בס"ד
פתחו לי פתח יקר,
מדהים. שמת מולי מראה חדה, מבריקה ומדוייקת. קראתי את השרשור שלך מתחילתו והזדהיתי עם כל פרט. בכיתי איתך בנפילות, ידעתי שהן תבואנה...
כמוך, נשוי באושר, כ 20 שנה, ילדים מתוקים ב"ה, פרנסה, הכל טוב.
מכור. מלבד 39 ימי הנקיות חסדי ה', לא זוכר ליל טבילה שאני מגיע אליו נקי. מנפילות. ממחשבות מנשים אחרות. וכו' וכו'.
לפני כ 5-6 שנים, נקלעתי ל gye, נרשמתי והתחלתי את אתגר 90 הימים. צלחתי אותו כמו ספורטאי בריצה קלה. הסתכלתי מלמעלה על כולם בעודי משאיר להם אבק בטבלה...
לא טרחתי בכלל להציג את עצמי, אני רק מבקר כאן, מנצח את התאווה בקלות וחוזר הביתה, וברור שברגע שסיימתי 90 ימי נקיות, נפלתי.
כאילו היצ"ר הרע חייך בנימוס ופינה לי את הדרך לספרינט שלי, פשוט חיכה בצד בסבלנות שייגמר לי האוויר, ואז חזר לעבודה כאילו לא עצר לרגע.
ברחתי מהאתר, שכחתי שם משתמש וססמא, שכחתי מקיומו לחלוטין, כאילו הדחקתי. לגמרי.
עוד כמה שנים של נפילות חוזרות ונשנות, קשיים ותסכול, עדיין זוגיות נהדרת, אפילו התקדמות בלימוד בתפילה והכל, אבל הצל של התאווה ממשיך להיות כרוך ומפיל בכל פעם שעולה רצון...
לפני 39 ימים, בחסדי ה' לא יודע מה חיפשתי בגוגל והאתר עלה בתוצאות, נכנסתי שוב. הפעם יש הבדל. אני מבין, יותר. אני חסר אונים. כשהתאווה עולה - אין לי מה לעשות.
מגיב בהודעות יותר. לא פתחתי יומן מסע, עדיין, אבל כבר כמה חברים נפלאים יצרו קשר באישי, אני נכנס כל יום, קורא, מזדהה, מתחזק, וב"ה מצליח מיום ליום. היום אני נקי. היום. מתפלל כל בוקר על היום שיבוא. מתפלל כל לילה על היום שהיה. שואב המון כוח מהאתר ומהחברים. מניח שזה לא סוף הסיפור. אולי אצטרף לתכנית, אולי בטלפונים, אני עוד לומד את עצמי ואת הכלים האפשריים, אבל אני מוכן לשינוי. מתפלל עליו. ומבין בפעם הראשונה, מה מביא אותי לכאן. ועד כמה, אם אזכה, אני שייך לכאן.
באהבה. בהצלחה. החזרה שלך לכאן, לאותו שרשור, היא בבחינת תשובה מאהבה וממש מחזקת ומעוררת.
),
