שלום לך חבר יקר,
אתה שואל האם מישהו התמודד עם בעיה כזאת, אבל אני שואל האם יש מישהו שלא התמודד עם בעיה כזאת...
פגשתי מאות חברים שעשו את הדרך הזאת לקבוצות חיות, ועוד לא פגשתי את האדם הראשון שעשה הצעד הזה בלי חשש, בלי הפחד של "את מי אפגוש שם" וכן הלאה. זה הדבר הכי טבעי בעולם, שאנחנו שסובלים כל כך מהבדידות והפחד של מה יקרה אם נתגלה, נחשוש מאוד ללכת לקבוצה, גם אם הסיבה היא כדי להפסיק את הנפילות.
אז הפחד הוא טבעי, אבל אין ברירה אלא להתגבר על הפחד. זה כמו אדם שנכנס לניתוח, וברור שהוא חושש ומפחד, כי זה הדבר הכי טבעי בעולם שכאשר אדם יודע שהולכים להרדים אותו ולחתוך אותו עם סכין - הוא יפחד, גם אם הסיבה היא כדי לרפא אותו. אבל למרות הפחד, אנשים מתגברים על הפחד, כי הם מבינים שאין להם ברירה, ואם הם רוצים פחות כאב ופחות פחד - הם צריכים לעשות גם דברים לא נעימים ומפחידים כשלעצמם. מי שלא נכנס לניתוח מציל חיים כי הוא מפחד מההרדמה או מהכאב של הניתוח, הוא אדם שהפחד השתלט לו על החיים ויגרום לו לתוצאות הרסניות.
איך מתגברים על הפחד? יש אימרה ידועה לפיה אדם בודק המון פעמים על המומחיות של הרופא המנתח בניתוח אליו הוא נכנס, אבל לא בודק אפילו לרגע את המומחיות של הטייס בטיסה אליה הוא עולה, והסיבה לכך היא כיון שבטיסה - בשונה מהניתוח - הוא והטייס נמצאים באותה סירה, או אולי נכון לומר - באותו מטוס...
כשאני הולך לקבוצה, זה לא כמו שאני הולך לאיש מקצוע או לאדם אחר ומפקיד בידיו את הסוד שלי. בקבוצה, כל המשתתפים שותפים לסוד שלי, ואני שותף לסוד של כל כולם. כולנו באותה סירה, והאחריות שלי לא לחשוף את הסוד של אף אחד, היא בדיוק כמו האחריות שלהם. באותו אופן בדיוק, אין לי מה להתבייש מהם, כיון שכל אחד שנמצא שם הגיע בגלל אותה סיבה בדיוק כמוני, וכמו שאני מתמודד - גם הם מתמודדים.
אז כן, כולנו חששנו בפעם הראשונה, כולנו שאלנו את עצמו את השאלות שאתה שואל, אבל כולנו עשינו את הצעד הזה, עברו דרך הפחד, וגילינו שזה היה לגמרי שווה את זה.
