שבי,
תודה על התגובה.
שלום חברים,
היום קצת וויתרתי לעצמי ונתתי לעצמי ליפול כדי לפרוק קצת.
היו לי מחשבות לנסות לחזור למינון רגיל (כמו שהייתי בעבר), אבל הבנתי שנכון לזמן זה אני לא נמצא במקום שיכול לעשות את זה.
לאחר שדיברתי עם חבר הבנתי שמסיבה מסוימת שיש לי טינה, כעס, פחד, רגשות שקשה לי להתמודד איתם וכו' הנטייה שלי לברוח לכיוון התאווה. מה שמחזק את הדפוס ההתמכרותי ומוריד את הסיכוי לכך שאצליח לחיות במינון רגיל.
ולכן בשלב הזה להוריד מינון זה לא אופציה.
בנוסף,
שאלתי את עצמי את השאלה הבאה:
אם לא היית נופל, האם היית מחר ממשיך בתכנית?
והתשובה היא - ברור שכן! כי זה מה שעשית במשך תקופה ולכן אין סיבה שהייתי מפסיק מחר. מה שאומר שהרצון לקחת הפסקה נובע מהנפילה ולא מתוך משהו אחר.
לגבי הנפילה, אנסה לרשום פה את הגורמים שלדעתי היא קרתה:
1. קיבלתי מספר הודעות לא כ"כ טובות בשבוע שעבר - לאחר קבלת ההודעות לא פעלתי בצורה של שיתוף, כתיבה, תפילה וכו'.
2. הגעתי למפגשים החיים בצורה מנותקת - בפועל סימנתי משהו חיובי אבל פעלתי מתוך ניתוק ולא מתוך חיבור מה שעבורי לא טוב. (גם מבחינת זמן השקעתי פחות זמן בפעולות החלמה אחרות מכיוון "שהלכתי למפגשים").
3. הורדתי משמעותית את הכתיבה בפורום - הכתיבה בפורום מאוד עוזרת לי (אפילו העזרה לחברים אחרים עוזרת לי)
4. פעלתי בצורה מנותקת - ראיתי סרטים (רגילים) עד אמצע הלילה וכו', ניסיתי להשכיח את הצרות של היום יום על ידי בריחה.
מכל החשיבה הנ"ל המסקנות שלי הם כאלה:
1. לצערי, נכון לזמן זה אין לי יכולת להוריד מינון.
2. הורדת המינון של המפגשים החיים והגעה בצורה שקולה יותר ומחוברת יותר.
3. ואולי הכי חשוב - *חיבור* - לחברים, לה' ולעצמי. החיבור הוא קשה כי הוא מעלה גם נקודות פחות נעימות אבל הוא חשוב מאוד. כל עוד יש חיבור אז אפשר לעבור גם את הדברים הקשים.
אלי,
תעזור לי ליישם את המסקנות האלה במידה והדבר טוב עבורי.
אני סומך עליך שתדריך אותי להגיע למקום שבו אני צריך להיות.
רצונך יעשה ולא רצוני.
.
