אנסה לתמצת.
יכולות לנבוע כמה סיבות לדבר,

1- היא שבירת התמימות מעצם היותך פה, יכול להיות שבגלל שאתה כאן גילית או שמעת על דברים חדשים, משהו מעורר אותך לצאת להרפתקאות במחוזות התאווה, אצלי לדומגא זה התבטא קטגוריות, שלא ידעתי על קיומם עד שהגעתי לכאן, או יותר נכון, לא שמתי לב לזה, פשוט השתמשתי וזהו, שהגעתי לכאן שמתי לב שיש קטגוריות, ומאז בנפילות שהיו לי, חפרתי בזה.

2- הפחד הנסתר שזו הפעם האחרונה, מקור הפחד גם הוא רוחני, תחשוב על זה שהתרגלנו כל כך הרבה זמן שיש זמן בו אנחנו משתמשים, וזה היה מעין פורקן, או סתם עינוג, או אפילו הרגל מגונה שרכשנו. ועכשיו לשנות אותו יוצר פחד. אז כשמשתחרר הקפיץ.... הוא מלא עוצמה.

3- וזו הסיבה הכואבת ביותר בהתחלה, הפרוגרסביות שיש בחומרים ממקרים, מה שפעם ריגש, כבר לא מרגש, ולכן כשאנחנו מתחילים נפילות, הם נראות לנו יותר בוטות מבעבר.


לע"ד הייתי בודק אותם לפי הסדר שהעלתי, קודם 1, אם נשלל, אז 2, אם נשלל אז 3. 
ולפי זה נוקט פעולה. 

בכל מקרה, לא הייתי עוזב כאן, יש פה פתח נדיר שלא הייתי סוגר אותו.... גם אם אתה כל תקופת נפילות מצליח לשפר את תקופות הנקיות שלך, זו ברכה גדולה, 

בהצלחה!!!

מוכר הרגשות האלו,
הפחד שלא יהיה לי תאווה לכל החיים,מובילה לשימוש,
וזה הזמן להתמקד בהיום, היום אני מוותר על התאווה,
מחר נדבר,
זה מיקל על ההתמודדות,
שמח לקרוא את השיתופים שלך, תרגיש חופשי, זה הבמה שלך.

תודה רבה לכל התגובות.
פשוט שמח - מבין את מה שכתבת - אבל יש לי פשוט תחושה שהגוף סוג של מתנקם בי על זה שאני נקי (אני מניח שזה נשמע טיפשי אז אני אנסה להסביר), היה לי חבר שהיה לו משקל עודף, הוא החליט לעשות דיאטה קשה מאוד (שאפילו גרמה לו להישאר רעב בחלק מהימים), בהתחלה הדיאטה עזרה והוא ירד משהו כמו 20 קילו ב3 חודשים אבל לאחר מכן הוא השלים את כל מה שהוא הפסיד ועלה 30 קילו, אני מרגיש שאצלי קורה אותו דבר, יש מישהו שמזדהה עם זה ויכול לתת לי טיפים?

אבי גולן - תודה רבה, תגובות כאלה מחזקות אותי

בקיצור רב.. 
אם אני מתמקד רק בלהיות יבש - באמת רוב הסיכויים שאשלים את זה. אבל אם אני מתמקד בלהיות נקי, כלומר: שינוי של אורח החיים, זיהוי פגמי האופי וחיים רוחניים - אני לא אצטרך להשלים. 

דבר שני, פה זה לא דיאטה, זה החיים. אני לא בא להלחם מול היצר, רק לשמור על החיים. 

אוהבים אותך, תמשיך לשתף. לי עזר מאוד להוציא כל מחשבה, אפילו המחשבות הילדותיות של למה בכלל, ומה יקרה אם, ואיך אפשר וכו'.
הפחד שלנו גדל בחושך ונמס באור - כשמשתפים אותו. 

יוסי היקר
מזדהה מאד...
בס"ד ענה נפלא, אני טיפה יוסיף, בדיאטה הוא נלחם כל רגע, בעצמו, באוכל... לכן הוא השלים את מה שהוריד, ואפילו הוסיף.... זה קרה לי גם, שעשיתי לעצמי דיאטות תאווה... הרגשתי במלחמה, לא מנצח, אלא מופסד, מקופח מכל כיוון, גם מהחיים, ומהאושר, וגם מתאווה, לא היה לי לאיפה לברוח, ולמצוא מילוי...
אבל כאן, להיפך אני מנסה להכנע, להודות בחוסר אונים, אני לא מנסה "להרעיב" את עצמי בכדי להיות נקי, להיפך אני מנסה למצוא "מילוי" באלוקים... למצוא בו את מה שמצאתי בתאוה...
כתוב "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל".
המגיד מדובנא, ביאר את הפסוק במשל, על משל זה, השרף מקוצק אמר שנאמר ברוח הקודש... 
משל, לסוחר שבא מחו"ל באוניה. כשירד לנמל ביקש מאחד הסבלים שעבדו שם, שיעלה לאוניה ויביא את חבילותיו לביתו. כאשר הגיע הסבל לבית הסוחר מזיע ומתנשף וביקש את שכרו, אמר לו הסוחר: "החבילות שהבאת אינן שלי". שאלו הסבל: "וכי מנין לך זאת, הרי לא ראית כלל את החבילות שהבאתי?" השיב לו הסוחר: "חבילותי הן חבילות קטנות של יהלומים. אילו הבאת אותן בודאי לא היית מזיע ומתנשף כל כך. מאחר שראיתי עד כמה התעייפת, הבנתי שבודאי לא את הסחורה שלי הבאת". 
כך אומר הקב"ה לעם ישראל: "ולא אותי קראת יעקב", "כי יגעת בי ישראל". עבודת ה' היא קלה, טעימה, נעימה... ללא יגיעה ועייפות..
אני זוכר, בעברי הגעתי למשגיח בישיבה, לקבל עזרה, נתן לי כל מיני טיפים, נדרים, קנסות, שאדווח לו כל פעם, וכו'...  שום דבר לא עבד, פעם אחת, אחרי הרבה תסכול, ואחרי יוכ"פ, לקחתי קבלה עם קנסות עם רעל בעיינים, אמרתי לעצמי זה הדבר היחיד שיעניין אותי, שום דבר אחר לא, נכנסתי לזה חזק, היית נקי תקופה לא יאמנת, במושגים שלי, זמן שיא, הפעם האחת והיחידה כל חיי, 112 יום, אבל מה, זה היה סבל נורא, עינויי נפש וגוף עזים... 
אבל בתוכנית, אין לי ולו קבלה אחת, כלום.... אני כבר לא נלחם... נטו הכח הגדול שלי - ה'... והוא עוזר לי, בלי סבל... יש קשיים, אבל זה לא במלחמה עם עצמי, זה בקבלה אמיתית של עצמי, ובעיקר באהבה של ה' והחברים....
בס"ד, כ"כ אהבתי מה שכתבת, אני כ"כ מרגיש את זה

אח יקר אוהב אותך, מתפלל שתצליח....

בסד ובהשתלותינו וברוך שאמר, מתחבר מאוד למה שכתבתם.
שקראתי את מה שכתבתם הבנתי שגם שאני לא עושה משהו שהוא אסור אני רק יבש ולא נקי, אז איך מצליחים להגיע לנקיות במקום יובש?

תודה

כדי להיות נקי ולא יבש צריך להתחבר לדרך רוחנית. במילים אחרות: יובש זה לא תעשה, נקיות זה עשה.

אז כמו שמי שרק לא מחלל שבת, אבל אין לו שום תוכן בשבת - קצת פספס וזה די מבאס, ככה אצלנו.

למעשה: לשתף בקביעות, למצוא חברים מהתכנית, לחפש החלמה, לכתוב אסירות תודה, זה צעדים מעשיים טובים בתור התחלה. בהמשך הדרך אלוקים יגלה עוד הרבה לך ולנו.

פשוט שמח שאתה עקשן,
זה מה שיוביל אותך למצוא את דרכך בהחלמה.

בהצלחה

אני התחברתי לאלוקים דרך ה-12 צעדים. נהייתי קצת קצת מפוכח, במקום להיות יבש.

מאחל לך למצוא את מה שאני מצאתי.

תודה רבה חברים!

אני אשתדל להיות יותר נקי ופחות יבש.

חברים, מבחינתי זה לא כמו כל הסטטוסים האחרים.
אחרי מספר ניסיונות כושלים להפסיק, אני חושב שהגיע הזמן להודות באמת, אני מכור לאוננות ואני לא מצליח לצאת מזה לבד. כמה שכואב לי לרשום את המילים האלה, אחד הדברים שאני מאוד מאמין בהם והולך אתם בחיים שלי זה כנות, אז הגיע הזמן להודות באמת. מפה שאבא ידריך את הדרך.

כמה מרגש לקרוא...
כשהודתי לחלוטין ללא סייגים, ה' עזר לי...
מתפלל לה' שתדע רק אושר... ושתמצא את הדרך המתאימה לך....

אוהבים אותך,
יאלה קדימה לקבוצות, וספונסר,
חבל על על יום של סבל.

אוהבים אותך יוסי. מתחבר מאוד לכאב בהודאה הזאת.

בשבילי, הודאה בחוסר אונים, כשהיא לא מלווה בפעולה כלשהי, לא שווה.

בשבילי להודות בחוסר אונים זה להוריד את כל האגו שלי ולהקשיב למי שכבר היה שם.

בהצלחה אחי.

שלום, שוב חזרתי. אם בעבר נרשמתי לפה כדי לתקן דברים, עכשיו המצב הדרדר כבר.
אשמח לעזרה מהוותיקים יותר בפרטי.
תודה רבה לפשוט שמח שבעקבות ההתמדה שלו ראיתי שאסור לוותר.