חברים יקרים !
אני היום שמח מאד לבשר על ניסים וניסי ניסים כפשוטו.
בבוקר שמרתי על העיניים באופן נפלא מאד, למדתי עם חברותא, אחרי זה קבלנו אורחים ברוך השם.
אחר הצהריים לקראת הערב אשתי רצתה שנצא עם כל המשפחה לכותל. ידעתי שבימי חול המועד זה סכנה עצומה בשבילי לצאת לשם עם משקפיים. ממש ככה !
ה' עזר לי לוותר על לקחת את המשקפיים ועזר לי להשאיר אותם בבית. זה ממש לא היה פשוט מבחינתי לעשות את הוויתור הזה, כי המחלה אמרה לי : הרי, אתה צריך לצאת לשם, אז מקסימום תתן מבטים זה בכל מקרה לא יהיה שוטטות ובפרט שאתה עם בני המשפחה.
לכן אני אומר וחוזר אני לא ויתרתי, ה' עשה את הויתור בשבילי.
פתחתי מעגל עם הספונסר ועם חברים.
ועכשיו תשמעו ..... כל הדרך היו אלפי ויתורים. הן ברכבת והן בדרך לכותל והן בכותל עצמו. לא רק שלא שמתי משקפיים (כי לא היו לי) אלא שגם לא נתתי שום מבט בלי משקפיים על בנות. זה נס אדיר בפרט אחרי ימים קשים של קריז אדיר, ימים שאין שגרה וכו'.
אני ממש אסיר תודה על כל האלפי ויתורים האלו.
עכשיו אני כבר יודע מה המחלה חס ושלום תרצה לשכנע אותי מחר אם לא יקרה נס (ואני בטוח שהנס יקרה, צעד 2)....
ניחשתם ???
היא תרצה לשכנע אותי ללכת לכותל לבד (בלי המשפחה) ועם משקפיים, עם הטענה שזה לא סתם שאני משוטט אלא יש לי סיבה ללכת לשם, בשביל להתפלל....
ובינינו הבננו שזה סתם צחוק !!
בכינות אין לי מה לעשות שמה בכותל.
אם מחר בערב אני מדווח שיצאתי לכותל עם משקפיים, תבינו שזה נקרא נפילה לפחות בספירה של המבטים...
אני מתחנן לאבא אוהב, שיעזור לי מחר לוותר על כל המחשבות הטפשיות האלו, שיתן לי חופש מהם, ושאני אהיה כולי בשמחה בעזרת השם יתברך ! שמחה של מצווה. שמחה של חיבור.
בכתיבת שורות אלו אני נזכר שהתפילה שלי הבוקר בכריעה על הברכיים היתה עם הכנעה מיוחדת. אולי בזכות זה זכיתי לגל עצום של ניסים היום. מחר גם אשתדל להתפלל בהכנעה גמורה בלי נדר ובסייעתא דשמיא, כי גם זה הוא מתנה מאבא אוהב !
אוהב אותכם מאד ומתפלל לגמור את העונה הזאת של ימים חמים עם הצלחה מרובה !!!
מועדים לשמחה !