חברים נפלאים !
היום היה ממש מטורף... אין לי מילים אחרות.
אשתף קצת, ומחילה שהיום אני לא יכול לשתף על דברים של החלמה.
הבוקר קמתי בזמן, וזה נס כי כמה ימים שאני יושן מאוחר (בגלל ליל הלימוד, והקפות עד שעות מאד מאוחרות וכו')... שיתפתי חבר בטלפון על חוסר אונים.
פתאום התבשרתי על הפטירה של גדול הדור זצ"ל, והחלטתי עם חבר טוב שלי ללכת ללויה. בדרך הלוך לכיוון תחנה מרכזית נשארתי בלי משקפיים ומסרתי חוסר אונים לאותו חבר שליווה אותי.
באוטובוס הייתי באובססיה על ההיא שישבה לא רחוק ממני וכו'. התפללתי לה' שיעזור לי לוותר.
שם היה מאד מאד חם, וכל מיני מחשבות על שוטטות באיזור של תל אביב באו לי לראש. הייתי צמוד עם החבר שלי, שזה אומר שאין הרבה סיכוי שאצא לשוטטות.
מרוב אנשים שהיו שמה הוא נעלם ממני. מצד אחד המחלה שיגעה אותי שזה לטובה ככה אוכל לחזור חופשי דרך המקומות שאני רק רוצה, ומאידך הרגשתי בסכנה עצומה ! התקשרתי אליו פעמיים והוא לא ענה.
ידעתי שאיפה שהאוטובוסים יהיו המון אנשים, אחד אפילו אמר לי שמרוב עומס הוא היה צריך ליסוע ללויה במונית...
הלכתי לכיוון רמת גן ומשם אמרו לי שיש אוטובוס לתחנה המרכזית תל אביב ומשם בטח לא יהיו תורות ענקיים... ברשתי לפתוח מעגל דרך הודעות ושום חבר לצערי לא ענה. אחר כך החבר שליווה אותי התקשר, הוא לא ידע איך לצאת מבני ברק, הודעתי לו על החוסר אונים שלי, והוא אמר לי אל תעשה שטויות שמה, ותוך כדי שיחה הורדתי את המשקפיים...
דקה לאחר מכן החזרתי את המשקפיים... לא מצליח לוותר.
האמת שבעבר הייתי הולך כמה פעמים לתל אביב בשביל לשוטט... ומאז שאני בתכנית 356 יום לא הלכתי לשם אפילו פעם אחת...
אתם מבינים שעכשיו שיש לי סיבה מוצדקת להיות שמה, אני לא מצליח לוותר.
יצאתי לשוטט באזור שם, באסירות תודה לא שעות אבל דקות ארוכות, היתה אחת מאד מאד טריגר בשבילי שעכבתי אחריה 2 דקות ששמה לב (היא היתה נראית קצת מפגרת) ואמרה לי " אחי, תפסיק לעקוב אחרי ! " דבר שלא קרה לי לעולם...
בקיצור, היא הורידה לי הרבה את החשק ךהמשיך לשוטט, ובאסירות תודה עליתי על אוטובוב, משם פתחתי מעגל שלא אשים את המשקפיים מהתחנה המרכזית עד לבית... ובאסירות תודה ה' עזר לי והיו ויתורים גם שמה.
מאפס את הספירה של המבטים (היה שיא רציני של 27 יום בקיץ לא מובן בכלל).
מבחינת הספירה העיקרית מסתכל על זה כמעידה מאד מאד קשהף שימוש, פעולה על התאווה.
מתחנן לה' להישאר נקי הערב ומחר. ימים לא קלים, לקראת שנה נקיות בעזרת השם אם הנס ממשיך... החורף שמתחיל להגיע לאט לאט... הפחד להפסיד את מה שיש לראות בקיץ, ההמשך של היציאה מהשיגרה וכו'. בקיצור המון דברים מבלבלים.
המון ויתורים בחגים... והיום לא היה שום כח לוויתור, לא כ"כ יודע איך להסביר את זה !
אני מאד כועס על עצמי ויודע שזה לא הדבר הנכון !
אני חייב להודות שהבוקר לא ירדתי על הברכיים !
תחזקו אותי בבקשה חברים יקרים !!!
צריך אותכם אחי ורעיי האהובים !
