חברים יקרים !!
הגיע הזמן לשתף אחרי יומיים שלא היו כמותם מאז שאני בתוכנית, ממש ככה !!
תקראו את כל הפוסטים שלי מהתחלה ותראו שאני לא משתמש בביטוי הזה הרבה .
יומיים של מעידות ענקיות...אולי אם הייתי יותר כנה הייתי קורא לזה נפילה
אז ככה.
סיכום המצב תכנית - אלול תשפ -
לדעתי עבר קיץ מאד טוב, אם אני מסתכל על המצב השנה היה הרבה יותר טוב משנה שעברה. חוץ מזה לאחרונה עם הסדנא של שבח זה מאד הוסיף לי, התחלתי לקום בזמן כל יום (כבר יותר מ20 יום רצוף לא מובן מאיליו), התחלתי לאהוב את עצמי הרבה יותר עם הטכניקה של המראה, לקבל את הקשיים הגדולים שהיו עם חמי והקורונה וכו' בשפיות.
התחלתי לעזור הרבה יותר בכיף בבית, לדעת להגיד לא כשיש דברים שלא מתאימים לי וכו'.
והנה דבר אחד הוא נכון. המחלה שלי תמיד עד היום מנסה להכניס בי ספיקות, על הדרך, ועל כמה שאני מחלים, ועל האם ההגדרות ניקיון שלי הם מספיק טובים או לא וכו'. אני גם סובל מכל פעם שיש לי מעידות ולא מצליח לקבל את זה מספיק בשמחה. רוצה החלמה 100 אחוז כאן ועכשיו, ואני יודע בתוכי שזה לא הולך לקרות כל כך מהר !
לדוגמא לאחרונה (בלי להתייעץ עם הספונסר) החלטתי להפסיק להשאיר את המשקפיים בבית כל פעם שאני יוצא מהבית למקומות מסוכנים לי, מתוך פחד שאולי יהיה משהוא מעניין ואשים אותם, כמו שהייתי עושה פעם, אלא אני לוקח איתי בכל מקום ורק שאני מכניס אותם בכיס.
עצה הזאת הייתה למען שאראה שהתוכנית עובדת, ושהשם יכול לעזור לי גם כשהמשקפיים בתוך הכיס. זה היה כאילו בשביל להוריד מהפחד והלחץ, ולא התייעצתי עם הספונסר כי ידעתי שהוא לא יסכים עם העצה הזאת...
מזה נגרם יום אחד שיצאתי לאיזור מסוכן עם משקפיים בכיס.... וזה באמת היה (לאחר זמן אני מבין את זה) בקטע של מלחמה. והיתה מעידה קשה של שוטטות.
והנה קרה הדבר המפחיד. אחד החברים הוותיקים נקי מעל 10 שנים שיהיה בריא, כששיתפתי אותו בסמס על המעידה הזו הטיל ספק בכל הדרך שלי, ואמר לי להפסיק להוריד משקפיים, ולפחד לצאת למקומות מסוכנים אלא פשוט לצאת עם משקפיים ולהתפלל תפילת הנמל על המושאי תאווה שאראה, ולנסות 30 יום להיות עם משקפיים ולחזק את תפילת הנמל.
אמרתי לו שזה בטח ב30 יום האלה יוביל אותי לשוטטויות. והוא רימז לי שמשך ה30 יום האלה אם אני עושה את הפעולות ותפילת הנמל וכו' שזה לא ייקרא נפילה.
כמובן שזה היה בשבילי הזדמנות לצאת לשוטטויות ארוכות.... השם ירחם ! אוהבים !!!
כשהקשיתי לו שזה סותר את רוח התוכנית ושהוא עצמו תמיד אומר שהוא לא מסוגל להיות עם מחשב פתוח ועם יו טוב עד היום, ושאצלי להיות בתחנה המרכזית עם משקפיים זה לא פחות קשה מאשר להיות עם מחשב פתוח, ושאצלי מושאת תאווה חיה ברחוב זה לא יותר קל מאשר למישהוא אחר כוכבת פורנו מול המסך, הוא אמר לי שהוא יענה לי על זה במייל, והנה אני מחכה ואומר לו שבינתיים המצב ירוד, שאני במעידות כמו שלא היו לי מתחילת ההחלמה שלי... אבל לא מזיז אותו והוא עוד לא ענה לי...
אסירות תודה שמצאתי את הנכונות היום לכתוב בצאט לספונסר ולמתרפא את המצב שלי ושאני מתבייש ושלא בא לי לדבר. אסירות תודה שמתרפא חזר אלי ועודד אותי. אסירות תודה שהספונסר מעצמו התקשר אלי, ממש לא מובן מאיליו... ועזר לי לעשות סדר בראש ולהפסיק את ההתרסקות הנוכחית...
מה הלימודים שבכל זאת למדתי מהחבר הוותיק הזה ?
1- לחזק את תפילת הנמל ואפילו שאני מרגיש שזה לא עוזר לי הרבה בכל זאת להמשיך לתרגל את זה שכשקרה שאני כבר ראיתי או שאני רוצה לעשות בדיקות.
2- לזכור לבוא להשם בכניעה ולא בדרישה. להיות מוכן לסבול את הכאב של ההימנעות בתור כניעה וענווה.
3- לזכור שימים שיש דחף גדול זה לא יום רע אלא זה יום שהשם מצפה ממני שאתחבר אליו.
מה הלימודים מהסיפור הזה ?
1- כשמישהוא אחר נותן לי עצות בקשר לתוכנית, לא לעשות לפני שאני מתייעץ עם הספונסר. עדיף שאני אתווכח עם הספונסר ושנגיע ביחד למסקנא מאשר שאני אעשה מאחורי הגב שלו.
2- לא לקחת על הלב חילוקי דעות בנוגע לתוכנית כמו שאני לא לוקח על הלב חילוקי דעות בנוגע לנושאים הלכתיים.
מה השם מצפה ממני היום ????
1- אני חושב שהשם מצפה ממני להמשיך להוריד משקפיים כשאני יוצא בימים חמים ברחוב, לא מתוך מלחמה שאני אצליח אלא בתור ענווה, שאני יודע שאין לי שום סיכוי מול המחלה, ומול המבט הראשון אפילו. גם לא להחביא אותם בתוך התיק עם מנעול וכדו' אלא לשים אותם בכיס של החולצה עם כניעה. לא חייב להשאיר אותם בבית אם אני יוצא למקום שלא אמור להיות בעייתי ושאני מרגיש טוב רוחנית.
2- לא ללכת בשום אופן לאיזורים המסוכנים עם משקפיים בכיס כשאני יודע בתוך תוכי שהמצב שלי לא טוב ושאני עושה את זה בשביל בסופו של דבר להשתמש. במקרים כאלה לא ללכת לשם ואם חייב אז להשתדל להשאיר את המשקפיים
3- אם אני רק יוצא ל2 דקות ליד הכולל וכדו', אז לפי המצב לא חייב להוריד משקפיים ואם אני רואה משהיא וכדו' לחזק את תפילת הנמל.
4- להתחיל מחדש את הספירה על המבטים עם אותם הגדרות ממה שהיה פעם.
5- לשפץ את הצעדים. דהיינו לעשות שיחה עם הספונסר כל יום במידת האפשר. להמשיך לכתוב כל בוקר אסירויות תודה, מכתב לאבא, וצעד 11 מה השם מצפה ממני היום לעשות וכו'.
6- ללכת לישון עם המדיטציה על הקימה בזמן.
7- להפסיק לעשות אובססיה על האם התכנית עובדת או לא, ופחדים שאני הולך ליפול ולאפס וכו' ולמסור את כל זה להשם...