הבעיה היא מ-90 פלוס ימים, כי כאן נפלתי פעמיים.

למרות שבפעם האחרונה, די נגעלתי וגם הבנתי שזה לא שווה את זה.

אזכיר לאנשים שמבחינתי צפייה בפורנו או אוננות מול פורנו היא הבעיה הקטנה והפחות אקוטית. אני כבר לא עושה את זה כמו פעם, לא באותה תדירות. פעם הייתי מעביר ערבים שלמים בצפייה וניסיון למצוא את השילוב בין הסרט לרצון לפרוק. הייתי מעביר שעות והרגשתי שזה לא טוב. כיום אני מעביר אולי שעה בשבוע ולא מוטרד כי יש חיים מעבר, זה לא כל ענייני. 

הבעיה בשנתיים האחרונות הייתה סקס בתשלום, פעם בכמה חודשים. פנטזיה שהחלה לצבור איזו תהודה ותאוצה. למרות שידעתי כבר מהפעם הראשונה שזה לא לרוחי. לא אפרט יותר מדי כדי לא לפגוע בחברים לפורום, אבל הרגע הזה בין שני האקטים עם זונה, שאתה שוכב במיטה באיזו מלונית בעיר קצת רחוקה מביתך, ממתין לאקט השני, אבל לא באמת רוצה בו. שוכב עם מישהי זרה שלוודאי שכבה היום עם עוד אחרים, ולא באמת רוצה לגעת בה. אבל משהו משאיר אותך שם, בעירום מול העירום שלה, ואדם ביישן כמותי שלא מפריע לו עירום במצב כזה, אבל לא מסתובב בכלל בלי חולצה ב"רגיל". אני יכול להבין את הסלידה, אבל אני גם יכול להבין את המשיכה ברובד היותר סמוי. משחק המחבואים הזה מול הבת זוג החוקית עם אחת לא חוקית, הטירוף וההרס העצמי. הרצון לא לדעת 2 נשים כל החיים שלך, אלא לדעת יותר. אולי כעס עצמי שפעם ראשונה רק בגיל 33. זוגיות, מין.. פריחה מאוחרת. לפני כן הייתי מול הצג.. שנים.. 

ואז אחרי כמה חודשים, זה דיגדג, האישה נתנה ערב חופשי ולא הייתה בבית, ובום.. כל הלילה בחיפושים אחר עוד מישהי עובדת, ובום..שש בבוקר עם אור ראשון שחודר לתוך החדרים לפי שעות בתל אביב, אתה חוזר הביתה ומנקר כל יום העבודה. ושוב רגיעה, ואחרי כמה חודשים חוזר חלילה.. ואחרי כמה חודשים שוב.. ואחרי כמה שבועות שוב אותה אחת.. ובדרך למשחק כדורגל אפשר להאריך את החוויה, קופצים לפני ומאחרים בשעה למשחק.. דווקא הפעם הזו הייתה כיפית כי היה מדובר בצברית היחידה שהייתי איתה עד האחרונה כמעט.  וכל פעם, למה? מה זה נתן לי? 

וכבר צברתי 14 מפגשים עם 12 נשים. ל2 חזרתי פעם שנייה. טעות. ואני תוהה למה שפכתי כל כך הרבה כסף, זה לא שווה את זה. הכסף הזה נשפך ואני יכול רק ללמוד, אבל הכסף הבא שהייתי חושב או מהרהר לזרוק בעתיד.. זה כסף לילד שבדרך שאני פשוט נותן לאחרות. אני כבר רואה לנגד עיני את הילד שבדרך ואת הזונה העתידית ואיך אני נותן את הכסף שאמור להיות לצרכי הילד לזונה. זה מכעיס אותי התמונה הזו, כי אני יודע שהיא יכולה לקרות. זה גם יאכזב אותי אם זה יקרה. 
ולא רוצה יותר מפגשים כאלו, כי זה לחיות בשקר ולחיות בסתר וכל הזמן לחשב צעדים ולמשוך כספים בסתר, ולחיות בתוך עולם אפל כאילו איו לי יותר את המסננת הזו בין טוב לרע.

החלטתי בעבר להפסיק, והצלחתי להפסיק למעלה מ-90 יום. זו לא בעיה וזה לבדו לא מטהר את המחשבה או את הסיכוי להפסיק. מה שכן, אני כן יכול להגיד שכבר אחרי מחצית הזמן אני מתחיל לחוש את הדגדוג וזה רק עניין של טיימינג לפעמים עד הפעם הבאה. עכשיו כבר חלפו 5 שבועות מהפעם האחרונה, אין דגדוגים, אבל גם הייתי חולה, די חולה וללא חשקים. 

ללא ספק אני צריך לעקוב אחרי 12 הצעדים ולשמוע מחברים כאן
אמרו לי שזו מחלה, אני מכבד, אני מודע לכך. אמרו לי שזה גדול ממני ורק הולך ונעשה גרוע, זה כמו מכה מתחת לחגורה לשמוע דבר כזה, אבל צריך לדעת להתמודד עם דיעות של אחרים שיתכן שהן אמיתיות ונכונות.  הכנה מנטלית לתקופות קשות, הרי זה לא יהיה פיקניק. אני רוצה לראות את עצמי בעוד 100 יום מהיום, לעשות לעצמי הערכת מצב. 

שבוע טוב

אוהבים אותך
צר לי לבשר לך שאכן כך, המצב שלך "על הפנים" דוגרי
אני נמצא במקום שלך בדיוק, עם אותם הרגשות זיפתיות לפני ואחרי,
אני ממש מרגיש מול מראה כשאני קורא אותך והמעניין שאני יכול לומר לך עכשיו שאני פתאום אומר לעצמי שכל ההרגשה הזאת והכאת על חטא היא חלק מהמחלה כי בסופו של דבר ככה אנחנו מרגיעים קצת את המצפון שלנו אבל זו טעות כי זה לא מביא אותנו לעשות משהו. (היה לי משגיח בישיבה שאמר לי פעם שכשהוא רואה בחור שפתאום תופס את עצמו ולומד חזק בצורה חריגה הוא בא לבדוק מה הוא עשה כל כך גרוע, על מה הוא מכפר כעת בהתנהגות שלו בדוק ומנוסה)
אנחנו כן יכולים להרגיע את המצפון שלנו ע"י שנבין שאנחנו "חולים" במלוא מובן המילה ברמה שאם זה היה עוזר היו צריכים לאשפז אותנו בכפיה ושאנחנו פשוט מובלים באף ללא יכולת להתנגד, פשוט ככה, אנחנו מדומיינים שאנחנו יכולים.
והפתרון היחידי (ותאמין לי שניסיתי כל הפתרונות בעולם ללא גוזמא מה שאני מכיר, אדרבה יבוא אחד ויתן לי פתרון שלא ניסיתי אני יודה מול כולם וישמח לנסות)
זה להגיע להבנה שזהו אנחנו גמורים וצריך לעשות 12 צעדים עם חברים, קבוצות, ספונסר, בלי חכמות.
גילוי נאות אני ממש בהתחלה הצטרפתי לפני כמה שבועות ועוד לא ראיתי אצלי החלמה (לא שייך עדיין לראות) אבל ההרגשה שלי האינטואיציה הפנימית העמוקה שלי כאן ובקבוצות שאם יש בעולם פתרון לחולים כמונו זה 12 הצעדים
אל תשכח שאתה גם רואה ופוגש אנשים חולים כמונו ואפילו יותר חולים ברמות הזויות שהם נקיים! אני לפעמים צובט את עצמי כדי לראות שאני לא חולם.

אני רק רוצה להוסיף כי לפני שני עשורים בערך החלטתי להפסיק לעשן, לא הייתי מעשן כבד או מכור, אבל זה בהחלט נהיה להרגל של כמה שנים וכמה סיגריות ביום ואולי חפיסה בשבוע.

ביום אחד החלטתי שאני לא רוצה לעשן יותר, אז הפסקתי. 

מפה לשם ראיתי מה יש בתוך סיגריות, כל החומרים המסוכנים וכדומה.. זה סייע לי להפסיק.

עשרים שנים וקצת, ואני לא מסוגל להיות אפילו בחברת מעשנים. זה לא עושה לי את זה ואין לי רצון גלוי לחזור לעשן. למעשה.. יש בי מחשבה שסיגריה אחת בלבד, סיגריה אחת! שאם אעשן אותם תגרום לי לסרטן ריאות. זו המחשבה שלי היום ואני נמנע מלהיות אפילו בחברה של מעשנים. 

הלוואי שגם בעניין הזה זה יהיה כך, שאמונה כי מפגש נוסף ידביק אותי בHIV ולכן עלי להימנע בכל מחיר. 

תודה על התגובות עד עכשיו ומעכשיו.

מה שמראה שלסיגריות אתה לא מכור, ולסקס כן.

בהחלט מאמין ש12 צעדים יעזרו יותר מלחכות שהנס יקרה מעצמו אחרי 90 יום נוספים. בוא נגיד שאין יותר מה להפסיד  מי שטובע נאחז בכל קרש המושט לעברו. ולטבוע זה לא רק בגלל שאולי אדבק במחלה (יש לזה פתרונות אחרים פשוטים יותר, כמו מין מוגן ואכמ"ל) אלא התחושה שהחיים בזבל (לדוגמה התחושה לגבי הכסף של הילד. לא בגלל הילד, אני בטוח שיהיה מי שידאג לו, מקסימום יאכל פחות מילקי. אלא בגלל תחושת השקר והגועל הבלתי אפשרית הזו של לא מסוגל להיות אבא, גונב את הכסף שלו ושל האשה מאחורי הגב, לדבר שרק גורם לי להרגיש גרוע שניה אח"כ). 

איתך באהבה! 

הי tiger79
שוחחנו פעם? 

ההצעה שלי מחולקת לשניים. אם אתה סובל מספיק, רוץ על 4 לקבוצות. אם לא, בהצלחה לך בתשעים יום או במה שאתה מנסה לעשות בכוחות עצמך. 
מהניסיון הדל שלי, לא שווה לך להמתין. 

בהצלחה, אחי.