פרסמתי את זה גם בלחוח המרכזי אבל אני חושש ששם פחות מסתכלים, ובגלל שזה בעצם קשור ל90 יום שלי אז אני מפרסם גם כאן. אשמח מאוד שתקראו.
איני יודע לבחון את עומק הבעיה שלי, כלומר אני נופל בשז"ל ובקריאה ומעט בתמונות (ולעולם אין בזה נשים. הדת תפסה חזק בקטע הזה מאז הילדות..).
גם כשהיו מחשבות לגשת למהלך מעשי בזה, תמיד הצלחתי להתגבר. לזה אין מצב שאני מגיע. לשפל המזעזע הזה, לחייתיות הזו.. לאבד צורת אנוש אני לא מוכן!
אבל קשה, קשה מאוד, קשה ממש! נשימות ונשיפות, נשימות ונשיפות וחוזר חלילה.
מתאמץ מאוד כדי להצליח ולו פעם אחת להגיע ל90 יום נקיים.
היו לי רצפים כאלה ואחרים.. לאחרונה הצלחתי שבועיים - ואז נפלתי 4 ימים.
ואז הצלחתי להחזיק 3 שבועות - ואז נפלתי שבוע שלם.. וכעת אני נקי שבועיים ומקווה לשמור באמת רק על עוד יום נקי אחד..
ניסיתי את פורטיפיי ואני מאוד מאמין בתוכנית הפסיכולוגית הזו אבל היה לי קשה להתחייב להמון מהדברים שם. כשאתה לא במצב נפשי טוב אז מאוד קשה לרוץ קדימה בשיא הכח. ולקבוצת 12 הצעדים לצערי לא הצלחתי להתחבר..
שמתי לב שמדברים הרבה על כביכול פיצול אישיות שנהיה בבן אדם. מצד אחד הוא מת לחטוא, משתוקק להתמזג עם החומר ולכבות את כל הרוח - ומצד שני הוא שואף גבוה, למוסר, לתורה, לשיא חיי השכל, למטרת בריאת האדם, להשתלט ולהתגבר על הגוף ועל החומר. להיות גיבור, לכבוש את היצר.
ולאחרונה חשבתי לעצמי שאולי דווקא תפיסה כזו היא אחד הדברים שמפילים את האדם, כי היא יוצרת בו תחושה של שניות, הוא מדלג בין זהויות ונחלש מזה.
אולי היצמדות למאמר חז"ל יכול לעזור יותר: "אפשי ואפשי (ממש, מאוד) אבל מה אעשה שכך ציווני בוראי" - אני מת לחטוא, נדחף לזה, אבל וזה אבל גדול אני לא עושה כי אלוהים הורה לי אחרת. המפקד שלי נתן לי הוראה להרחיק את הידיים. הוא נתן לי הלכה ללכת בה. וזה קשה. וזה מאתגר. אבל כבר אמרו גיבורים בישראל שקשה זה טוב, קשה זה תמיד טוב.
אני מאוד רוצה שאצליח את היום הזה לעבור בשלום, לנקות את עצמי מעט.
אני מחפש מישהו שאוכל לשלוח לו הודעות בסוף יום, ואם ח"ו צריך אז באמצע יום בזמן שקשה ושהוא יוכל לשלוח לי הודעות חיזוק. שבסוף היום מישהו ייתן לי פידבק, תובנה, משפט מוטיבציה, כח אמיתי. יש מישהו כזה שיהיה מסוגל ומוצלח?
באמת באמת, אני רוצה פעם אחת לפחות להגיע ל90 יום.
"אפשי ואפשי ואפשי ואפשי, אבל מה אעשה שכך ציווני בוראי".
אני אותו אדם שרוצה בזה ויודע שאסור לו.
אני אותו אדם שנדחף לזה ויודע שהוא אלרגי.
אני אותו אדם שנאבק בזה ויודע שהמלחמה נמצאת פנים ואחור.
אני אותו אדם שלא יודע אם הוא באמת מתחרט, אבל מאוד רוצה להפסיק.
אני אותו אדם שיודע ולא יודע, שמבין ולא מבין, שמבולבל והכי שם.
אני אותו אדם שנמצא גם נמוך וגם גבוה.
אני אותו אדם שהוא גם גדול וגם קטן.
אני אדם שיש לו עוד מה להתקדם, ולהשתפר, ולעבוד על המידות.
אני רוצה להיות גדול, גבוה, אידיאליסט, עם עולם רוח עשיר, מוסרי.
יש לי שאיפה לגדלות. יש בי שאיפה לגדלות.
ואחתום בדברי הרב נריה זצ"ל במילותיו האחרונות לפני שנפטר:
"קדושה אני מבקש. קודש הקודשים אני מבקש.
תנו לי קדושת ארץ ישראל. תנו לי קדושת אהבת ישראל"
ואני מוסיף, תנו לי גבורה, את קדושת הגבורה. גיבור אני מבקש להיות.
גם אני מבקש להיות קדוש.
אבל לא קדוש מעונה, ולא לקדש את המוות.
אני רוצה בקדושת החיים. אני רוצה בקדושה שהרב נריה דיבר עליה.
התאווה זה קשור לשורש החיים, זה נקרא יסוד.
אני רוצה שזו תהיה קדושה של חיים, קדושה מתוך חיים.
כל כוחות החיים לכל רוחבם ועומקם, במלוא כוחם, בשיא שלהם, בעזות שיש בחיים, בהתפרצות הכוחות לקדם הכל, ולרומם הכל, ולקדש הכל. זו קדושת החיים שאני רוצה, שואף, כוסף, כמה.
הרב זצ"ל אמר שבדורנו, דור התחייה: "הישן יתחדש והחדש יתקדש"
אלה חיי הקדושה שנתבעים מתוך תוכי. באמת.
(כאן תוכלו למצוא את השיר המקורי שעשו למילים:
www.youtube.com/watch?v=zCXxKsdBEn0)
