טוב... אז כשנכנסתי לאתר הזה, הדבר הראשון שקפץ לי בצד ימין שמה היה "האם אתה רוצה להשתתף באתגר ה90 יום?"
אמרתי לעצמי במחשבה של רגע כזה ... יאללה כן מה יכול להיות... לא מאמין שאצליח וזה בכלל לא מטרה הגיונית וריאלית עבורי... אבל בוא ננסה ... נרשמתי
אני אתן קצת רקע, אני לא זוכר מאיזה גיל זה בדיוק היה, אבל מהגיל שהיה לי בו מחשב בחדר וגישה לאינטרנט חופשי (אני לא בא מבית דתי..) הייתי מאונן 3-4 פעמים ביום. כל יום. ואני מתכוון כל יום.
קם בבוקר עם אוננות, חוזר מביה"ס אוננות, לפעמים עוד פעם לקראת הערב ושוב קבוע לפני הכניסה למיטה לישון (או במיטה עצמה ממש לפני הירדמות)
בגיל קצת יותר מאוחר, התחלתי ללכת למועדוני חשפנות, מכוני ליווי, מכוני מסאז'ים, נערות ליווי, ובנוסף היו לי חברות כל הזמן, שגרת החיים שלי סבבה סביב מין. תמיד זה היה לפני או אחרי, בדרך ל.. או בדרך מ..
תמיד.
מהרקע הזה אני בא. ברקע הזה גדלתי. לא חשבתי לעולם שזה לא בסדר, שיש בזה פסול.. היו לי חברות תוך כדי לפני ואחרי, לא הרגשתי רע לעולם... חברה הייתה בשבילי מישהי של סקס קבוע שעושים טוב אחד לשנייה וזהו. לא הרגשתי שאני בוגד בה כשאני הולך למועדון חשפנות או לזונה..
מאז הרבה השתנה כמובן... התחלתי להתקרב לקב"ה, הכרתי את מציאות השם בכלל... התחלתי להאמין. התחתנתי. חזרתי בתשובה. התחלתי תהליך של חזרה בתשובה שממשיך עד היום.
התחלתי להיאבק בתאווה הזאת.
ואז קלטתי... שאין מצב שאני מצליח להפסיק בכלל...
אז סבבה, אין יותר מועדוני חשפנות או מכוני ליווי מאלף ואחת סיבות (פחד, מחלות, העובדה שאני נשוי שהיא בעצמה רק נותנת אלפי סיבות, החזרה בתשובה - חילול השם חס ושלום שעלול להיווצר (ניכר עליי חיצונית שאני אדם דתי) משפחה, חוסר זמן, וכו') אבל מה קורה עם הפורנו? מה קורה עם האתרים? מה קורה עם הסתכלות על בנות חצי ערומות ברחוב ואח"כ פינטוז עליהם ואוננות עליהם? הדמיון שלנו זה הכלי הכי חזק והכי מפחיד שיש...
איך לעזאזל אפשר להילחם בזה?
בהתחלה חשבתי שאפשר... וגיליתי שאני לא מצליח.
היו לי רצפים של חמישה-שישה ימים, ואז כבר לא יכלתי להתאפק והמחשוף הראשון של בחורה שהייתי רואה ברחוב גם אם היא דומה לצפרדע ישר היה מעלה לי את הדם למוח והייתי רץ לשירותים הקרובים ומאונן. מחלה אמיתית.
כשהייתי ממש ממש מנסה ורב עם עצמי הייתי מגיע לרצף של שבועיים. שבועיים וחצי גג!!
ואז זה כבר נהייה קטסטרופה...
הרצף הכי ארוך של נקיות שהיה לי בחיים, מאז שאני זוכר את עצמי כמאונן פעיל (שזה היה עוד מלפני גיל 13) היה רצף של 29 יום (המטרה הייתה אז 30... כמה חבל שאפילו לא עמדתי במטרה שלי) שבתוכו תכניסו נסיעה לאומן לראש השנה... וכל ההתרגשות של לפני ואחרי... וכו'.
פעם אחת ויחידה בחיים שהצלחתי להגיע לרצף כזה מטורף, והיא כללה ראש השנה באומן, והיא הייתה של 29 יום.
חוץ ממנה הרצף הבא הכי גדול, היה של 22 יום, שלאחר שנשברתי ממנו, התרסקתי טוטאלית. וזה גם הזמן שהתחלתי ללכת לקבוצות SA.
אז עכשיו אחרי ההקדמה הזאתי שמצטער שקצת יצאה ארוכה, אתגר 90 יום? נווו באמתתתת... חחחח
איזה 90 יום ואיזה נעליים...
אבל אמרתי יאללה... בוא נירשם ננסה.. מה יכול להיות.
היום אני ביום ה 19 לנקיון שלי. אתמול היה לי יום קשה בטירוף. שרדתי אותו בנס. ניצלתי מליפול ממש ממש ברגע האחרון... אפרט על זה בהמשך אם תרצו כי כל הסיפור של אתמול זה פי 2 מכל מה שכתבתי כאן עד עכשיו... אז לא ארחיב, רק אגיד שממש ממש בדרך נס ניצלתי אתמול מנפילה. לא בצורה הגיונית. אז זכיתי ממש להגיע ל19 יום. הייתי אמור להיות עכשיו על 1. (או 0 תלוי בשעה המדוייקת שזה בדיוק יוצא בערך עכשיו)
מקווה לשרוד רק את היום. אמן.
