תודה רבה ניסן ומתרפא.
אני שמח לקבל מאתכם תגובות, באמת. אני לא אשקר אם אומר שאני מחכה לתגובות מכל אחד מכם. כ"כ קשה לי להתמודד עם זה לבד מכיוון שזה לא מרפה אלא מחמיר מרגע לרגע. לאחר השיתוף אתמול הרגשתי כ"כ טוב ועם מצב רוח מרומם מאוד. תחושות כאלו שאני לא לבד וזאת לאחר הסתכלות בנושאים שחברים אחרים פתחו בפורום. התמודדויות אותם גם אני עובר ביום יום. אך כל זה חלף הבוקר לאחר ראיה של בובה קטנה וחושפנית שמונחת בשולחן אחד העובדים במקום העבודה. מרגע זה והילך ובדרכי למשרד עולות לי מחשבות השם ישמור. מה שמדהים וש-קורה לי בכל פעם מחדש זה כל מיני מניעות בדרך למעשה הקוטעות את קו המחשבה החולה שלי. כמו אנשים שעוצרים אותי בדרך לשאול שאלות, עצירה להתפנות, ועוד דברים אשר מרחיקים אותי ומאפשרים לי לעצור לרגע ולבחור האם אני באמת מעוניין באותו המעשה או לא. האם יש בכוחי להחליט החלטה ולא לעשות את זה או להמשיך ולהיגרר אחר התאוות שלי. יותר מזה, גם לאחר שכבר אני שוחה בתוך הזוהמה הזו וזה משתלט עליי עד כדי כך שאני הופך ל"זומבי" כפי שחברים אחרים בפורום מתארים, גם אז יש כל מיני מניעות שעוצרות אותי לחשוב ו"לחשב מסלול מחדש". פתאום האינטרנט לא עובד, המחשב נתקע, אנשים מתקשרים בין אם זו האישה, ההורים, חברים לעבודה, צריך להתפנות באופן דחוף. ההחלטה הזו ברגעים אלו היא אפילו יותר הרסנית מכיוון שאם קודם זה היה בשוגג ע"י איזה גירוי שיהיה, הרי עכשיו לאחר שניתנה לי ההחלטה לאחר אותן מניעות שכביכול פתחו לי "חלון זמן" לחשוב על כך (גם אם מדובר בחלון זמן קצר) זה כבר הופך להיות במזיד ובידוע לי איזה נזק ייגרם לי לאחר המעשה. כבר ברגעים אלו עולות המחשבות איזה נזק ייגרם לי באופן אישי, עם האישה, הילדים, בעבודה. ובנקודה זו ממש מתחילה המלחמה עם היצר. מלחמה בה אין לי את הכלים להתמודד מולו. מכאן כבר היצר מהתל בי בכל מיני תחבולות שרק הוא יודע ואלוף בהם איך בכל זאת להוביל אותי לאותו מעשה מכוער. ולאחר המעשה, הצרות מתחילות להגיע. סכסוך עם האישה, בעבודה, כל מיני תקלות לא צפויות בבית, וכהנה וכהנה. לאחר מכן תחושות של אשמה, למה עשיתי את זה, למה זה היה טוב, מה הרווחתי בזה, אני הורס את החיים שלי במו ידיי. מחשבות טורדניות שמעסיקות אותי כל אותו היום והימים שלאחר מכן. כל עוד אני בתוך המחשבות האלו אני מוצא את עצמי ממשיך לפגום בעיניים ולאחר מכן בברית. כל זה עד לאחר שאני מקבל איזו סטירה ממישהו או ממשהו שקרה ואז מתאפס על עצמי. לפעמים זה קורה לאחר זמן קצר, ולפעמים לאחר תקופה ארוכה בה אני ממש לא אני וללא רצון לעשות שום דבר. פשוט כלום.
אני כותב את הדברים האלו והידיים רועדות.
