מזדהה מאוד,
אני חושב שאצלי לא עוזר להגיד לא לברוח לממתק..
אני רוצה את הפנטזיה כי חסר לי משהו, אני בורח למחשבות ודמיונות ופנטזיות כי יש משהו פנימי שכואב ומכאיב לי,
זזה יכול לקרות גם ביום ש'מבחוץ' הכל בסדר, ביום שבו הרווחתי כסף והעולם מחייך,התנהגתי טוב, והילדים מצוחצחים,
ובכל זאת...
אני מוצא את עצמי בורח לפנטזיה, רוצה להיות במודעות אחרת .
אחד הדברים הכי חשובים שאני לומד בתכנית זה שאי אפשר להתעלם מזה, אי אפשר 'להתגבר' על זה,
לפחות לא אצלי,
עד שלא נעבוד על השורש על השבר הפנימי הזה שמחפש תרופה,אני יכול לשעות שריר ליום יומיים או חודש אבל בסוף הכאב הזה ישלח אותי ישר לפנטזיה,
בתכנית אני יכול לאט לאט ללמוד למה זה קורה (צעדי 4) ומה אפשר להכניס במקום (קשר אמיתי עם אלוקים..)
אני אמאמנם עכשיו מגיע משבועיים לא מחוברים עם המון מעידות וחוסר חיבור,
אבל אני יודע ככשאני עובד את התכניתהתכנית שלי, משתף הכל בכנות אני משתחרר מהצורך הנואש הזה לפנטז והמחשבות כבר לא תוקפות אותי בכל פעם שאני מתפלל אי מניח את הראש על הכרית,
אוהב אותך חבר !