תודה חברים, אתם מחזקים ונותנים לי תקווה להמשך ההחלמה.
אעשה כעצתכם, והמשיך לשתף ולספר יותר על מה שעובר עלי.
מצד אחד יש התעוררות רוחנית והנקיות משימוש בתאווה. (36 ימים זה באמת חידוש עבורי,) גם מתלווה התרוממות רוח של הכוח הרוחני. הכוללת חיבור עמוק/בטוח יותר עם עצמי ועם האנושיות סביב.
ובאמת שהכיסוי שיצרה סביבי התאווה והמחשבות עליה, יורדות, אני מבחין יותר בקשים ובעיות רוחניות שאני סוחב עלי. בראשם פחד מהכישלון שלי. ומהאכזבה ש(לא)יהיה "סיפור הצלחה". ייאוש שגוזר עלי לחיות לנצח כאדם אבוד ובודד. (באמת המחשבה "רק להיום", עוזרת לי למזער לרגע את התחושה לגבי המשך החיים ואל העתיד המרחיק לכת). תוך הכתיבה אני שם לב,גם לעבר הנוכח וה"מאכזב" שאני מתמקד וחווה דרכו את חיי.
היום הרגשתי ריקנות, חוסר תקווה ורצון למות. איתם באו הרחמיים העצמיים, הקורבנות והטינה.
באמת רואה כמה התאווה טובה בלחפות על תחושות אילו, ואיך הייתי בקלות יכול לפנות לשימוש בה, במקום להסכים רגע לפגוש את התחושות הכבדות והקשות שעלו בתוכי.
לא מובן מאליו, אסיר תודה לחברים שאתם לדרך, לחברים נוספים ששמחים לשמוע את אשר על ליבי ולהיות לתמיכה ולעזר, כמו גם החונך שמלמד אותי לבטח בכוח העליון שלי, גם בזמנים קשים.
תודה אוהב וצריך אותכם היום קורה בי השינוי ואיתו שינוי הגישה שלי לחיים