הבה נראה עד כמה אני אכן ילד טוב.  ירושלים.

לא משנה מה תעשה תישאר ילד טוב. רק המעשים שלך יכולים להיות רעים. אבל גם השליליים שבהם הם בדרך כלל לא מעשים רעים, אלא מעשי ייאוש ובילבול.

למה בא לי לשז"ל ללא הפסקה? למה אני חש בצורך העז "לעשות את זה שוב"? כמה פעמים אפשר כבר!

אולי השיזול הזה עוזר לך לחפות על משהו שכואב בפנים. זה מעיף מהר וחזק למחוזות אחרים לגמרי...

ברור מאליו. 

אבל זה כמו לכבות שריפה עם נפט.

לאט לאט עולים על הדרך. אבל למי יש סבלנות? אין טיסת אל על? זה תמיד ככה או רק בעקבות הקורונה?

מה שנכון נכון. אבל אני אישית סובל מחוסר סבלנות. אין לי סבלנות לכלום. כולל לא לעצמי. גם כשאני עומד להכין לעצמי אוכל אני חייב מתכון מהיר. ואם אין כזה אז אולי כבר עדיף להשאר רעב מאשר לסובב את המצקת בסיר במשך עשר דקות תמימות? ומי אמר שכמאכל בן דרוסאי זה לא מספיק טוב? אז מאיפה יהיה לי סבלנות להמתין עד ש... (לא יודע מה) אני צריך להרגיש טוב כאן ועכשיו

מזדהה.

הנה לכם דוגמא. מישהו ניסה פעם לאכול מרק? אני הייתי מאוד רעב ולא היה לי משהו לחימום מהיר.  הכנתי לעצמי מרק איסטנט. מה הבעיה? לאכול קר זה לא טעים ולאכול חם צריך כפית אחרי כפית. למי יש סבלנות לזה.

הקורונה ללא ספק הוסיפה.. והוסיפה הרבה..

זה לא סוד שהרבה חברים פתאום הצטרפו.. גם לפורום וגם לקבוצות...

חבר קבוצה אפילו אמר לי שמלא אתרי פורנו שבעבר היו בתשלום פתחו את שירותיהם בחינם לקהל הרחב מתוך ההבנה שעכשיו אנשים בבית וצורכים יותר.. 

ורואים את זה בשטח..
גם חברים שכבר בתוך התכנית.. השיח הזה עולה ועלה דיי הרבה במהלך הסגרים שהיו..
והישיבות שבוטלו..

הרבה נפלו.. חלק נעלמו ולא רואה אותם בקבוצות ולא שומע מהם יותר..

נשאר רק להתפלל עבורם שיימצאו החלמה או השלמה עם המצב העיקר שירגישו טוב.

אוהבים

או שקיבלו כלים ורצו איתם הלאה.

או שמראש לא היו זקוקים לאתרא קדישא הדין. פשוט להם יש מעצורים ובלמים. הם כן מסוגלים לעצור בכוחות עצמם. באו, בדקו, ראו את הרוח  הנושבת והבינו שהגיעו לכתובת הלא נכונה. מקומם אינם איתנו

שבוע טוב ומורך ומחובר ונקי. 

כ"כ הרבה מחשבות צצו ועלו במהלך השבת במה לשתף ואיך. באיזה חלקים ובאיזה נוסח. 

אין חשק לכלום. שום שיתוף מטוב ועד רע. פשוט להעלם בתהום הנשיה. להתאדות. אין לי כבר כח לכלום.  גם לא לחלקים הטובים. פשוט נמאס. נמאס מהכל. לא רוצה את ההשליה של טוב לי עכשיו כשאני יודע  שבשלב מסויים גם הטוב הזה יהיה מאחורינו.

יו. אני ממש לא מאמין ששיתפתי. הרי החלטתי שאין צורך.

מזדהה מאוד.

תודה.

איזה באסה זה להתעורר ואפילו לא לזכור את החלום. לא לזכור שהיה בכלל חלום. סתם למצא עדות אילמת לכך שככל הנראה היה חלום. 

אם לפחות הייתי זוכר... אם לפחות היה על מה לפנטז... את מה להעלות בזכרונות שוב ושוב... לזכור את הרגע הנעים...