ברוכים הבאים, אורח

ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ?
(0 צופה) 

נושא: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? 5931 צפיות

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126612

  • עמוס24
  • רצף ניקיון נוכחי: 9 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31

לוחם יקר שכמותך, סיפור מרתק! באמת כתיבה יחודית שמעידה על כישרון רב!
אני ממש אוהב את זה שאתה גם מתייחס לכל תגובה ונותן בתוך השירשור הזה אווירה של קומזיץ שיושבים כולנו יחד מסביב למדורה ומשתפים !
ממש נשמח לקרוא ולהתחזק עוד ממך מהיום יום וכו' באמת צריך הרבה זהירות בנושא אבל אתה בחור נבון ואנחנו סומכים עליך שתמצא את האיזון!
תודה רבה על השיתוף שלך!
הרבה הצלחה !

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126624

  • הלוחם613
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 136
עמוס24 כתב on 13 אוג' 2020 18:18:

לוחם יקר שכמותך, סיפור מרתק! באמת כתיבה יחודית שמעידה על כישרון רב!
אני ממש אוהב את זה שאתה גם מתייחס לכל תגובה ונותן בתוך השירשור הזה אווירה של קומזיץ שיושבים כולנו יחד מסביב למדורה ומשתפים !
ממש נשמח לקרוא ולהתחזק עוד ממך מהיום יום וכו' באמת צריך הרבה זהירות בנושא אבל אתה בחור נבון ואנחנו סומכים עליך שתמצא את האיזון!
תודה רבה על השיתוף שלך!
הרבה הצלחה !


תודה רבה עמוס24 !!
תודה, אני ממש התרגשתי מהתגובה שלך!
אני שמח שאתה קורא את מה שאני כותב, אני באמת משקיע בזה,
אני מתמלא סיפוק שאתה מתחזק מזה,
לפחות אני גם בונה משהו בעולם הבא שלי ולא רק מחריב - נכון עד לפני 21 יום...
וההגדרה שלך על המדורה...  והקומזיץ...
אין... גדול! פשוט גדול!
אז תכין את העצים,
תכוון את הגיטרה,
כי בקרוב יעלו הפרקים הבאים.

לא כל כך הבנתי על איזה גבולות ואיזון דיברת, על איזה יום יום,
אשמח שתרחיב!
תודה.

הלוחם613.

נערך לאחרונה: לפני 4 שנים, 4 חודשים על ידי הלוחם613. סיבה: שגיאה

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126663

  • הלוחם613
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 136

בס"ד

                      פרק 7. (הפרקים הקודמים בתחילת השרשור ובהמשכו.)

יום שישי. 11:43.
שקט.
אני לא שומע כלום.
מוזר.
תמיד שאני קם אני שומע רעש, בלאגן, לחץ.
דממה.
התיישבתי על המיטה.
הכל צף לי.
כמו מחשב שכל החלונות שלו נפתחים בזה אחר זה, אחרי שבסוף העבודה פשוט טרקת אותו,
ככה הרגשתי.
הכל חוזר עלי.
הכל נפתח לי.
אחד אחרי השני.
סיטואציה אחרי סיטואציה.
הטלפון.
הווצאפ.
הגילוי המזעזע, המחליא.
אמא!
אוי, אמא הצדיקה שלי,
עכשיו כשאני ער, אני קולט את גודלו של האירוע,
איך היא עמדה בזה בגבורה!
וואו!
אני בטוח שיהיה עוד המשך.
אני קם.
אחח.
כואב לי הגב.
מרגיש את כל עמוד השדרה שלי רוצה להתכופף, ולא לצד הטבעי...
אף פעם לא כאב לי הגב.
כנראה מהלחץ.
אני פותח את הדלת, 
נוטל ידיים, 
שוטף פנים, מרגיש רענן יותר,
קצת להעביר מעלי את תחלואי הלילה האחרון...
יורד למטה, מכין קפה.
כולי מבולבל, אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי,
מה בא לי לעשות.
מתיישב על הספה,
מרגיש כמו…
כמו שקית חלב…
כזאת שאתה מנסה להעמיד בעגלה  בסופר, והיא מתכווצת כמו בן אדם בלי עצמות…
אין לי עצבים לכלום,
ואני לא יודע למה אבל לאחרונה אני מתחיל להרגיש מחובר להרגשה הזו…
מרים מבט לשעון האנלוגי בקיר,
שעון יפה דווקא.
סבתא הביאה לנו אותו מתנה שהיא באה להתארח פה לפני כמה חודשים.
רק שאין פה איזה מצלמה נסתרת…
דווקא מתאים לה לעשות את זה…
מרוקאית שכזו…
12:07.
יום שישי היום!
עוד שנייה כולם חוזרים!
אני מסיים חצי כוס בלגימה אחת.
ועולה למעלה להתלבש.
איך אומרת אחותי...?
"לזרוק על עצמי משהו…"
איך שאני מסיים,
אחותי חוזרת.
כמה דקות ועוד שניים.
אני שומע את זריקת הילקוטים בכל עבר.
וכמה שניות לאחר מכן…
אמא!
היא שואלת כל אחד איך היה.
מרפרפת בדפי הקשר.
אני שומע אותה נותנת פקודות לקניות, ירקות, חלות.
ואז…
היא עולה למעלה.
'היא בכוונה נתנה לי  להמשיך לישון!'
מפלחת לה ההבנה במוחי.
אני מחכה לה.
היא מסמנת לי להיכנס לחדר.
אני נכנס.
היא אחרי.
"מה נשמע צדיק שלי?" היא מחייכת.
"בסדר" אני משיב בלי אנרגיות.
די, באמת אין לי כוח, בא לי לעשות 'delete' על מה שקרה, להקיש 'yes' ולהמשיך בחיים.
אבל מסתבר שאין כזו אפשרות…
בעצם…
מזל, שאין כזו אפשרות.
אני מישיר מבט עליה.
היא חושבת על משהו.
מתעשתת.
"אני צריכה שתלך לאיזה מקום בשבילי, אתה יכול עכשיו?""יש לי פגישה עם אובמה" השבתי בקרירות "אבל אני אדחה אותה.
היא חייכה.
כנראה הסיקה, שזה שאני ציני זה סימן טוב.
היא לא ידעה עד כמה היא טעה.
אולי אף פעם לא. 
"אתה יודע איפה זה ככר בנימין?"
"כן."
אתה ממשיך ישר, פניה הבאה שמאלה ישנו מדרחוב, אתה מחפש את מספר 17 משפחת סלע."
"או קי."
"אתה מבקש את האמא, היא רוצה לדבר איתך." היא אמרה באיטיות, כאילו לוודא שאני מבין אותה.
הרגשתי סתום.
"אני?! את האמא?!"  הייתי מבולבל.
"מה היא רוצה להגיד לי, אני לא מבין."
אני מנסה בינתיים לדלות ממעמקי הזיכרון הדפוק שלי את השם 'סלע',
לא עולה לי כלום.
"היא תעזור לך."
הלם.
תעזור?!
לי ??!!
"מה היא צריכה לעזור לי?" שאלתי בתמימות מזויפת.
כאילו כל החיים שלי על זרי דפנה ושושנים.
ידעתי  שלא.
צעקתי בכל כוחי שלא.
מה היא עוללה אמא שלי?
עם מי היא דיברה??
לעזאזל!!

המשך יבוא בקרוב.
הפעם ברצינות…
תודה לאבא שכל כך אוהב אותי ותומך בי ונתן לי אותכם.
מחכה לשמוע מכם.
הלוחם613.

הלוחם613.

נערך לאחרונה: לפני 4 שנים, 4 חודשים על ידי הלוחם613.

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126667

  • הלוחם613
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 136

בס"ד

                       פרק 8. (הפרקים הקודמים בתחילת השרשור ובהמשכו)

אמא הסתכלה עלי במבט מלא משמעות,
היא ידעה שאני בסוף ילך, רק השאלה כמה זמן ייקח לה, 
כשהיא תפעיל את כל המערכות שלה, אף אחד לא יכול עליה.
אפילו לא הסבתא המרוקאית שלי…
כזאת היא אמא שלי, 
שקטה, רגועה.
אבל שצריך אותה בחזית.
במלחמה.
היא שם!
היא מפעילה ומגייסת את כל הכישורים שלה,
ומנצחת.
כמו לביאה, תמיד היא כנועה, אבל כשצריך להביא טרף לגורים ולבעלה, 

(-הפרזיט אגב, האריה בדרך כלל לא צד… מזכיר לי מישהו...) 
היא תפתח את מלתעותיה, ואוי לו לייצור שייקרא בדרכה.
היא פתחה את פיה לומר דבר מה,
חיכתה רגע, ואז אמרה,
בשטף, בביטחון ובמהירות לא אופיינית לה:
"זאת אישה מאוד מיוחדת, אני כמה פעמים הייתי אצלה, היא מסייעת להמון נשים במצב שלי, לי
אישית היא עזרה מאוד, היא אישה מאוד חכמה, היא יכולה לעזור לך, היא למדה את זה, היא מכירה
את זה, היא יודעת מה לעשות, לך אליה לוחם שלי, תספר לה מה אתה מרגיש, אף אחד לא צריך
לדעת על זה, זה יהיה הסוד שלנו"
היא סיימה לדבר.
"דיברתי איתה, היא מחכה לך" הוסיפה, רק כדי להרים אנד ברקס.
ניכר היה שקשה לה.
מאוד.
היא ידעה שאני לא יקבל את זה כל כך מהר, כמו שהיה.
'לוחם?'
היא קראה לי לוחם??
נקודה למחשבה, אחסנתי את זה בזיכרון, בהמשך אני ידון בזה אין לי זמן עכשיו, אני חייב להגיב.
"את שולחת אותי לפסיכולוגית?"  הטחתי בה.
היא ידעה שזה יבוא.
"היא לא פסיכולוגית, היא אשה חכמה שיש לה כלים לעזור"
"אמרת שהיא למדה את זה." הוכחתי.
"בטח פסיכולוגית! עם תעודות!!" המשכתי בלי רחמים.
"אמא הכול טוב, אני יודע להתמודד, אני ילד גדול, אני פשוט רק צריך זמן, חופש."
מוזר, אני לא מכיר את עצמי כל כך בוגר, אומר משפטים של גדולים.
היא ידעה שאני ילד קטן.
היא ידעה שאני לא יודע להתמודד.
וספק אם אי פעם...
היא ידעה שזמן רק יכול להזיק.
חייבים עכשיו, כשעוד הברזל חם.
"תראה, תלך אליה תנסה, אף אחד לי ידע על זה, אם לא יועיל לא יזיק."
האמת אני יגיד לכם, הרגשתי מותש, עייף, לא היה לי כוח לכלום, לא יכולתי אפילו לחשוב, המוח שלי
היה עמוס בהמון ידע,  הוא לא ידע איך הוא אמור לעבד אותו.
"אף אחד לא יודע על זה חוץ ממנה?" ידעתי שלא, אבל המשכתי, "את בטוחה?"
"בטוחה." היא ענתה.
 קמתי מהמיטה עליה ישבנו.
מבטה היה שקוע בנקודה בלתי נראית בקיר שמולה.
לחצתי על הידית.
ירדתי למטה.
לבשתי כובע וחליפה, ויצאתי.
יצאתי לנסות להילחם.
לנסות לקבל כוחות.
לדרך חדשה, שתסלול את הישנה.
כמו התמונות מלפני 80 שנה בהם נראים ילדים בני 13 שלגופם הצנום מדי הצבא הרוסי, ולמותנייהם
חגור חוגר, והם מכופתים בנשק חם.
כזה הייתי. 
במגרש אחר.
בכיכר ישר. פנייה אחר כך שמאלה. מדרחוב.בנין 17.
תמיד היה לי זיכרון טוב.

המשך יבוא אחים יקרים שלי.
תודה ענקית לאבא שבשמיים שנותן נתן ויתן לי כוחות לעמוד בהתמודדות.
ולכם אחים יקרים שלי.
שבת שלום ומבורך.
הלוחם613.

הלוחם613.

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126668

  • פלימו

וואו, תודה רבה! כרגיל השארת אותי מרותק.
שתהיה שבת קדושה שתאיר לכל השבוע!

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126673

  • עמוס24
  • רצף ניקיון נוכחי: 9 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31
הלוחם613 כתב on 13 אוג' 2020 20:25:

עמוס24 כתב on 13 אוג' 2020 18:18:

לוחם יקר שכמותך, סיפור מרתק! באמת כתיבה יחודית שמעידה על כישרון רב!
אני ממש אוהב את זה שאתה גם מתייחס לכל תגובה ונותן בתוך השירשור הזה אווירה של קומזיץ שיושבים כולנו יחד מסביב למדורה ומשתפים !
ממש נשמח לקרוא ולהתחזק עוד ממך מהיום יום וכו' באמת צריך הרבה זהירות בנושא אבל אתה בחור נבון ואנחנו סומכים עליך שתמצא את האיזון!
תודה רבה על השיתוף שלך!
הרבה הצלחה !


תודה רבה עמוס24 !!
תודה, אני ממש התרגשתי מהתגובה שלך!
אני שמח שאתה קורא את מה שאני כותב, אני באמת משקיע בזה,
אני מתמלא סיפוק שאתה מתחזק מזה,
לפחות אני גם בונה משהו בעולם הבא שלי ולא רק מחריב - נכון עד לפני 21 יום...
וההגדרה שלך על המדורה...  והקומזיץ...
אין... גדול! פשוט גדול!
אז תכין את העצים,
תכוון את הגיטרה,
כי בקרוב יעלו הפרקים הבאים.

לא כל כך הבנתי על איזה גבולות ואיזון דיברת, על איזה יום יום,
אשמח שתרחיב!
תודה.


לוחם גיבור שלנו !! שבוע טוב!
תודה על הפרקים החדשים שפירסמת , מרתקים ומחזקים !

אתה צודק!
אני צריך ורוצה ובעיקר...
משתוקק !
לכתוב יומן מסע שלי, שבו אני יעביר את ההתמודדות שלי היום יומית,
אבל ישנה בעיה אחת,
אני חושש ומפחד שאני יתאר יותר מידי... או...  בקיצע'ר... יגזים... 
אתה בטח מבין למה אני מתכוון...


התכוונתי לתגובה הזאת - שעל אף החששות מלהגזים יותר מידי בתיאורים , אנחנו נשמח להתחזק מהיום יום שלך!

ולגבי זה שאתה בונה משהו בעולם הבא שלך - אז אני מעיד על עצמי אחי שאני רק שבוע בפורום הקדוש הזה ומשלים הרבה פערים , והתחושות שלי הם שגיליתי מכרה זהב, פעם ראשונה שאני עושה משהו חיובי ממש במחשב , עד לפני שבוע הוא היה רק טומאה בשבילי, לפעמיים גם הצלחתי לגלוש בבחינת 'סתם גלישה בעלמא' אבל אפילו אם הייתי שומע שיעור תורה הרגשתי תמיד את הסכנה שבמחשב, ועכשיו בפורום עם האנשים המדהימים והשיתופים הנועזים - ממש מרגיש שאנחנו בונים פה את העולם הבא שלנו, שאנחנו עושים משהו טוב!

ולך יש חלק גדול בזה עם הסיפור שלך שיוצא כאן לאור ומחזק את כולנו ומדביק אותנו למסך לבדוק מתי כבר יוצא הפרק הבא!!!!
אוהבים אותך מאוד חבר יקר!

שבוע טוב ומבורך !

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126674

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899

אוהביםםםם חבר יקר ואדיר! כיף מאוד לקרוא! תודה ששיתפת אותנו בעוד פרק ועוד פרק מספר החיים שלך. תודה שאתה נפתח בפנינו. תודה שאתה מרתק אותנו !

מחכה בקוצר רוח לשאר הפרקים. נהנה מהכתיבה המדהימה שלך!

אוהבים!!

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126752

  • הלוחם613
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 136

בס"ד

                          פרק 9. (הפרקים הקודמים בתחילת השרשור ובהמשכו)
הגעתי.
מספר 17 יתנוסס מעל הכניסה.
בניין חדש דווקא.
אני מחפש את משפחת 'סלע' בתיבות הדואר. 
לא מוצא.
החלטתי לעלות ברגל.
קומה ראשונה, אין.
שנייה, בסוף המסדרון, מצאתי!
"משפחת סלע" חקוק בתוך חתיכה של גזע עץ.
עשה עלי רושם ביתי.
דפקתי.
שמעתי פסיעות.
אשה בשנות החמישים המאוחרות פתחה לי את הדלת.
היא חייכה בנימוס.
ברוגע.
"בוא. תיכנס."
נכנסתי.
אווירה ביתית.
הייתה המולה. 
אחרי הכל יום שישי.
לא מאוד קצר, אבל עדיין... שבת עוד כמה שעות.
אנשי הבית רגילים למחזות מעין אלו. 
זה לא היה מוזר להם.
האישה הובילה אותי מבעד מסדרון קצרצר, לסלון.
היא סגרה את הדלת עד הסוף.
כמעט, בכל אופן.
בקצה הסלון המהודר,
ניצבו שני כורסאות מצד אחד באלכסון זו לזו.
כורסא נוספת מהצד השני,
בתווך, שולחן סלוני, נמוך, מעץ כבד, בצבע חום כהה, במרכז שכן לו קנקן זכוכית עדכני, שתי כוסות
זכוכית גבוהות תואמות בצידו ובתוך מתקן ייעודי ממחטות נייר.
היה לי רגוע,
משהו באווירה. 
'לכן אנשים אוהבים לבוא לפסיכולוגים' חלפה מחשבה בראשי.
היא סימנה לי לשבת, ויצאה.
בחרתי בכורסא הפנימית יותר מתוך השניים,
היא השקיפה על כל הסלון.
הוא היה מדהים. מהודר.
'השקיעו פה מחשבה' הרהרתי.
שמעתי אותה נותנת הוראות לבנות,
רצה לפה מתזזת לשם.
עיני נפלו על השולחן.
היתה שם מחברת.
מחברת ישנה, עתיקה, 
כאילו לעשות דווקא לכל הרהיטים העדכניים, הבוהקים.
זה הזכיר לי את הזקן ההוא בבית כנסת, 
זה שמחצלותיו בקולקציה של גולדה מאיר,
אבל הוא הכי חכם בסביבה
"אולי פה טמונות התשובות שלי?" חשבתי לעצמי באירוניה, כאילו היא מגדת עתידות,
צעדים בטוחים התקרבו בזה אחר זה,
הדלת נפתחה. 
היא נכנסה.
מטופחת ומאופרת, כיסוי ראש חגיגי אסף את שערותיה,
הפעם העמקתי בה, רציתי לראות איך נראה פסיכולוג באמת.
סבתא טובה. צדיקה.
זה מה שהיא הייתה נראית.
שתקתי.
חיכיתי למוצא פיה, לא הבנתי מה מוטל עלי לעשות,
הרגשתי מטופש.
כאילו אני בא לפגישת עסקים ואין לי שמץ במה מדובר, או כמה כסף יש באמתחתי הדלוחה...
כלום.
"מה שלומך, צדיק" היא שאלה בעדינות. מנסה לגשש.
'עוד פעם עם ה'צדיק' הזה' חשבתי לעצמי,
"בסדר." נאנחתי.
טעות ראשונה!
אף פעם על תשמיעו קול אנחה אצל פסיכולוג, אלא אם כן אתם מעוניינים לקבל הנהון מעצבן עד
אימה של מוכרת מבוגרת בסופר, כשמתנפץ לכם בקבוק זכוכית לרצפה…
"מה קרה אתמול" היא שאלה, מבטה בוחן ברוך.
'מי אמר שהיה משהו?' לא הבנתי
'אמא סיפרה לה הכול' הבזיקה ההבנה במוחי.
היא שתקה.
שתקתי מספר שניות.
ונשברתי.
התחלתי לבכות.
לא הצלחתי לדבר.
זה היה בכי של פריקה.
לא של סטרס, כמו אתמול.
מבעד למסך שקוף, מלוח, ראיתי שהיא מסתכלת עלי.
בוחנת את ממדי הכאב.
הוא היה שם. 
הכאב.
באגביות היא קרבה אלי את הממחטות,
בחוסר אונים לקחתי כמה, קינחתי את האף.
אוף!
כבר אני בוכה?!
ועוד מול אישה שאני לא מכיר?!
די! נמאס לי שחררו אותי!
רציתי לבעוט בכל עצם דומם ברדיוס הקרוב.
הייתי נבוך.
אין ספק.
לקחתי כמה רגעים.
והתחלתי לפרוק כמו שבחיים לא פרקתי.

המשך בקרוב. 
בעזרת קלי הרחום והחנון שאני משתדל לעשות רצונו בכל רגע ורגע
חברים יקרים שלי.
תמשיכו לעקוב ולהגיב זה נותן לי כוח.
אחרי הכל לחשוף שהייתי אצל פסיכולוג בגיל כזה…
בכלל לא פשוט בשבילי.
אתם מבינים אותי.
אני בטוח.
מחכה לשמוע מכם.
הלוחם613.

הלוחם613.

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126755

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899

אוהביםםםםם!!!

אותי מפדח אם כבר לחשוב שבגיל כזה פתחתי פורנו ואוננתי מול המסך כמו מטורף 5-6 פעמים ביום

אז פסיכולוג? חחחח הצחקת אותי הלוואי שהייתי רואה פסיכולוג בגיל הזה !!

אוהביםםם

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126762

  • פלימו

תודה על השיתוף!
אני אף פעם לא הייתי אצל פסיכולוג, אבל זה דווקא נשמע לי כמו חוויה מעניינת, שתורמת הרבה לבן אדם. לא יודע אם ייצא לי פעם...
אני עדיין במתח מה יקרה לילד שהלך לפסיכולוגית, תמשיך לשתף!

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126764

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 3306 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3555

אם להיות כנה, אני דווקא חשבתי שהפסיכולוגית תציע לך לחטוא איתה... אבל ברוך ה' אני מתרשם שזה לא הכיוון של הסיפור.

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 4 חודשים #126765

  • עמוס24
  • רצף ניקיון נוכחי: 9 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 31

האמת שאני עם טהרני, גם פחדתי שלשם הסיפור הולך:dizzy_face:
אבל נשמע שהפסיכולוגית אישה נשואה וצדיקה אז אמא שלחה אותך למקום הנכון!

חזק וברוך על השיתוף ובאמת הנקודה עם טיפול פסיכולוגי בגיל צעיר היא לא צריכה להיות מביכה בעיני..במבט בוגר כיום זה כלי מאוד שימושי פסיכולוג, לדעת לבקש עזרה לא לחשוב שאתה פותר הכל בעצמך, בטח לא בחור בן 15 שנחשף לדברים נוראיים שאבא שלו עשה..

תודה על הפתיחות שלך לוחם שלנו!

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 3 חודשים #127303

  • reuven1
  • רצף ניקיון נוכחי: 312 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 72

שבוע טוב
מחכה להמשך בכיליון עיניים

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 3 חודשים #127309

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 318
reuven1 כתב on 29 אוג' 2020 21:00:

שבוע טוב
מחכה להמשך בכיליון עיניים


מצטרף...

תגובה: ישיב'ע בוחע'ר שנשבה ? לפני 4 שנים, 3 חודשים #127421

  • הלוחם613
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 136


בס"ד

פרק 10. (הפרקים הקודמים בתחילת השרשור ובהמשכו)

דבר אחד אי אפשר לקחת להם הפסיכולוגים.
הם יודעים לשתוק.
הם יודעים להקשיב.
היא שתקה בכל הבהרה.
היא הקשיבה לכל מילה.
כמו סכר שעלה  על גדותיו.
גל ענק ואימתני שתמיד היה שם בנשמתי.
וכעת...
כעת הוא הגיע אל החוף, 
למקום שבו הוא יכול לכלות את זעמו, 
לשטוף את כל מה שנקרה בדרכו, 
להחריב כל עצם דומם שרק יעז להפריע לו ביעדו...
ככה הייתי.
המילים יצאו מפי בשצף בלתי פוסק.
אם היה אפשר לעצור אותי על מהירות,
הייתי מקבל שלילה…
בטוח.
האמת…
שמי שישבה כעת על הכורסא החומה למולי, לא הייתה האישה שנפלתי עליה בערב שבת.
הוא.
הוא ישב שם.
ראיתי אותו.
את דמותו של אבי. 
כאילו ידעתי שהוא מקשיב לי.
ולא…
לא ריחמתי עלי!
האמינו לי!
השלכתי עליו את כל האשמה.
את כל הבושה.
התסכול.
אפילו רחמים על אמא שלי נשזרו בדברי, על הבעל המוצלח שהיא זכתה בו.
ואני כבן.
כבן בכור.
הרגשתי איזושהי אחריות שלא ידעתי להסביר את פישרה,
אבל היא גרמה לי להאשים ללא הפסקה.
לא בחלתי במילים,
נראה לי שהיא  לא הייתה מרוצה...
 אבל איך אמרנו…
הם יודעים את העבודה…
בסוף…
בסוף עצרתי.
כמו הגל ההוא…
שמאבד את העוצמה.
שמאבד מהתנופה.
שנגמרים לו הכוחות,
הוא מיצה אותם. 
באחת הרגשתי את כל רצועות השריר שבגופי נרפים ומשתחררים לאיטם.
כמו רצועות גומי של מכונת כביסה ישנה, שמסיימת לסחוט 1,500 סל"ד.
גופי הוטל  לאחור על המשענת, כמו סחבות ישנות בתוך התוף…
ורק אז מצאתי את עצמי מולה…
מול האישה שהתנחלתי לה בבית בצהרי היום האפורים...
התביישתי.
"מה בירברתי לה אלוקים אדירים?!" חשבתי.
"בכלל, מה אני עושה פה?!" 
הייתי במבוכה.
הרגשתי את הכדוריות האדומות ממלאות בשמחה כל נקבובית עור בלחיים האדומות גם ככה.
רציתי ללכת.
לברוח.
ולא להיתקל בה עד סוף חיי.
ולא נראה לי שמדובר בהרבה זמן במיוחד… תסלחו לי.
זזתי באי נוחות על הכיסא.
היא הרימה את ראשה.
הסתכלה לי בעיניים.
"אם היו שואלים אותך" - הקשבתי.
"מה היית מעדיף?" היא פתחה בשאלה.
"שאבא שלך אתמול בלילה היה מת!" הצטמררתי.
היא המשיכה בלי רחמים. 
"איך שאתה פותח את הדלת, הוא קורס מולך עם כוס ביד, הכוס מתנפצת למאות חלקיקים כמו החיים
שלו, אתה מנסה לעשות לו החייאה, מזמין הצלה, ואומרים לך: אדוני, נגמר הסיפור."
"וואו. זה היה גרוע" חשבתי לעצמי.
"או...?" שאלתי.
"או שהיה קורה מה שקרה אתמול?"
בום!!
הבנתי את הכיוון.
לא אהבתי אותו.
היא בחנה אותי.
"מה היית מעדיף?" היא חזרה.
האמת…
התבלבלתי.
מי דיבר על מוות.
מה הקשר עכשיו?! 
זה פשוט לצחוק לי בפרצוף על רגשות של בן אדם חסר אונים! 
זה לגמד משהו בלי קשר למציאות.
לו הייתי עם עוד חמש שנים בתעודת זהות שלא הייתה לי…
הייתי משיב לה: "זו דמגוגיה זולה!"
אבל לא.
הייתי רק בן 13 וחצי.
והגבתי ב...
"נו… באמת! מה הקשר?!"
זה יצא לי מתבכיין.
התעצבנתי.
"מה יש? תענה! מה היית מעדיף?" היא חזרה פעם שלילית.
מה יש לה זאתי?? 
שתרפה!!
"לא הייתי רוצה שהוא ימות" 
השבתי.
מובס.
"אז קודם כל אנחנו צריכים להודות שאבא חי ונושם, לא?" היא אמרה בנימה של מורה בתחילת
שנה…
באמת שרציתי להחטיף לה. 
שריר לא זז בפניה.
היא הייתה בטוחה בעצמה.
ופתאום...
פתאום מזדחלת לה המחשבה…
לאט לאט בעדינות...
כמו תולעת קטנטנה ומהוססת...


תודה רבה לקלי הרחום והחנון.
שנותן לי כוחות.
ומחסדו ומכוחו אני פועל.
מקווה שנהנהתם!!
מוכרח לשמוע מכם!!

באהבה!!
הלוחם613.

הלוחם613.

זמן ליצירת דף: 0.92 שניות

Are you sure?

כן