יום 2.
כן יום שני.
אין לי הרבה זמן.
רק רוצה לשתף אתכם שאני היום עשיתי צעד ענק!
התחילו בי ניצני ההבנה שאני לא באמת יכול לבד,
ואם בהתחלה חשבתי שאני אהיה בן הצללים ומשם אני אפעל...
הרי שהתבדתי.
כי אחרי 25 יום,
שאגב זה השיא הכי גדול שלי בחיים.
נפלתי.
כן,
פשוט נפלתי כמו בן אנוש.
אבל עכשיו שאני קם ועדיין נמצא פה זה מראה על ...
צלם אנוש.
אני ברוח לחימה מאוד גדול, שאני מקווה שהיא לא תיחלש,
אבל מצד שני אני גם רוצה שזה יבוא ממקום פנימי, אמיתי,
ככה שגם כשלא יהיה לי רוח לחימה כזו גדולה אני יצליח להבין שזה לא טוב התאווה הזו.
בכל אופן היום אזרתי המון המון אומץ והרמתי צלצול בפעם הראשונה לאחד החברים הטובים שלי פה בפורום...
הלא הוא....
המתרפא האגדי!!
הוא עזר.
הוא ניפץ לי את כל הפחדים..
כל???
לא יודע...
בוא נגיד שאת חלקם הגדול וודאי...
מציאות שחייגתי...
אני מקווה שימשיך טוב ואני יעלה על דרך המלך.
מבחינת התאווה...
היום קצת פזלתי לצדדים מה שנקרא...
אבל אני יודע שאלו היו מעידות קלות בלבד.
מה שנקרא בגדר...
תפשת מרובה לא תפשת...
מאחל לכולכם המשך יום טוב.
או....
לילה טוב...
אוהב אתכם המון.
ותודה לך המתרפא.

אגב: בענין הסיפור: האמינו לי אני עושה מאמצים.
כל פרק לוקח לי לכתוב המון זמן, אני יודע שאתם מחכים,  
בזמן הקרוב ביותר אני יעלה עוד פרקים בזרת קלי הטוב, 
תתפללו עלי..
אוהב.
הלוחם613.

אוהבים אותך אח יקר!  כל הכבוד על הצעד הענק. המתגבר. צעד של החלמה!

מי ייתן ויהיו עוד הרבה כאלה צעדים. של יציאה מעצמך של התגברות על פחדים. של שבירת מחסומים! ותעלה על דרך ההחלמה לנצח נצחים אכי"ר.

גאה להיות האדם שבחרת בו להתקשר אליו. גאה אבל זוכר שזה לא ממני ולא מכוחי. אלא חסדו של השם יתברך ששם אותי פה למטרה הזו. ושלח לי המון סיעתא דשמיא. ושם את המילים בפי שיוכלו להתחיל לעזור ולו במעט...

אסירות תודה לבורא עולם שהביאני עד הלום.

אוהבים!

יום 4.
תודה רבה מתרפא יקר.
ריגשת אותי בענווה שלך.
אני בתקופה קשה,
לא קשה מבחינת התאווה, מהבחינה הזו דווקא הגזרה יחסית רגועה...
אבל סתם משהו אחר כרגע נורא קשה לי...
רציתי לשתף אתכם,
שבעצם... אין לי מה.
לא בא לי לכתוב כלום.
אין לי מה לכתוב לכם.
אין לי מה לשתף.
אני מוסר את הצער והעצבים והקושי לאלוקים, והוא, רק הוא ברחמיו המרובים, ייתן לי את הכוח להתחיל את הזמן כמו שצריך למרות כל הקשיים.
מתפלל לתקופות יפות יותר.
מנסה ללחום.
שבוע טוב.
הלוחם613.

אחי הקדוש!

גם האין הוא יש!
ובמציאות שבה כלום לא קורה,הכל כרגיל כמאמר השיר, אפשר להתחיל דברים חדשים!

תחשוב על יעד מיוחד לזמן הזה,אתה רוצה לסיים ספר,להבין נושא תורני/אזרחי לעומק,לכתוב מאמר, ללמוד לנגן,ללמוד שפה..

מלא דברים שיוכלו לתת נפח של עשייה ודברים חדשים לספר עליהם!
מאחל לך כל הטוב שבעולם,זמן טוב!

ישיבע בוחער,

אני לא יודע אם אתה מכור או לא, אבל אצלי כמכור כשאני עובר תקופה קשה, במוקדם או במאוחר הקושי הזה שולח אותי לחפש פתרון בתאווה, ששימשה הרבה שנים ועדיין משמשת כסם ההרגעה האולטימטיבי שלי.

למעשה בתוכנית 12 הצעדים אני בעיקר לומד איך לפרק מטענים רגשיים כאלה מבלי להזדקק לשירותיה המפוקפקים של שהתאווה, שיוצרים אולי לפעמים רגיעה מסוימת לטווח הקצר, אך מחריפים את הקשיים לטווח הארוך. וכפי שאמר הספונסר הרציני הראשון שלי בשם מישהו אחר שאיני זוכר כרגע את שמו: "אין מצב בעולם שתוספת של אוננות תהפוך לטוב יותר...".

בהצלחה גדולה בהתמודדות עם התאווה ועם כל שאר הדברים! 

יום 5.
וואו. וואו. וואו.
תודה רבה לכם על התגובות.
ממש מחמם את הלב!!
ברוך השם היום התחיל הזמן...
אחח...
זמן אלול...
המון חששות היו לי מסדר א', 
ואני יסביר...
כשהייתי בישיבה, היה לי נורא נורא קשה לחזור אחרי בין הזמנים, 
לא,
לא בגלל שהיה לי כיף בבית, גם שם היו התמודדויות לא פשוטות בכלל,
בן היתר... אינטרנט פרוץ שמזמן גיליתי את הקוד שלו...
לצערי.
אבל לא בגלל זה היה לי קשה, 
אלא בגלל ששנאתי את הישיבה.
יותר נכון...
איש צוות אחד,
הוא היה מחכה לי בפינה כל הזמן,
הוא פשוט סימן אותי,
הוא הציק לי כל הזמן,
הוא שלח לי דשי''ם...
זה היה יכול להיות דרך רבנים אחרים ולפעמים גם דרך בחורים...
רשע.
פשוט רשע.
מנסה לא לשנוא.
לא תמיד מצליח.
האמת...
אף פעם לא הצלחתי.
לא משנה...
תמיד הייתי צרך להתגונן.
להכין תרוץ לכל תרחיש.
לכל סיטואציה.
כל פעם שהיה מגיע שעת הצהריים רק אז הייתי מתחיל את היום שלי...
כי רק אז הוא היה הולך הביתה.
המניאק.
אגב: היה לו המון כוח בצוות.
אני מאמין שאני עוד יספר על זה באריכות, מכיון שזה התנגש חזיתית בצורך לפרוק את התאווה...
אבל לא עכשיו, בהזדמנות.
הקיצע'ר...
היה לי נורא נורא קשה.
ותמיד ניחמתי את עצמי שיבוא יום ואני כבר לא ירגיש את זה.
אני אלמד תורה מתוך חשק ותשוקה גם בסדר א'.
מתי?
נכון מאוד!
אחרי החתונה.
ויהי היום...
והתחתנתי...
בשעה טובה.
ולא,
זה לא נעלם,
אפילו שהיתי  בעיר אחרת.
מקום אחר.
סוג אחר.
כולל, לא ישיבה...
עדיין היה לי קשה ללמוד בסדר א'.
חיפשתי אותו כל הזמן.
פשוט התת מודע שלי כל הזמן אמר לי שאני צריך להיזהר, כי הוא מחכה לי בפינה.
לקח לי זמן ...
ולאט לאט...
האובססיה ירדה ואחרי המון עבודה עצמית ופריקה אצל האשה שהיא כל כך מבינה ומכילה אותי.
הרגשתי שזה הולך ונעלם....
ברוך  השם!!
ואם הזמן הצלחתי לחזור לעצמי, ליהנות מהלימוד גם בסדר א'
אני מודה לאלוקים על זה כל רגע ורגע.
ברוך השם אני גם עוד מעט מסיים מסכת בזכות זה.
אבל זה - כל הסיפור של סדר א' שאני עוד ירחיב עליו בהזדמנות... ,עזב אותי בגלל שהיה כל כך הרבה ימים שלאט לאט התחלתי להתרגל שהכול בסדר ולא מחכות לי זוג עיניים מאשימות ובוחנות (בשליליות) אותי כל רגע ורגע,
אבל תחילת זמן?
כמה פעמים היה?
כלום!
שלוש ארבע...
וכל פעם,
שבוע לפני תחילת הזמן אני מדוכדך.
בגלל זה!
כי אני עדיין בתחושה שלי.
במוח.
בביפנוכו...
שתחילת זמן ,זה תחילתו של קושי, של התמודדות יום יומית אין סופית
לכן קשה לי מאוד.
אפילו קשה לי לתאר את זה ולהתבטא מרוב שזה כל כך גומר אותי.
לכן היה לי קשה היום.
היום הראשון.
אבל ברוך השם הגעתי לבית מדרש...
הרגשתי שהעולמות נפתחים...
מעיינות החכמה רוצים להתפרץ החוצה...
אז לקחתי דלי והתחלתי לשאוב .
ולשאוב.
ולשאוב.
אבאאאאא!!!!!!!!!!!!
תודה רבהההה!!!!!!!!!!!!!!!
משוגע עליךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
והתאווה...
כרגע, עפה לכל הרוחות...
אבל ישנם רגעים שהיא חוזרת,
העיקר שאני בקונטרול.
תודה אבא.
הלוחם613.

תודה על השיתוף! תחזיק חזק אחי היקר!

הצלחה רבה בע"ה בהכל!

ד' אלול תש"פ.
יום 6.
עוד יום, שבוע!!
יעזרני קלי וישמור עלי מכל נגע ומחלה. 
אמן.
תרשו לי לשתף אותכם בסיפור קטן שתובנה בצידו...
אני יודע שאתם אוהבים את זה...


החברותא יצא מהבית מדרש לכמה רגעים.
נשארתי לבד מול הגמרא.
ניסיתי להכין את השורות הבאות בתוספות, אבל...
לא ממש הצלחתי,
'נחכה לו' חשבתי לעצמי.
הרמתי את העיניים מהגמרא,
זוגות זוגות של אברכים יושבים ושוקעים על תלמודם...
אחחחח...
אבא אני בטוח שאתה שמח בהם.
רק אתה יודע כמה מאמצים כל אחד מהם עושה בכדי שהוא יוכל לעשות את מה שאני רואה עכשיו מול העיניים.
מה אני רואה אתם שואלים?
אני רואה אותם,
רובם פה לא יותר מגיל 30 - 35 , ומטה.
הם יגיעים ,
יגיעים להבין עוד שורה עוד שטיקע'ל.
ישנם כאלו ששמחים,
שבוערים כמו מנגל חד פעמי בקבר של חוני המעגל...
וישנם כאלו שפחות...
אבל, כשאני מסתכל פעם שנייה, 
כשאני טיפה יותר מעמיק,
אני רואה את זה בעיניים שלהם,
אני רואה את ההתמודדות האמיתית,
רק מי שבפנים, יכול לשים לב לזה,
המצלמות החדישות והסאונד של ערוץ 12 שלא פעם נכנסו לפה,
בוודאי שלא הצליחו לצלם קצהו של מציאות ממה שאני רואה,
עול.
כן, אני רואה שיש להם עול.
כבד.
עם זה משפחה, פרנסה (בעיקר אגב), חינוך ילדים, שמחה, או סתם חוסר במזל.
זה ברור לי כמו שכדור הארץ הוא...כדור...
אני ממש רואה את זה.
איך שאלתם ?
פשוט !
פה, הם רגועים.
פה הם שמחים. 
פה, הם חדורי מטרה.
פה, הם שקועים.
הם שקועים בים של מתיקות אין סופית.
צוללים באוקיינוס של תורה שמיגנא ומצלא,
של סברא,
של אמת.
זה ממלא אותם בסיפוק אין סופי.
הם, מ-א-ו-ש-ר-י-ם ! ! !
ואם פה הם מאושרים, 
אם פה זה השיא שלהם - בבית המדרש,
משמע שבחוץ - כן, פה מעבר לכביש, לא מחכה להם חיים יותר טובים.
בלשון המעטה...
משמע, שהחיים בחוץ לא מלאים אושר כמו הדף גמרא,
שהחיים בחוץ מספקים להם אתגרים והתמודדויות,
ולא מהסוג שמספקים רש"י ותוספות...
תודה לאבא שזכיתי להיות חלק מכם!
תודה , תודה ושוב תודה!
החברותא שלי חזר...
אני חייב להמשיך איתו...
עוד נדבר...
מבטיח.
בלי נדר כמובן...
"אמר רמי בר חמא..."
מסוף העולם ועד סופו...

אשריכם תלמידי חכמים.
שדברים תורה חביבים עליכם.
גאה להיות חלק מכם.
הלוחם613.

אוהבים אותך מאד חבר יקר, מזדהה עם כל מה שכתבת, גם עם ההודעה האחרונה שכתבת, ואולי עוד נגלה יום אחד שאנחנו יושבים ולומדים באותו בית מדרש.
ולגבי מה שכתבת לפני כמה ימים על הלימוד בס"א, באותו יום שכתבת את זה היתה לי חוויה דומה קצת, אמנם לא קשה כמו שלך, אבל בכל אופן זה קצת דומה.
כשלמדתי בישיבה לא הייתי הולך לישון אף פעם בצהריים, והייתי לומד כל היום ס"א, בין הסדרים, ס"ב, ס"ג. וכמובן  גם הייתי משתמש הרבה, אבל זה לא הנושא כעת.
יום אחד בחור אחד אמר לי שאני יכול ללכת לישון בצהריים, ויעריכו אותי גם אם לא אלמד כל היום ברצף.
המשפט שהוא אמר לי הפך אותי לגמרי, כי אמנם לא הלכתי לישון כי לא הייתי צריך לישון, אבל גם מאד בניתי על ההערכה שאקבל מחברים על כך שאני מתנהג כמו מלאך, ומהרגע שהוא אמר לי את המשפט הזה הכל ירד לטמיון, כי הבנתי שבכלל לא מעריכים אותי על זה. אז גם מבחינה טכנית מאותו יום התחלתי לישון בצהריים, למרות שלא הייתי צריך, וגם כל הרגשות שלי התערבבו להם, והאמת היא שבאותם ימים לא ידעתי מה בדיוק אני מרגיש, אבל כשעשיתי עליו צעד 4 לפני כמה שנים הבנתי בדיוק מה היה לי שם.
אבל זה לא התחיל ונגמר בשינת הצהריים, אלא כל הלימוד שלי השתבש, הכל התהפך לרעה. ובתחילה חשבתי שהכל באשמתו, אבל בצעד 4 הבנתי טוב מאד היכן הפגמי אופי שלי פעלו כאן חזק מאד.
מאותו משפט התדרדרתי יותר ויותר, והשימושים שלי בתאווה גברו עוד ועוד. והכל קשור זה לזה, אבל הוא בכלל לא אשם, אלא אני הייתי הבעיה.
ולעניינינו, השבוע ביום ראשון אותו בחור שכיום הוא כבר אברך כמוני התחיל ללמוד בבית מדרש שאני לומד בו כבר כמה שנים, ולרגע לא היתה לי טינה עליו, כי כבר עשיתי את הצעד 4 עליו והבנתי שאני הייתי הבעיה, וכל הגישה שלי היתה שגויה. הוא בזמנו לא בא לפגוע בי או להוריד משהו מהערך שלי, הוא רק חשב שאני צריך לישון בצהריים, והוא כנראה הבין שמסיבות לא נכונות אני לא עושה את זה, אז הוא בא לעזור לי, אלא שאני עם הפגמי אופי שלי לא ראיתי את הדברים בצורה הנכונה, וגם לא יכולתי לוותר על הערך שחשבתי שאקבל מאחרים על כך שאני מתנהג כמלאך, ולכן היתה לי טינה עליו.
בקיצור, היתה לי תזכורת נחמדה ויפה של אז והיום, לראות איך אני יכול כיום לראות את הסיפורים של חיי באופן שונה ובזווית אחרת, ולהיות בשלוה וברוגע.

בהצלחה רבה
ו-א גוטע זמן

אצל מכורים הכי חשוב שזה יהיה א געזונטע זמן, ומתוך כך זה יהיה א גוטע זמן וכל המסתעף...

יום 8.
שבוע יום.
אתם לא יכולים לזלזל בזה...
אזהרה!!
פוסט זה הינו ארוך במיוחד!
באם את/ה חש/ה באמצעו תחושת חנק ו/או לחץ בחזה, שב/י ובקש/י מסובבך כוס מים קרים הראויים לשתיית אדם.
מגיש: משרד האנרגיה...
אתמול בצהריים קיבלתי מייל בזה הלשון:
"שלום, הלוחם613,
ברכותינו לרגל הגעתך לרמה 3!
7 ימים הם שבוע שלם, המסמל שלמות.
בהצלחה בהמשך הדרך!"
שלמות?!
חחח...
הצחקתם אותי...
מה שיש לי, זה שבוע שלם...
זה נכון...
אבל שלמות??
פחות...
בכל אופן אני רוצה לשתף אתכם שהיה לי יום שממש התחלק לחצי.
חציו הראשון:
קמתי מאוחר.
עצבני.
אני גם עובר איזה קטע במשפחה...
לא אכפת לי לשתף אתכם...
כי אתם אוהבים ותומכים!
אבל קשה לי עם זה של החיים...
ואני לא אחד כזה !
בכלל לא!
זה לא ה"סטייל" שלי...
לריב...
ועוד עם משפחה...
אבל מה לעשות לפעמים זה מגיע לגבול שמגדיש את הסאה שאני כבר לא יכול לשתוק, 
פשוט לא יכול.
נקודה.
אחרת אני יהיה סתם ילד כאפות,
וכמו שאתם מנחשים...
לא בא לי להיות אחד כזה...
הקייצע'ר אני ממש לא נרדם בלילה מהסיפור הזה,
זה מכביד לי על הנשמה,
אני בקושי מצליח להתרכז בסדר - והאמת...
זה הכי כואב לי...
מה לעשות...
ובא לי לברוח לתאווה...
להתרפק עליה...
לחוש אותה...
להתמסר...
אבל אין ברירה,
אני חייב להתמסר להחלמה.
קצת קשה...
אז מה !
תתמודד !!
אבל מר לי,
כן, מר לי בפנים...
בנשמה...
גם אתמול בלילה לא נרדמתי...
התפרקתי...
לא משנה...
לכן קמתי מאוחר...
הייתי פקעת עצבים...
אבל ברוך השם...
וכאן מגיע חציו השני:
אחרי סדר ב',
נרגעתי...
חזרתי הביתה, קיבלתי טלפון שהעניינים מתחילים להסתדר,
אשתי הכינה לי ארוחת ערב טובה...
מזמין את כולם אגב...
חחח...
ופתאום נחה עלי רוח יותר רגועה...
יותר שלווה...
עדיין הסוף לא קרוב...
אבל הוא באופק...
תודה לאבא.
תודה.
תודה.
תודה.
עוד משהו שרציתי לשתף אתכם:
שוטטתי היום קצת בפורומים וראיתי ששני אנשים כתבו וגם 'מתרפא'
שני דברים שמאוד מאוד התחברתי להם:
1. שאחרי הנפילה הראשונה לא בהכרח מרגישים תחושת אשמה ודיכאון, אלא הפוך, תחושת רוגע ושליטה, אבל אח"כ מגיעה התאווה ב'פול טיים'
שמאוד מאוד קשה להתגבר על זה, כי המוח רוצה עוד מהסם, ואז מגיע הרגע שבו תחושת הדיכאון וההחמצה האין סופית מגיעה. בעוצמה שלא הכרתם.
מאוד התחברתי לזה וגם כתבתי על זה בנפילה האחרונה שלי, שזה בעיה, בהתחלה, כי בעצם יורד המנוע של הרצון להחלים.
אז אם אתה קרא יקר גם הרגשת, אל דאגה יש עוד כמוך, אבל דע לך שתחושת האשמה בא תבוא,
אחרי שהמוח יבין שבעצם הוא רוצה את זה עוד פעם ועוד פעם אז אתה מהר מאוד כבר מאבד את השליטה !
ואז...
אז יהיה מאוחר מידי...
כלפי ההחלמה - בכל אופן.
אז איך אומרים אצלנו?
אם נפלת חלילה וחס, תיהיה ב- "כוננות ספיגה"...
2. הדבר השני זה העניין של הימים ה 15 - 25, ראיתי אחד שכתב שאלו הימים הכי קשים!!
ואם עברת אותם עברת חצי מה - 90 יום.
אני רוצה להגיד שהוא צודק!
או או או צודק!!
אני נפלתי ביום ה -25,
אבל מהיום ה- 19 20 הרגשתי שאני כבר לא יכול!
זה אני מרים ידיים, 
וגם מתרפא כתב על זה,
ביום ה - 21 22 שלו...
אז כן...
חייבים לדעת את האויב!
ובימים הללו להחזיק חזק!!
אני בטוח שאחרי פרק זמן נקיות של 15 - 25 ימים, באמת מתרחש במוח כל מיני חילופי חמרים שהרבה יותר קשה להתגבר, ואם אז הצלחת מובטח לך שאח"כ יהיה יותר קל.
ואולי...
אולי תגידו...
שכל אחד בפני עצמו...
יכול להיות.
אבל ממה שאני קראתי כאן בפורום שבימים הללו כמה וכמה אנשים ציינו שהם היו קשים במיוחד.
היה ארוך??
מצטער...
אבל אני הזהרתי...
מקווה שלפחות לא היה משעמם...
המון לילה טוב...
יצליח ד' דרכנו.
נצמד לתקווה.
הלוחם613.

יום 11.
מוצאי שבת.
ברוך  השם. ברוך השם.
11ימי נקיות.
לא פשוט בשבילי.
רוצה לשתף אתכם בימים האחרונים.
אני יודע שלא שיתפתי וזה חלק מהעניין...
יש לי עומס מאד גדול בחיים עכשיו...
נופלים עלי ועל אשתי המון דברים...
בבית בפנים...
בבית בחוץ... הכוונה למשפחה המורחבת...
אני ואשתי מנסים לעמוד בלחץ ולפעמים הולך לפעמים לא כל כך...
כידוע וכמפורסם לכולכם, היצר הרע מגיע במיוחד אלינו לבתים ביום שישי...
הוא רוצה לחרבן (מלשון חורבן... חחח אוהבים...) את השבת, את הרוגע, השלווה.
אז... כן, הוא הגיע גם אלינו...
האמת שהייתי כל כך לחוץ מכל השבוע ש... הוא לא היה אצלינו הרבה זמן...
הוא לא היה צריך...
פשוט היה צריך רק את הניצוץ הראשוני...
זה הספיק.
הכול התפוצץ.
עצבים. כעס. תלונות מפה עד... קטמנדו...
אחרי הסעודה ישבנו לשיחה... ישרנו הדורים...
האמת... שזה קטע מוזר...
כי בינינו הכל טוב, כל אחד מנסה מה שהוא יכול... והרבה יותר מזה...
ככה שאפילו להתעצבן אחד על השני אי אפשר...
וזה לבד מעצבן...
קיצור מסובך...
וברור לכולכם כשמש במיאמי...
שכל זה רק גורם לי רצון עז!  שלא היה לי כמותו לרוץ ולפתוח פורנו...
להתרפק.
להתפרק.
להעלים.
להיעלם.
אבל...
נגמרו המשחקים!
אני בדרך אחרת.
אני לא בורח.
אני מישיר מבט.
לא שוכח.
ומתמודד.
קשה לי?
כן.
נמאס לי?
כן.
או או או... נמאס לי, מהדרך, מאתגר ה - 90, מהכל...
מוכן לשלם כל מחיר כדי שאני לא יהיה במקום הזה,
אבל, אין ברירה.
אני שם.
מישהו שם אותי שם.
הוא מסתכל עלי אם אני יצליח.
ולא,
לא כי הוא כועס עלי.
כי הוא אוהב אותי!
הוא רוצה שיהיה לי חיים יותר טובים.
נקיים.
שפויים.
אז אני מתפלל שאצליח.
רוצה לשתף אתכם בשני נקודות.
1. על ספר ששבי 1 היקר והענק הביא לי, ויש לי מה לומר על מה שכתוב שם.
2. על תובנה ענקית שהייתה לי ביום שישי.
אבל אני גמור מעייפות.
ניפגש מחר.

התקווה התחדשה.
הלוחם613.

מזדהה מאוד עם תחושת ה'נמאס לי'.
אני זוכר שכתבתי לא מזמן כאן על איך שנמאס לי משמור עיניך'... 

בס"ד 
מזדהה מאוד עם הבאלי לשחרר הכל לזרוק הכל לפח להתפרע להתשגע,
אויי כמה שזה קשה
בעזרת ה תצליח,נצליח, אמן אמן.

דרך אגב ממליץ לך לקרוא מאמר שטהרני מפרסם בחתימה שלו ולי זה ממש שינה את האסטרגיה בהתמודדות.
https://gye.org.il/forum/1-%d7%9c%d7%95%d7%97-%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96%d7%99/51239-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94#51239

החיים שלי באמת השתנו אחרי שקראתי את הפוסט הזה. ללא הגזמה זו הייתה נקודת המפנה שאחריה אני נקי יותר משש שנים.