יום 13.
עוד יום אחד לרמה 4!!
שבועיים של נקיות!!
מרגש!!
האמת... אני לא צריך להתרגש... כי יכול להיות שעד מחר אני אפול.
אבל מה שבטוח, את היום הזה (ברובו...), אני סוגר בהצלחה, בניצחון, בהסתכלות חיובית,
אסיר תודה לאלוקים, ממש.
הכל בזכותו.
אז נכון שהיום בבוקר קמתי מאוחר, לא היה בא לי ללכת לבית מדרש בשיט,
אבל הלכתי.
ממש נלחמתי ברגליים.
אני גם לא הכי הכי מת על סדר א' בלשון המעטה...
שיתפתי על זה בעבר...
אבל הלכתי.
התחברתי.
למדתי.
והתמלאתי באושר.
למרות שאתמול בלילה נרדמתי רק ב 04:00 לפנות בוקר!!!
והייתי קרוע מעייפות.
גם בזה נלחמתי.
חזרתי הביתה, ברוך השם לא היו מבטים ברחובות.
ישנתי.
קמתי מפוכך.
וזכיתי בסדר ב' שהמוןןן זמן לא היה לי!!!
נשארתי גם אחרי שנגמר הסדר וכולם הלכו...
ונהיה ריק כזה...
והרגשתי ממש חיבור ומתיקות התורה.
יצאתי מהבית מדרש והלכתי בצד השני של החנויות... שיש שם המון בנות ומוכרות צעירות ויפות (לא באמת כל אחת שם דוגמנית... אבל בתאווה כל דבר אסור נראה הרבה יותר מושך ממה שהוא - "מים גנובים ימתקו". ) שלבושות בביגוד סקסי ומושך.
חזרתי הביתה.
מלא שמחה.
אושר.
התחברתי לפורום.
התחזקתי.
והנה אני מסיים יום מפוכח מלא וגדוש.
מסקנה:
ישנם גם ימים טובים! לא הכל חרא!
כתבתי בהודעה הקודמת שאני רוצה לשתף אתכם בשני נקודות:
א. חבר פורום יקר, הביא לקרוא ספר על 12 הצעדים,
אני ממש התחזקתי ממנו,
ממש התחברתי,
אמנם עדיין לא גמרתי אותו, אפילו לא קרוב לזה,
אבל עדיין, עצם זה שישנו חומר כתוב ומסודר,
שמדבר על הנושא שאתה כל כך עוסק בו,
זה ממש שופך לך מים קרים על נפש עייפה, מדוכאת ומיוסרת,
וזה עוד לפני שבאמת באמת התעמקתי מה שכתוב שם...
ואני עוד התעמק בעזרת הקל יתברך שמו לעד.
ב. ביום שישי יצא לי לחכות בתור, המון זמן באיזו חנות,
ואני ממש ממש התחלתי להיות מנוהל מזה, עד כדי עצבים ממש,
ואני כולה מחכה בתור (שהיה ארוך כמו הגלות...),
ואז נזכרתי בכם, בכל החברים פה, וידעתי שהייתם שואלים אותי:
"למה?"
"מה קרה?"
"למה אתה כל כך עצבני??"
"כולם מחכים בתור בסופר! ועוד ביום שישי בצהרים? ברור! אז על מה אתה עצבני?"
אבל אני ידעתי את התשובה...
רציתי לחזור הביתה לראות כבר איזה סרט שמאוד מאוד רציתי לראות.
ובגלל זה הייתי עצבני.
לא באמת כי אני מחכה בתור.
ואז אמרתי לעצמי.
בוא ניפתח.
בוא ננסה לעניין את עצמי גם בחיים האמיתיים.
לא רק מהמסך הארור הזה שאני בורח אליו... (אפילו שזה לא לתאווה....)
נשמתי.
התחלתי להסתכל על אנשים מסביבי.
פתאום אני קולט כמה אנשים, שמנהלים דו שיח ערני לחלוטין,
על כל מיני רכבים,
דגמים,
חברות, (נושא שמאו מעניין אותי!)
אפילו אחד הטיפשים שם הראה לכולם סירטון שהוא נהג בלילה האחרון (חמישי) על 230 קמ"ש (!). בקיצור היה מעניין. מרתק.
(אין פה שוטרים... נכון? חחח... )
התפללתי שהתור לא יגמר לעולם...
אלוקים לימד אותי.
אפשר ליהנות גם מהחיים עצמם.
לא חייבים לברוח לתאווה.
רק תפתח את העיניים בן יקר שלי.
זה כל מה שביקשתי.
אוהב.
הלוחם613.
