בס"ד יום שני למסע המחודש.
הפעם לא באתי לפורום כדי לשתף שנפלתי, או שאני עומד ליפול, אלא לשתף מחשבות. זה נראה לי החלק הגדול יותר בתהליך ההחלמה. אני משתדל לעבור ממצב בו אני אדם נרפה לאדם נרפא.
חייב לשתף שבזמן האחרון עולות בי מחשבות, קיומיות משהו, מעט פילוסופיות. אני חושב שכבר תקופה ארוכה אני אדם שטחי מעט, חיצוני שלא מסוגל לתפוס עומק. הייתי בז לשאלות מתפלספות, בז ללימודי אמונה. עזבו אותי באמא שלכם, תנו ללמוד ש"ס, בלי לבלבל במוח. ולמה לנסות להעמיק בסברה? אין מושג של עומק, הכל שטוח. בא נרוץ על הדף במקום להתעכב ולחפש הבנות.
אין מושג של עומק, הכל שטוח.
ככה אני מרגיש תקופה ארוכה בחיים שלי. אך עמוק בלב (המרחב אליו אני בז ומתכחש) אני יודע שאין הדברים כך. רחמנא ליבא בעי. אני יכול ללמוד עוד אלפי סדרי בוקר בשטחיות, אך אין זה מה שמוטל עליי. בן אדם צריך לדעת לשאול גם שאלות, לברר, להעמיק. הסיבה שאני נמנע מכך היא לא מפני שאין דבר כזה וכולם עושים בכאילו, אלא כי אני עצלן. מפחד מהמאמץ המחשבתי, מהיכולת לחדור פנימה. זו עורלת הלב, המבט השטחי.
מי אני בכלל? האם אני מכיר את עצמי? מה זה בכלל להכיר את עצמי? זה גם כן מושג שאני בז לו, מה יש להכיר בבן אדם? ממתי יש פנימיות בכלל? איפה בחיים שלי נכנסים המרחבים החבויים של הנפש?
אני מקנא, באותם אנשים המסוגלים לחיות מורכבות, פנימיות, לברר, לא רק בשכל אלא גם ברגש. אנשים שיכולים לכתוב את שעל ליבם, לכתוב שירים, סיפורים, חידושי תורה.
אתם יודעים? אצלנו בישיבה לומדים לא מעט הרב קוק, מניח שאצל הרבה חבר'ה פה זה לא מה שלומדים בדיוק בישיבות. ואני איני מסוגל ללמוד את הספרים שלו, שחודרים פנימה, אל תוך הלב, אל עומק כוונת האגדתא, למהות המיוחדת והאמיתית של הזמן המסוים, לנבכי האותיות, התגים והתיבות.
אין לי אותו, את המימד הרוחני הזה בנפש. איני עושה שיחות נפש, עם אף אחד. איני מסוגל, כמעט והייתי אומר שאין בי נפש הדרושה לשיחות אלה.
מדוע אני עושה את הדברים? מדוע אני לומד? מדוע אני מתפלל? מנענע לולב? ממתי מותר לשאול מדוע ולמה וכמה ואיך? ממתי ניתן להתעסק בגדרים שאינם פיזים גרידא?
לאחרונה אני מרגיש מתוסכל, ערל, חיצוני ושטחי. לא מסוגל לחיות באמת את מרחבי החיים. איני יודע כיצד זה קשור להתמודדות, כיוון שההתמודדות שטחית עבורית, התחממות מינית בלבד ותו לא. אך לאט לאט עם הזמן אני מבין, שהגיע הזמן למצוא את נפשי שלי. זה המפתח לחיים נכונים ואמיתיים. וזה גם רצון ה' ממני.
לא יודע מתי אכתוב פה פעם הבאה, והאם זה יהיה בנושא זה או אחר. בכל אופן מודה אני לכם אנשים יקרים, על הקריאה, על היחס, על התגובה. תודה לכם.