וואו, אני ממש באותו מצב (רק שאיני נשוי)... בדיוק בדיוק.

לצערי לא עידכנתי כמה ימים,
אז אעדכן עכשיו,
יום א',
נפלתי,
ושוב נפלתי,
די נמאס לי.
יום ב',
היה יום נהדר,
היה לי טוב בכל המובנים,
אחד הימים הטובים.
יום ג',
לא נפלתי לגמרי,
אבל הידרדרתי.
דיייייייייי,
כמה אפשר.
יום ד', 
התחלתי על רגל שמאל,
עכשיו עברתי לימין,
מקווה לסיים בטוב.
יום טוב לכולם.

סיום עדכון יום ד',
הרגשה שלי היא,
שאור וחושך משמשים בערבוביא,
אחרי החושך של הבוקר,
הבוקר חזר להאיר והיה לי מצוין וטוב,
ושוב קשה לי,
חושך מאפיל עלי,
לא נפלתי לגמרי,
אבל....
מקווה שמחר יהיה יותר טוב.

אחרי הרבה זמן של חוסר יציבות,
מרגיש שוב קצת עליה,
צברתי 12 יום נקיים,
תודה לקל.

התגעגעתי! 
שמח לראות אותך כאן שוב ! 

היום לראשונה עשיתי חסימה של נט פרי על המחשב,
שאני לא יוכל להתחבר מרשת אחרת,
זה היה אצלי טריגר לנפילות,
והרבה זמן רציתי אבל הרגשתי שאני לא שם,
היום אני מרגיש שייך לזה,
מקווה להמשיך הלאה.
פורים שמח לכולם.

ואוו אחי היקר, זה צעד משמעותי וחשוב בהחלט בהוזזת הגבול עוד קצת הרחק ממך.
האם זה יפתור את הבעיה? ודאי שלא. אבל זה יתן לך עוד כמה דקות שעות מהנפילה, זה ירחיק אותך מהמוצא הקל. מקווה שזה יוציא אותך לאור גדול, יחד עם קדושת הפורים שמתברר שכל הקרירות בעבודת ה' זה מהמלק ולא ממנו..
בהצלחה חבר
המתגבר

ערב טוב חברים,
ברוך השם נקי כבר 17 יום שבח לקל,
כמו שכתבתי,
אני מרגיש במקום אחר,
משתוקק העיר,
שלפעמים זה דמיון וכו',
אינני יודע,
אבל אני מרגיש כן איזשהו שינוי פנימי,
וזה מתקשר מאוד לאירוע האחרון,
של פטירת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל,
הבריחה אצלי לתאווה הגיע המון פעמים,
מהרצון להיות מושלם,
לעמוד ביעד,
של להיות הכי הכי,
היו שנים שזה הלך לי,
והייתי בגלל זה נקי,
אפשר לומר שהייתי נקי כ4 שנים שבהם הרגשתי שאני מצליח לעמוד ביעד להיות מוצלח,
הבעיה התחילה שהגיעו קשיים,
ואז הבנתי שבעצם לא החלמתי,
טעמתי טעם של החלמה,
אבל זה לא היה החלמה מבפנים,
לאחרונה אני מתחיל הרבה יותר לקבל את עצמי,
ואת תפקידי הקט בעולמי,
לדעת מה חובתי בעולמי,
בלי לחשוב על להיות משהו מיוחד או מדהים כלומר אדם מפורסם,
וזה מה שמתקשר לי מאוד לפטירת מרן הגר"ח,
כי הרגשתי שיש פה בעיה כולנו גדלים איפשהו על הערצת אדם גדול,
והמסר שעובר ועבר אלי כנער זה כך צריך להיות,
לשם צריך לשאוף,
וכך צריך לגדול,
ולא תמיד זה ריאלי ומתאים,
והיום אני באמת משתדל לבנות את קומתי הרוחנית,
בהתאמה למה שמתאים לי,
ואני מתפלל למצוא את דרכי בעולמו המיוחד של קב"ה,
ולמלא את תפקידי בשלמות.

מסכים איתך לגמרי.
מעיר שני הערות ברשותך:
1. גם להחלמה לא שלמה יש מקום, כלומר גם אם אתה לא מרגיש שזה אמיתי וגם אם אתה מרגיש הרבה דברים (שאני אגלה לך שזה רצון היצר הרע!) עדיין כל יום שלא פגמת בברית, כל יום שלא צפית במראות אסורות, משאיר אותך קרב לה' ביחס ליום שבו כן פגמת והתרחקת מה' בוודאות.
בתחרות בין לא להתפלל וגם לא לפגום, לבין להתפלל ולפגום, אני לא יודע מי מנצח, כי זה נבלה וזה טרפה, אבל בוודאות אם לא פגמת נשארת קרוב גם אם לא עשית פעולות חיוביות, לעומת זאת אם פגמת ועשית פעולות חיוביות, הפעולות השליליות ינצחו את ההרגשות שלך ויביאו עלייך עצבות וכו'. לכן חשוב לא ליפול בכל מקרה.
2. לגבי הגדולים- תפקידם לרומם את הדור, ותפקידנו ללמוד מהם את מה שמתאים לנו.
אני ראיתי את הלוז של רב חיים, ונבהלתי. אני מסוגל לקום באחת בלילה? אני מסוגל ללמוד שעות על גבי שעות? אני מסוגל לאכול כמה דקות בלבד? אני מסוגל לעמוד בלוז כזה? לא ולא.
אבל אני כן מסוגל לראות מישהו שהיה לו מטרה בחיים והוא הגשים אותה בצורה הכי טובה. אני יכול לראות מישהו שכאשר הוא החליט משהו הוא עמד בו ולא תירץ תירוצים.
לי ברוך ה' יש ילדים ואישה שמייצרים ללא הפסקה אילוצים כאלה ואחרים, אבל בין כל האילוצים אני צריך לקחת את הזמן שיש לי ולנסות להוציא ממנו את המירב.
וכעת שהוא נפטר, יש לי ולך ולכל חברי הפורום בפרט ולכל עם ישראל בכלל את החובה להשלים את חסרונו, לא לבד- אלא יחד. אני אוסיף עוד כמה דקות של לימוד תורה, אני יתייחס לאשתי עוד קצת, אני אהיה מסור למשימות שלי וכו' ועל ידי זה נצליח להשאיר את רב חיים איתנו כאן בגוף.
אולי זה הפשט של משפט המנחמים בבית האבלים: "המקום ינחם אתכם"- המקום זה המנחמים, המקום זה אנחנו, שמתחייבים למלא את החסר.
בשורות טובות
המתגבר

אוהבים אותך קדימה היקר ! 

תודה על השיתופים זה מאוד מוסיף לי אישית ולפורום באופן כללי, 

מזדהה מאוד אם התחושה שאתה מתאר, לפעמים ישנה התעוררות כזאת והרגשה שמשהו מהותי משתנה, זו הרגשה פנימית חזקה ונכונה מאוד! 
בספרים הקדושים זה מוזכר הרבה בשמות שונים, קורה הרבה שאנחנו עוברים משהו או האסימון סוף סוף נופל ואני מרגיש תחושה של משהו חדש מתחיל! 
אצלי החוויות האלו שאתה מתאר הם חשובות מאוד כי בלעדיהם קשה לקבל את האומץ לעשות פעולות שתמיד עצרנו את עצמנו, (כמו שבעצמך תיארת שבעקבות ההתעוררות הפנימית שאתה מרגיש היה לך האומץ לעשות פעולה שתמיד פחדת ממנה עם הנטפריי) 

אכן מהחויה שלי ואני בטוח שאתה מכיר את זה הרגעים האלו חולפים... ולכן אצלי חשוב לדעת שאני מנצל אותם לעשות דברים טובים שיועילו לי בהמשך הדרך, 
ראיתי פעם בספר חסידות ידוע ווארט על הפסוק "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" 'אציעה' מלשון הצעת המיטה דהיינו לסדר ולערוך משהו, 
כשהאדם מרגיש שהוא נוסק לשמים המשימה שלו היא להציע ולהכין את עצמו למצבים של 'שאול' שכנראה יבואו לו עוד בעתיד, 
וזה עוזר לי להגדיר לעצמי את תפקיד במצבי עליה כאלה,
אוהב אותך מאוד! 

נקודה נוספת ואחרונה קדימה היקר אני חושב שאתה לא חייב 'להסביר' או להגדיר לאחרים בדיוק מהי העליה שלך ומהי שונה מפעמים אחרות וכו' וכו' מדובר בהרגשה פנימית אמיתית ונכונה, לפעמים קשה להגדיר אותה בהגדרות ומונחים מדויקים, וכך אמור להיות, לגבי הרגשות האלו נאמר 'ליבא לפומיה לא גליא' משום שכשהלב מרגיש דבר לפעמים אין דרך להסביר אותו באופן מילולי ומוגדר, אבל העיקר להרגיש ולנצל את ההתעוררות הזאת. 
אוהב וצריך אותך! 

דעתי היא שימים יגידו.
אולי צדקתי ואולי טעיתי,
אני מבין שכוונתך לומר,
שאל תחיה באשליות ותתאכזב,
ואני מסכים איתך,
שברור שהתאווה תהיה קיימת ותישאר לנצח,
לא חשבתי שאבטל אותה,
או משהו דומה,
ועדיין אני חושב,
שחוץ מהתאווה עצמה יש טריגרים שנובעים מהמבט והתפיסה על החיים,
ואני משקיע בזה,
בלהיות מסופק ומרוצה מהחיים.
למצוא את תפקידי בעולמו המופלא של בורא העולם,
וזו הייתה כל כוונתי.
המשך יום נפלא,
קדימה.
(במטותא ממך אני שונא וויכוחים,
ונידונים שלא נגמרים
עניתי כי שאלת לדעתי:)

מתבייש לומר אבל כרגע אני בקריז אדיר,
דווקא בגלל שחסמתי את עצמי מאוד,
יש לי רצון לקפוץ על הגדרות,
וזה מסוכן,
זה יכול להכניס אותי למקומות שלא הגעתי אליהם בעבר,
הצילו!!!!!!!!!

אוהבים אותך קדימה, 
עצם זה ששיתפת מראה שלא ויתרת עדיין, וזה לא מובן מאליו, 
זה טבעי ונורמלי אחרי שאנחנו נחסמים לחוות קריז כזה, 
מהנסיון שלי אחרי שאני שם סינונים אני יכול לקבל התקפה כזאת אבל זה רק פעם פעמיים, אחרי זה אני פשוט מתרגל לעובדה שיש סינון חזק ומרגיש יותר חופשי, 

אני מציע לך להיות בקשר עם אנשים היום ולא לבד, וגם אם אתה מתבייש עדיין לדבר עם חברים מכאן, תהיה בסביבת אנשים בט
אופן כללי, תדבר איתם תעשה איזה פעולה של נתינה וחסד, העיקר לא לשבת ולהיות לבד! מהנסיון שלי זה הכי חשוב! 

יישר כוח על השיתוף!
לאט לאט אתה תצא מזה בעזרת השם.

קשה לשתף,
אבל אני יודע שאני חייב,
לצערי נפלתי,
מלבד הקריז היה הרבה תסכול ברמה שלא היה לי כמעט בחיים,
והתסכול הוביל אותי,
ליפול,
מתנחם שלא נפלתי גבוה מידי,
ומנסה ומשתדל מיד לקום.