די נמאס לי אני בקריז,
שוב התאוה משתלטת עלי,
שמירת העיניים מציצנות,
מחשבות על שימושים,
די נמאס לי,
אני מרגיש שהסיבה היא שאין לי סדר יום,
צריך סדר יום בריא ומסודר,
אחרת הרבה יותר קשה לי.
אני אנסה מהערב לפתוח דף חדש,
האוטומט שלי זה לומר יעלה מחר בבוקר נתחיל מחדש,
לא, אני אנסה מעכשיו, רק לעכשיו.

זאת מחשבה טובה, עלה והצלח

ואיי כואב לי עליך אחי היקר,
אתה גיבור אמיתי, והיצר הרע משחק בך קצת כי הוא מתוסכל מזה שאתה כל כך מצליח.
הוא מנסה לעבוד עליך ולהגיד לך 30 יום זה מספיק, אתה כולך חטאים.
אבל הוא שקרן.
שקרן בן שקרן. הוא מבואס עליך.
וזה אמור לשמח אותך שהוא מבואס עליך.
אל תתבאס אחי היקר, תן לו להתבאס.
תן לו לאכול את עצמו, שיהיה לו בתאבון.
אתה אלוף שאתה מתחיל מעכשיו ולא מחכה למחר.
אני כאן איתך, נלחם אבל כמו חבר לשדה הקרב גם מחזק.
אז אחי תמשיך להאמין בעצמך, השבת מקבלים תורה. ועם התורה באים הנסיונות אבל גם התבלין.
חכה לתורה ותתגבר על הכל.
פה בשבילך ואיתך
המתגבר...

קדימה יקירי
משתתף איתך בתסכול
ועוד יותר מיזה - מתפעל מיכולת ההכלה שלך את הקושי
בדמיונות שלי החלום הוא עולם בלי תאווה
בעוד שהמטרה האמיתית היא מה שאתה עושה בדיוק
להכיל תאווה שבטוח תגיע.

תוך כדי גם לעשות שיפוצים לדוגמה כמו סדר יום שאמרת...
אבל תמיד יש מקום לבנות דברים טוב יותר ויציב יותר וכך חשוב לעשות

אז נשאר לי רק לחזור על מה שאני תמיד אומר לך...
אתה דוגמה ומופת עבורי ומאמין שעבור עוד אחרים
בהצלחה רבה אוהב המון ושולח כוחות

שבוע טוב חברים יקרים,
ברוך השם הקריז חלף עבר,
שבח לקל,
עכשיו הזמן לאגור נשק,
לקרב הבא,
מקווה לבא ערוך ומוכן ולהפיל אותו כבר בתחילת הקרב,
אני רוצה לחיות יותר עם סדר יום,
ברוך השם את השבוע התחלתי ברגל ימין,
גם מבחינת הנקיות וגם עם סדר יום שפוי "רק להיום",
שבוע טוב,
ותודה על התגובות והעידוד.

ערב טוב חברים יקרים,
משתף אותכם,
הערב הרגשתי ריקנות חצי דיכאון,
אין תאווה אין כלום,
למה אין כלום?
כי אני הרגשתי אצל עצמי,
שהסיבה שאני נופל,
זה בגלל שאני חייב להצליח מאה אחוז,
ואם לא אז בורחים לנפילה,
לאחרונה אני עובד על עצמי המון לאהוב את האמצע,
אבל דווקא בגלל זה הרגשתי ריק,
בלי חלומות של הצלחה,
בלי רצון לתאווה,
הרגשתי ריק דיכאון,
החלטתי ללמוד קצת,
בלי שאיפות בלי מטרה,
סתם ללמוד,
זה היה נפלא,
מודה להשם על 34 ימי נקיות,
מודה לבעלי האתר הנפלא שעוזר לנו כל כך,
מודה לכם החברים הנפלאים שמחזקים ומעודדים,
תודה השם.

קדימה היקר
אתה לא יודע כמה אתה משמח ומחזק אותי.
פשוט כיף לי לראות את הדרך המדהימה שלך

אוהב המון ובהצלחה בהמשך

שוב אני מרגיש את התאווה משתלטת עלי,
האובססיה לחיפוש אחרי התאווה,
קשה לי,
אני יודע איך זה התחיל,
ראיתי שזה קורה,
ולא עצרתי באדום,
אנא ה' תעזור לי.

ואוו קדימה איזה אלוף אתה, אתה לא מבין איך אני מתרגש בזכותך.
לא הייתי באתר כבר כמה ימים היה עומס מטורף ולא הספקתי לעשות כלום.
אבל אני עדיין מקבל במייל את ההודעות שנשלחות בשרשור הזה, ואני מתמלא בשמחה ובתקווה.
אני לא לבד, יש איתי שותף, יש איתי גיבור נוסף שרוצה לעשות את רצון ה'.
לגבי מה שכתבת אני חייב להסכים איתך באופן מלא.
עד היום היה את חוסר הסיפוק מעצמך וההשפלה כי אני חוטא ושפל, ומצד שני תמיד היה לי מטרה מול העניים להצליח כבר לשמור על הברית ולא ליפול.
ופתאום אני כבר 40 יום נקי וכבר אין לי את הנקיפות מצפון האלה ואת המלחמה
(שלא תבין אותי לא נכוחן- המלחמה קיימת תמיד ויש נסיונות לא פשוטים בכלל- אבל אין לי ביום יום את המלחמה להפסיק, זה מלחמה אחרת.)
ופתאום אני מרגיש ריק. פתאום התאווה נכבית, פתאום כבר לא מרגישים כל היום בסערה שהייתה בעבר.
התייעצתי פה עם החברים ואמרו שזה זמני, אני מסכים איתם שלפעמים זה חוזר אבל עדיין זה לא אותו דבר ואולי זה לא צריך להיות אותו דבר.
עד עכשיו היינו במקום מאוד לא טבעי, מאוד לא שפוי.
ראינו נשים זרות שאנחנו לא מכירים והלכנו עם זה לפעמים לקצה עם דברים לא נורמאלים.
היום ברוך ה' הראש יחסית נקי ואנחנו נמצאים במקום טוב יותר, ולכן המוח שלנו מנסה כמו אדם שנגמל מסגריות להבין את מקומו.
אז בסגריות זה מתבטא בדיכוי של תאבון לאכול או הפוך רעב גדול ולא נשלט. זה יכול להיות עצבים וכו'.
וכאן יש את התסמינים של זה.
השבוע שמעתי משפט יפה, את קשה זה אומר שאתה בעלייה.
הקושי הזה הוא הסמן שאנחנו בדרך הנכונה.
תמשיך ככה ואל תתיאש לי.
המתגבר..

ראש חודש טוב חברים יקרים,
אז 37 ימי נקיות,
אני מרגיש כרגע נקי מתאווה,
אבל נקי מהחיים,
זה לאו דווקא בגלל זה,
אבל צירוף מקרים (מהשם כמובן),
שדווקא עכשיו יש לי תקופה מאוד קשה מבחינת החיים האישים,
סוג שאני צריך לומר לעצמי לך ללמוד משהו אחר,
בקיצר אני צריך להשקיע במימוש עצמי,
וכיוון שכרגע אני במצב המתנה,
זה מקשה את הנסיון,
היום לא עשיתי כלום,
ויש רגעים שהרגשתי שרק בגלל הכלום,
בא לי ל....
אבל התגברתי,
מתפלל להשם,
למצוא את מקומי בעולמו,
ולעשות חיל.

אחי היקר קדימה, אני מבין את הקושי שלך,
אני חווה אותו דבר בדיוק.
אני יודע שזה שגם אני באותה סירה לא מעודד אבל תדע לך שבגלל כל הסטיות שלנו אנחנו נמצאים ברמת ריגוש מאוד גבוהה וברוך ה' כדי להחזיר את הדברים לנורמה מסויימת אז המוח מנסה להתאושש ולא כל דבר מגרה אותו כמו בעבר. הרבה דברים משעממים אותו. 
אבל הנה אני עומד כאן איתך ואומר לך בפה מלא אחרי הנפילה שהייתה לי אתמול, זה לא שווה את זה.
אני נגעלתי מעצמי אתמול, והיום אני מרגיש שאני ממלא את עצמי.
אתמול לא הרגשתי מלא בגלל התאווה. ככה שזה לא הסיבה לריקנות. 
לפי דעתי הסיבה לריקנות זה שפשוט העפת את התאווה מהחיים שלך ונוצר שם חלל ריק שצריך למלא אותו. אם הוא ישאר ריק אז גם אתה תישאר ריק. אם תמלא אותו בטוב אז תתמלא.
בהצלחה אחי. אשתי הגיעה ואני מעדיף לא לשתף אותה עדיין בכל זה.
פה תמיד בשבילך, גם אם באיחור של כמה שעות.
נ.ב התחלתי לכתוב עשר דקות אחרי שכתבת אבל אשתי הייתה צריכה את המחשב אז סגרתי ועכשיו כתבתי מחדש.
ומזל טוב על 37 ימי נקיות וחודש טוב כמובן..

תודה המתגבר והמשתוקק,
ולכל המחזקים,
משתף שברוך השם,
הייתה לי שבת נפלאה,
של עליה רוחנית,
שיהיה לכולכם שבוע טוב ומבורך.

איזה כיף לשמוע קדימה, שכך עברה השבת, מקווה שגם השבוע הזה התחיל בטוב.
אצלי בדרך כלל אחרי עליה ועוד עליה יש איזה ירידת מתח שבה אני נלחם רק לא להתרסק.
מקווה שאצלך העליה הולידה עוד עליה.
תמשיך לשתף אותנו ותמשיך לתת כוח לכולנו.
המתגבר

איזהו חכם הרואה את הנולד,
באמת אחרי שבת יום ראשון עבר עלי קשה מאוד,
ריקנות רוחנית,
אבל היום ברוך השם עבר עלי יום מצוין,
שבח לקל,
עדיין התאווה תוקפת בגלים,
שמגיע גל אני מוריד את הראש ומחכה שהוא יעבור.

בוקר טוב,
איזה כיף לשמוע שהצלחת להתגבר גם כשהיה קשה.
אני ממש לא רואה את הנולד, אני פשוט מתאר את מה שקורה לי.
אולי יש משפט יותר מתאים כאן וזה אין חכם כבעל הניסיון.
הנסיון כאן זה גם זה שזה קרה לי כבר וגם הנסיונות האלה שהקב"ה מנסה אותנו כדי להתפאר בנו.
כדי להגיד תראו את הבנים שלי, עם כל התאוות וכל הפיתויים בחוץ, תראו איך הם נלחמים כמו אריות.
אין גאווה לאבא יותר מזה שהוא רואה את הילדים שלו נלחמים ולא מוותרים.
אתה הגאווה של הקב"ה, תמשיך ככה.
המתגבר