בס"ד
הנה אני שוב פה, כותב בפעם השניה, ככה שהכותרת כבר לא רלונטית.
כאשר כתבתי האמנתי שיהיה איזה מישהו אחד שיכתוב לי: "אחי תיהיה חזק אתה אלוף" או משהו כזה.
לא האמנתי שאני אראה כל כך הרבה תגובות, וכל כך הרבה פירוט וכוחות.
אתמול הייתי רגע לפני הנפילה ואמרתי לעצמי: עצור לקחת לעצמך משימה וכבר ביום הראשון אתה נשבר?
עניתי לעצמי: כן, כל החיים אני לוקח את המשימה הזאת ואני נופל אז מה החידוש.
אבל החידוש היה אחד. נכנסתי לפורום וראיתי את צורצור ואת אלי שומר את קדימה ואת עשר שמעון ואת אחת שאלתי,
ופשוט אמרתי לעצמי אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא רוצה לאכזב את עצמך, ואתה לא רוצה לשבת על המקלדת ולרשום איך שוב נפלת.
אני מודה לכם על התמיכה והעידוד, על העצות הטובות ועל החיבוק האוהב, גם אם הוא וירטואלי.
אני רוצה לשתף אתכם בקושי גדול שהיה לי,
אתמול היה לי בבית מריבה קטנה שהפכה לגדולה אם האישה.
מישום מה או שזה דבר ידוע לכם, הרגשתי צורך גדול לחטוא, כאילו אמרתי לעצמי אני לא צריך את כל ההשקעה הזאת. וזה לא היה לי מובן, איך זה שאני יהרוס לעצמי ישפר את מצבי? האם אני מעניש אותה או אותי?
היום החלטתי שכנראה הגאווה שלי שוב ניצחה אותי, למרות שבאמת לא מצאתי פגם במעשי, החלטתי ללכת ולהתנצל ולקחת את כל האחריות על עצמי.
הרגשתי שאם אני יתקן את הגאווה שלי ואם הכבוד שלי יפגע קצת אז אני אצליח לתקן את כל הקילקולים של העבר.
אני יצליח לכפר על כל מה שהזקתי לאשתי (גם אם זה היה ללא ידיעתה).
התחושות כרגע לפני שבת מאוד טובים, מרגיש שיש לי כוחות לעבור את השבת הזאת בטוב,
אשתדל לשתף אתכם ביום ראשון, בחוויות מהשבת.
שוב אומר תודה רבה על כל ההודעות האלה, זה ממש מחזק,
שנזכה גם לחזק אחרים
שבת שלום
