מוצש''ק פנחס. יום 5 לפכחון
חסדי שמים נקי ומפוכח. אמנם ימים עם מתח, ימי בין המצרים. העבודה תובענית, אצל כולם קיץ וסוף שנה. אבל בחסדי הקב''ה האין סופיים ממשיך, מקווה להצליח. 

לא כתבתי שיתוף מעל שבוע. זה לא שלא בקרתי כאן, בקרתי והשארתי עקבות אצל אחרים. 
לא שלא שיתפתי, שיתפתי חבר בהתכתבות אישית. 
אבל החלטתי לחסוך מכולם את המאבקים, לכתוב ולבשר על לפחות שבוע פכחון. למעשה השבוע הזה, היו בו שלושה נפילות בפכחון, אבל המכה הגדולה הייתה אתמול. 
דווקא בגלל שראיתי שכל כך קשה לי, החזרתי את הגדרים, שאני לא מוריד כלום מהרמת הגנה בשביל בילוי, ועוד כהנה. אתמול מוצש''ק אחרי המון עיסוקים חיוביים וטובים, הרגשתי שקשה לי, ואז בשעה 2 בלילה התחלתי להתכתב עם עוד חבר ציפור לילה כמוני. בערך בשלוש וחצי בלילה הוא פרש לישון, ואני בדקתי משהו במחשב החסום, ופתאום אני רואה לינק למשהו כשר, אבל שלכאורה לא אמור להיות ברמת חסימה שלי. לחצתי לבדוק, ונפתח, ואז התחלתי בעדינות חיפושים, ואני לא מבין מדוע הם נפתחים. והגעתי למקומות מאד גרועים, וכך עוד ועוד. - בדיעבד כנראה בגלל איזה עידכון של ווינדוס או משהו כזה, זה הוריד את ההגנה. עשיתי אתחול ועדכון של המחשב והחסימה חזרה. 
הרגשתי שקרה לי מה שאני כל הזמן חושש ממנו, כשאני גולש עם חסימה אני משום מה לא שם לב שאני צריך גם לשמור על עצמי, והניסיון נופל פתאום. 
למה אני לא מאפס את הספירה ??? ראשית אם אני אאפס מאד יהיה לי קשה לספור שוב. אני מכיר את עצמי יהיה לי מאד קשה לא לומר לעצמי, בין כה וכה אתה לא שמור, אז תתחיל אחרי בין הזמנים, ואחזור לתקופות הללו שהייתי תמיד מבטיח, אחרי, אחרי וכו', 
אבל זה לא מספיק שהרי אם אני מרמה את עצמי אז מה עשיתי בכל הספירה. התשובה בכל זאת עצרתי את עצמי מדברים מסוימים. כי עצרתי לפני שהגעתי למצב של הרגעת הקריז.

אני לא יודע איך אני ממשיך. כשאני רואה את עצמי אחורה, מה שהצלחתי זה כל הזמן לשמור את עצמי מהדברים המתוכננים, כשזה מגיע פתאום אני קורס. 
התחלתי היום שוב ספריה של מפוכחות. - הפעם אני מקפיד לגמרי, בלי עיגול פינות אפיל הכי קטנות, מקווה שה' ברחמיו הגדולים יעזור לי.

אלי היקר, תודה רבה על שיתוף חלק ממסע חייך.
אותו טריק ישן ומוכר של "רק אבדוק בקטנה..." 
כביכול ברגע האמת אנחנו מישהו אחר. איפה אותו אחד שכל כך מכיר את כאב הנפילה/מעידה וכל כך לא רוצה בזה, לאיפה הוא נעלם ברגע האמת?
אז האמת שצריך להיות מוכנים לזה דווקא כשאנחנו מרגישים טוב. לשתף, להיות מחובר, לכתוב, להתעסק עם הנושא גם כשהכל רגוע. כל יום.

אתה יודע, כשאני נפלתי פעם ועוד פעם והשתגעתי כבר למה אני לא פשוט מפסיק אם אני כל כך רוצה?!
מיליון פעם אמרתי "מעעעעעעכשיו...!" (חחחחח)

עד שהבנתי שכדי להצליח בדרך הזאת אני צריך לעשות דברים שעניין לא עשיתי. לא יכול להמשיך לעשות את אותן פעולות ולצפות לתוצאות שונות. צריך לעבור את הגבולות של עצמי.
זוכר את הטלפון הראשון שעשיתי לחבר, זה היה אחרי נפילה, ידעתי שאין לי ברירה. לא חלמתי שזה יקרה.
וכן הלאה כל נפילה הובילה אותי לעשות פעולה שתשמור עלי יותר.
עד שהיום אני בקשר עם ספונסר שנקי כבר המון זמן ומכיר את הדרך החוצה מהמבוך. בקשר טלפוני יומיומי עם כמה וכמה חברים.
אם תרצה ליצור קשר טלפוני אני פה בשבילך.
אוהבים אותך

תודה לכם חברים אהובים ובפרט ראשי הלוחמים, העוקבים אחרי ותומכים בי בדרך הקשה, המשתוקק, ושמח בחלקי היקרים. 
המשתוקק בקשר למה שכתבת, אין ספק אני מכיר את החולשה, כבר שנים שאינני מתכחש לזה. אבל בכל זאת עשיתי שינוי גדול מאז שאני כאן, ולכן זה כן קצת מפליא הנפילה. - אם לא אצליח לומר לעצמי שמשהו השתנה, לא אצליח להמשיך כאן. ואומר לכם חד משמעי השתנה, יום אחד עוד אכתוב תקציר של היומן שלי, ושם תראו את תדירות הנפילות פעם לעומת היום. 
ולטענתך שמח בחלקי היקר. שצריך לעשות שינויים, עצם זה שאני כאן זה שינוי. - בפרט בשעה כזו מוקדמת. 
מעריך אותך מאד מאד על מה שעשית, לא נראה שזה נכון בשבילי. 
אבקש ממך להמשיך להכיל אותי ולתמוך בי גם אם אינני עושה בדיוק את עצתך. 
שוב תודה לכולכם. 

איכה תשפ''א

בליל זה יבכיון בני – על צער הנפש הזועקת די.

על שנים של מאבק בלי שאת הייצר הכנענו - עבר קיץ ועדיין לא נשענו.

על תופשי משוטיך שגם הם נופלים,

על אדירי תורה, והם חבולים.

פונה אני אליך אלוקי בדמעות.

עד מתי ערסי אמסה בבכי ללא הפוגות.

עוזרני נא לצאת מבור יגון של תשוקות

ממראות רעות, שנשארות חקוקות.

הלא אתה  ידעת את סיבלי

את המאבק התמידי

ושאין לי על מי להשליך יהבי

רק עליך קל אחד אבי

החומל על דל חמול על דלותם

וראה שפלותם, ושמע זעקתם,

נחם נפשם ומחה דמעתם

אמץ וחזקם, והחזר אהבתם

שומע אני את קולך אבי

פונה אלי שמעתי זעקתך בני

מבטיח אני לך שאם את חלקך תעשה

את הישועה הגדולה במהרה תראה.

כמו הכותרת של יומן המסע שלי "כנראה שכן צריך לכתוב" כך אני גם עכשיו חוזר לכתוב.
לא עזבתי לרגע, ביקרתי כאן, עדכנתי נקיון. אך לא כתבתי שיתופים. זה התחיל מתוך רעיון שאולי כדאי לצבור קצת יותר ימי פכחון לבד, כדי שאשתף ממקום טוב. המשיך גם בקושי הטכני למצוא את המקום שבו אני יכול לכתוב בלי שיראו שאני כותב. גם עשיתי משהו שלא עשיתי כל הזמן, יצרתי קשר טלפוני עם אחד החברים כאן, כמובן מטלפון חסוי. והייתי בטוח שכמו שכולם אומרים הקשר האישי זה היותר נכון ויותר עוזר. 
אך למעשה נפלתי בפכחון שוב ושוב. מפעם לפעם ימי הפכחון קצרים יותר, אם הצלחתי בהתחלה לשמור כמעט שבועים ירדתי לשבוע, ואח''כ לשלושה ימים. וגם הנפילות כואבות יותר, אם בהתחלה הנפילה הייתה איזה חיפוש כשהמחשב חסום לגמרי, בהמשך זה חיפושים אובססיבים ברמת הגנה נמוכה יותר. אני עדיין לא מאפס, בגלל שב''ה כמאתיים עשרים יום שאני לא גלשתי ללא חסימה, אפילו שיש לי את האפשרות, מה שאומר שאני כן יכול לשלוט ולשומר על עצמי. כמה שאני מכור, אני עדיין לא מספיק רוצה. 
האמת שתקופת החופש מאתגרת בצורה מאד קשה. יש ילדים צריך לתת להם את הצרכים שלהם, יש אישה צריך לדאוג לה. והכל גם עולה לא מעט כסף, וצריך לשמור על מצב רוח טוב, אפילו שאני זוכר שאח''כ אצטרך לשלם. - אבל אם אראה את הלחץ גם אוכל את הדגים המסריחים וגם אעוף מהעיר. 
אני מחליט כאן לחזור בעז''ה לכל הגדרים. אין הורדת רמת הגנה לצורך בילוי בכלל. ואין כניסה למקומות המועדים. ואין חיפושים. 
בלנ''ד לפחות בתקופה הקרובה להיכנס לכאן, לשתף. ולחזור לספור מפוכחות אתכם יחד. 
היום יום ראשון למפוכחות

אשריך לגמרי!!!
על המאבק העיקש, בנחישות ובגבורה, בלי להתעייף, ובלי לעגל פינות.
אבא שלנו בשמים אינו דורש מאתנו הצלחות, הוא משתוקק לראות אותנו נאבקים ולא מתייאשים. ואת זה אתה עושה בדרך מעוררת התפעלות והשתאות, ומביא חיזוק עצום לכולנו.
באהבה רבה!!!

אשריך על המאבק והכנות
עלה והצלח!!

תודה לכל המגיבים. זה נותן לי הרבה.
אכן כנראה אין דרך אחת, להאבק ולשתף.
מעדכן שאח''כ שוב שלא באשמתי הייתה נפילה של החסימה, ולא הבנתי וגלשתי למקומות לא טובים. בחסדי שמים לא למקומות הגרועים ממש, לכן אני לא מאפס.
אבל מעניין ברגע שגילית שאין חסימה באותו רגע הפסקתי גלישה. בגלל שהבנתי שאני עלול להגיע למצב שאצטרך לאפס, ומי טיפש בשביל רגע להפסיד 220 יום. 
הקלות שבאותו רגע הפסקתי נתן לי הרבה תובנה, שאין לי זמן עכשיו לפרט אותה.
אך אני בהחלט מעדכן שמחר יהיה בעז''ה היום השני למפוכחות. 

היום יום שלישי למפוכחות
הבטחתי להיכנס יותר ולשתף. כאמור שלהי החופש, עם התמודדות שלהם. עם שהות הכרחית במקומות מסוכנים. 
קודם כל ב''ה בקשר למחשב מפוכח לגמרי, אין שום כניסה למקום שיש בו חשש, לא חיפוש לא במחשב חסום ולא בפתוח.
שמירת העניים גם בחסדי שמים כמעט מפוכח לגמרי, מקווה שאצליח להיות נקי לגמרי, כמו שכבר תקופה הייתי. 

יום א' פרשת שופטים א' דר''ח אלול - יום שישי למפוכחות
לב מי לא ייחרד מקול הקורא אלול. בחסדי שמים, אני דווקא מתמלא שמחה. שנים שהגעתי לאלול כאשר ניצלתי את היום יומים שלפניו ליפול, לפני שמהיום נקי, ובדרך כלל לא שרד את האלול. השנה ב''ה מגיע ממקום אחר. אמנם עם נפילות בפכחון, אבל בכל זאת כבר משהו אחר.
האמת שלפני שנתיים הגעתי לאלול נקי חמישה חודשים, אבל הניקיון לא היה אז עם עבודה פנימית, אלא שעברתי באותה שנה טראומה, ולכן תקופה ארוכה הייתי משותק עד שגם לא היה כוח לתאווה, ומימלא אחרי תקופת התנזרות יותר קל לשמור. אבל ברגע קטן נפלתי, ואז חזרתי למקום נמוך יותר.
השנה זה עם עבודה. אני מודע לקושי, לסיכון ועובד כל יום. מטפל במקביל גם בשאר דברים, עבודת המידות, ועוד, כפי שאני רואה כאן מהחברים הכל חלק ממכלול. 
הקב''ה יעזור לכולנו, שבימים אלו נהיה לדודינו, והוא יהיה לנו. 

אשריך ר' אלי, המבט על הדרך הוא הכי חשוב. לראות את ההתקדמות כל הזמן. שנזכה.

ראשית תודה לעוקבים והמגיבים.
היום יום ב' שופטים יום שביעי למפוכחות
כן שבוע. לפני כחודשיים כבר הייתי במצב שהיה שבועיים מפוכחות, אבל בגלל נפילות הגעתי למצב שלא הצלחתי להיות מפוכח מעל ליומיים, כך ששבוע שוב זו נקודת ציון.
היום בערב הייתי צריך לחפש משהו במחשב, נפתח משהו שגירה אותי להתחיל חיפושים. דקה שנשאר לי פתוח בלי לכתוב מילת חיפוש, ונזכרתי שזה לא פכחון והפסקתי. בהמשך שוב רציתי לפתוח, ושוב אמרתי לעצמי חבל לאפס מפכחות, אלול , ובחסדי שמים סגרתי וחזרתי לתלמודי. - אבל החלטתי שקודם כל צריך לשתף כאן, כך בתקווה ותפילה שזה יתן לי תוספת כוח.

כל הכבוד על השיתוף!
לא מבין מאליו אשרייך! 

תודה רבה למודים ולמגיבים.
היום יום ד' שופטים יום תשיעי למפוכחות
המאבק קשה, ב''ה עשיתי לי גדרים מאד ברורים, הרבה תמרורי אזהרה, וכשאני מרגיש מתקרב לשוליים, אני עוצר. 
אני יכול לתת כאן תובנה אישית, שגם שמעתי מעוד חברים. יש רבים שמתארים את הנפילות שהן נגרמות מחוסר מעש, רק ימלאו את הימים יותר והכל יסתדר.
יש רבים אחרים ואני בינייהם, שדווקא העומס של העבודה גורם להם שהם צריכים להרפות קצת, וההרפייה מגיע מול המסך, ומול המחלה. 
דווקא הימים הללו אין לי זמן לנשום, עמוס בתורה ועובדה, ואין לי זמן להיכנס ולשתף, לכן כשכמעט עמדתי להיכנס ולהרפות קצת מול המחשב, ואז בדרך כלל הייתי גולש אט אט, או עוצר באמצע אבל עם טעם של כמטע. החלטתי להרפות ולהיכנס לכאן.