כל הפסח נלחמתי, החזקתי בשניים. 
במוצאי שבת, לעצרי הרב לא עמדתי, ונפלתי בפיכחון, עשיתי תרגיל ומישהו הוריד לי ברמת ההגנה, וראיתי דברים לא ראויים. רחוק מנפילה אמתית, אחרי הכל היה עם סינון, אבל עם הרבה תאווה. 
מאד מעניין שאחרי גלישה של שעתיים כאלו. לא הרגשתי גועל, וגם לא אכזבה. בקיצור לא יודע איך להגדיר את מה שהרגשתי.
ב''ה מאז חזרתי לעצמי, נקי נוצץ. מאד מאד עסוק עד שאין לי זמן לחשוב על נפילה. ובלי קריז. 
בקיצור מדי עסוק כנראה בשביל להבין מה קרה לי בדיוק. 
ה' יעזור שאני לא מפספס משהו, אשמח לשמוע תובנות. 

ממשיך לעדכן, שמאד מאד עמוס ולחוץ בימים האחרונים. ולכן נקי לגמרי מול הגלישה. דווקא ברחוב היו לי קצת נפילות. 
בגדול אני רואה שאצלי ההרפיה בסוף הלחץ מביאה לי נפילה, ולא הלחץ עצמו.
ה' יעזור לי להשאר מפוכך בכל מצב

מעדכן שהלחץ המטורף שהייתי בו ב''ה נגמר לטובה. כמובן עדיין לחוץ אבל בלי השוואה. 
לצערי במוצ''ש שוב חטפתי חבטה הגונה, שוב גלשתי במקום גרוע. עדיין שמרתי על עצמי בכוח לא ליפול. 
למעשה מיד חזרתי לפכחון, קשה לומר כמה הוא פנימי, בגלל שאני עמוס בלי זמן לנשום. אך מצד שני בעבר גם ואולי בגלל שהייתי עמוס הייתי מוצא זמן לברוח למקומות לא טובים. וב''ה אני עכשיו לא עושה זאת.
מקווה שאחזור לעבודה יסודית יותר. 
נפש היקר, אתה אצלי על השולחן כל רגע. מה שהלב חושק הפנאי עושק. אך למעשה זה יגיע. 

שוב שבוע לחוץ. ב''ה רגוע, הכל בשליטה יחסית. אבל עומס מאד גדול. 
לצערי לא מרגיש שהתקדמתי. אבל לשרוד בלחץ זו גם התקדמות. ב''ה לא כעסתי לא אבדתי עשתנות. וכמובן לא נפלתי להתמכרות. 
ה' ירחם ויעזור הלאה. 

רציתי לשתף כבר ביום שישי, ולא הספקתי, ובינתיים יש לי שיתוף נוסף מעניין.

ביום שישי הייתי באיזה מקום, והייתה שם סיטואציה שראיתי אישה, שהייתי בטוח שעוד רגע אראה אותה בצורה מאד לא צנועה. היה לי רצון עז להסתכל, נאבקתי עם עצמי האם להמשיך לעמוד להסתכל עליה או לא, מצד אחד חבל על הנקיון, ומצד שני זו הזדמנות שלא כל יום יש ... ואז נזכרתי כמה זה זמן גדול כשאנחנו מתגברים על עצמינו, סובבתי את הפנים לקיר, והתחלתי להתפלל להקב''ה בזכות שעכשיו אני מסתובב, שיעזור לי לנחת מהילדים, לפרנסה, בקיצור לכל מה שאני צריך, הזכרתי בפרוטרוט. - כשסיימתי את התפילה, לא סיקרן אותי יותר אפילו לבדוק, מה קרה עם אותה אישה, באופן טבעי חזרתי רגוע לעיסוקי התורניים. 

ועכשיו על מוצ''ש. במוצ''ש היה לי תקלה כלכלית גדולה. בטבעי אני אדם עם אחריות כלכלית מאד גדולה, כך שקושי כלכלי מלחיץ אותי, אבל ב''ה כבר הרבה זמן שעבדתי על זה ואני שולט בעצמי גם במצבים כאלו. הפעם הקושי היה גדול מאד, מפני שיש לי הרגשה שעשית משהו מדי בפזיזות והוא שגרם לתקלה. - הייתי מאד עצבני,  ולא היה לי כוח לאף אחד, וגם לא רוגע בשביל להירדם. ורציתי לעשות קומבינה להגיע למחשב ללא חסימה, וקצת להשתחרר [התוכנית לא הייתה להשתחרר לגמרי, רק עם חסימה נמוכה]. וב''ה הצלחתי להתגבר, בכל זאת שבוע לפני שבועות, וכו'. - וגם חשבתי עליכם, מה אספר לכם שנפלתי ? לא מגיע לכם לשמוע כזה דבר.
והחלטתי במקום זאת לעשות את החשבונות של מעשר הכספים שלי שמחכה כבר כמה חודשים. ב''ה ישבתי שעתיים, במקום לגלוש בזוהמה, לעשות משהו מועיל, ומצווה. 
בסיום השעתיים הללו הרגשתי שוב שיש לי זכות לבקש מהקב''ה בקשות. 
אני לא רגוע, ממשיך לפחד מליפול. ממשיך להתפלל, עלי, ועליכם אחי האהובים. 

וואו... איזו סייעתא דשמיא של גבורה, אשריך שזכית! חזק חזק חזק. ייש"כ על השיתוף.

לא נכנסתי לכאן 15 יום, מרוב עומס ב''ה. אני זוכר את המקום הקדוש הזה תמיד. זה אפילו עוזר לי לעמוד בניסיונות. 
מחר כנראה אני מסיים חודש של פיכחון. פיכחון הכוונה לא ליפול בשום דבר, לא להוריד רמת חסימה בכהוא זה. את האמת היה לי כן פעם או פעמיים במשך החודש שכתבתי חיפושים לא טובים, אבל זה היה במחשב חסום וידעתי שלא יתן לי כל תוצאה כמו שאכן קרה. ואפילו שלא ניתן לקרוא לזה פיכחון גמור, כי מה אני מנסה לחפש, בכל זאת כיון שבפועל לא נפלתי בכלל, ודי בזכות זה שלא ניסתי לגלוש אפילו שהיו לי הזדמניות לכן אני קורא לזה פיכחון.
כמובן היצה''ר לא שוקט על השמרים. מנסה מחדש את הנושא של שמירת העניים. אך בגודל אני מזכיר לעצמי לא להחליף התמכרות בהתמכרות. 
במוצ''ש היה לי גל קשה, אבל ב''ה עברתי אותו. 
בקיצור עצתי לכם, זה יהיה מאבק לכל החיים. אך אין ספק שככל שעובר הזמן הוא יותר קל.
אוהב את כולם אחי הגיבורים, חזקו ואמצו

אני מאד עסוק ולכן חשבתי לא לכתוב כאן עכשיו. אבל נדמה לי שאם הייתי כותב כאן אתמול בתחילת הערב הסיפור שאני כותב עכשיו היה אחר.
ובכן אני בהחלט המשכתי לספור כל יום, כמעט חשבתי מדוע אני צריך לספור, אבל למעשה ספרתי 34 יום. ואז מוצ''ש הרגשתי לא טוב מהרבה סיבות, קודם כל פיזית, סוגיא דיציאות השבת. אבל גם לחצים, והיה לי קריז להשתחרר.
ואז הגעתי למחשב עם חסימה נמוכה יותר. מתוך ניחום עצמי, שאפילו שיש לי הזדמנות להגיע למחשב ללא חסימה אני לא ניגש אליו. ואז גלשתי במשך כמה שעות, והגעתי למקומות מאד גרועים. כמעט והייתי צריך לאפס 539 ימים. בחסדי ה' הצלחתי להפסיק ולחזור לעצמי.
הקב''ה ריחם שחזרתי לעצמי, להתחיל לספור שוב יום 1 לפכחון, לחזור לכל העבודה, לא להתעסק מדי עם הנפילה. עד שכמעט ולא נכנסתי לכאן עכשיו. רק ברגע האחרון נזכרתי, שאילולא המקום הזה, הייתי במקום אחר לגמרי היום, לכן אני חייב לשתף כאן, ולספר לכם המאבק לעולם לא נגמר. הוא אכן נהיה יותר קל, אבל ברגע שמרפים נופלים.
אוהב אתכם

אתמול היה לי קשה לכתוב את השיתוף, כתבתי וציפתי לאי אלו תגובות. ו.. כלום
זה כנראה עוד אחד הדברים שצריך לדעת להתמודד איתו. אתה תעשה את שלך, תתאמץ תכתוב, אולי יעזור למישהו אולי לא יקראו.
איינשטיין אמר משפט חכם, שטות היא לחשוב שתחזור על אותה פעולה, ותגיע לתוצאה שונה. כן כל פעם לפני שאני נופל, יש זימזום עיקש באוזן שאומר תרפה, תיפול ותרגע. אבל איזו שטות, הרי כל פעם אח''כ נהיה רק יותר קשה. ואכן כן, היום אחי שנפלתי מוצ''ש, עכשיו בא לי שוב. - ב''ה עשיתי גדר, אני משתמש כרגע במחשב לצורכי עבודה נטו !! אם נתניהו או בנט צריכים למסור לי משהו, שיתקשרו דרך המזכירות, לא דרך המחשב. 

יש לי זמן פנוי שאני לא יכול לעבוד בו, רציתי להרפות. נזכרתי שהמקום הנכון זה כאן.
מעדכן אתכם, שב''ה כשבוע מפוכח, נעשה יותר קל. מזכיר לעצמי, ומספר לכם, כן יש גלים, אך עם הזמן הם נעשים חלשים יותר. 
היום ער''ח, איזה כיף לומר תפילת יום כיפור קטן, נקי יותר. 

ממשיך לעדכן. 
היצה''ר אף פעם לא מת. אך ב''ה הרבה יותר קל. מרגיש הרבה יותר טוב. 
חסדי שמים. תודה לכולם.