עכשיו השעה אחת וחצי בלילה.
אחרי שיצאתי מכאן, עדיין לא הייתי בריכוז לחזור לעבודה המלאה שלי. ב''ה יש לי משהו אחר לעשות כשיש לי פחות כוח. ב''ה הייתי עסוק עד השעה 11 בלילה. יצאתי להליכה, ולעבודה, ואני מגלה שאני בגל. כל מראה הכי פשוט ברחוב, מהווה בשבילי ניסיון. חזרתי בשעה עשרה לאחת, כל הדרך חשבתי אכנס לגלוש מעט להרפות.
ואז התחילה המלחמה שלי עם עצמי.
נזכרתי יש לי קבלה שאני לא נכנס אחרי 1 בלילה. לא נורא, עכשיו זה עדיין לפני 1. אבל אני יודע שזה יימשך. וכך כמעט התייאשתי, לא נורא אכנס עם חסימה [אפילו שאני יודע שבכל מקרה זה רע, ובחיפושים "מקצועיים" יש לי נפילות]. ואז אמרתי לעצמי, בסדר, תיפול, אבל קודם כנס לשמור עינך.
אני כאן כבר חצי שעה, וזה עזר לי, אני הולך עכשיו לישון.
מקווה שמחר אקום ליום רגוע יותר, אסיים עם הגל הזה בשלום, והים יהיה נוח.
נ.ב אפילו שאני כאן כבר כמה שנים, אני קורא את מה שכתבתי ומתבייש מעצמי. איך אני אדם מכובד, כך נוהג. אין לי זמן לקרוא עיתון, ולא לפטפט, אדם עסוק ומועיל. עד שאני מגיע להתמכרות. - הניסיון מראה שהכתיבה הזו כנראה עוזרת.