יום מאד מיוחד ומשונה אצלי 
בי''ב טבת תשפ''א, נולד אלי שומר. אמנם לא מיד ניהל כאן יומן, לקחת לו זמן עד שהוא החליט, שכנראה צריך לכתוב יומן. אבל החליט כבר אז לעשות שינוי ולהתחיל לעשות מעשים כדי לעשות שינוי. 
ועכשיו אני כאן, ולצערי מספר לכם עדיין על התמודדויות קשות ונפילות. ואם יש כאן חברים עם מאות ואלפי ימי נקיות, אני כאן לצערי עם חמש ימים בלבד. 
האם אני מתייאש ? האם אני אומר ששום דבר לא עוזר ??? בהחלט לא. קודם כל גם אם אני לא הגעתי לשלווה המלאה, בגלל שכנראה אני לא מסוגל מסיבות רבות לנהל תקשורת אישית ולשתף אישי. בעצם אין אדם בעולם שיודע שאלי שומר ואני זה אותו אדם. 
וחוץ מזה, אני בעצמי, לא נמצא באותו מקום שהייתי פעם. קודם כל בכל החמש שנים הללו, ב''ה כבר לא הגעתי אפילו פעם אחת להוז''ל. יתרה מזו גם הנפילות שלי, האם אינן לאותם עומקים שהייתי נופל פעם, אינני גולש באותם אתרים ממש. ועוד שינויים. - אני מאפס, בגלל שלצערי הנפילות שיש לי הם מהסוג שאני לא מוכן לקורא להם מעידות, הן נפילות, אם לא אאפס בגללן, בסוף אגיע עמוק יותר ויותר. 
מתפלל מאד שי''ב טבת תשפ''ז, אוכל להיות כאן, ולהודות לה' על שנה וחמש ימי נקיון. - ובנתיים אני כאן שומר עוד יום ועוד יום. 
אוהב את כולם. 

מעריך אותך מאוד על הכנות שלך שאתה יודע מה היא נפילה ולא משקר על עצמך 
אתה אלוף ובעז״ה אתה תגיע לחופש 
אוהב ומאחל לך את כל הטוב שבעולם

אולי אתה מדי קשה עם עצמך?
אולי אתה מאפס גם כשלא באמת צריך לאפס?

קודם כל חיים, אני מודה לך. אבל זה לא נכון, אני לא מאפס עכשיו, כי איפוס עושה לי רע. אבל בהחלט אם אני מגיע לראות אקטים מפורשים, זה בעצם דורש איפוס, גם אם לא ראיתי זאת ללא הגבלה, גם אם הצלחתי לראות רק כמה דקות ויותר לא הצלחתי בגלל שאני כמו משוגע גולש רק עם חסימה. - אני אפילו לא יודע להסביר מדוע ואיך. האם אני מצליח לשמור את החסימה בגלל שאני מבין שאם אגלוש בלי חסימה אפול עוד דרגה, ומחזיק אותי שאני לא רוצה ליפול דרגה. או אולי אני דווקא נהנה שאני מצליח לראות עם חסימה בגניבה. אולי זה כמו מציצנות, שההנאה רק עם הגניבה. 
אמנם נראה לי יותר שההסבר הראשון הוא הנכון, כי אחרי הכל הרבה פעמים אני רוצה להוריד את החסימה ומתגבר ולא מוריד. אבל אולי גם ההסבר השני נכון.
דווקא עכשיו אני כן נקי לגמרי כבר כמה ימים [לא כמו שכתוב בספירה, אבל כן כמה ימים] נכנסתי לכאן בגלל שאני עצוב. אני עובר משהו שמעציב אותי. אין לזה מספיק הצדקה מדוע זה מעציב אותי כל כך, אבל זו מציאות. ואומרים בשם חכמים, שאולי עצב זו לא עבירה, ושמחה איננה מצווה. אבל אין דבר שיכול להביא לעבירה יותר מהעצב, ואין דבר שיכול להביא למצווה יותר מהשמחה. 
והמכור כשהוא עצוב, וגם לא מצליח לשתף מספיק אנשים אחרים בעצב שלו, ובסיבה לזה, עלול מהר מאד ליפול. - לכן אני משתף אתכם.

אני מעל חודש ששבוע או קצת יותר נקי, ושוב נופל. כאמור גם בנפילה יש גבולות, אבל נפילה חזקה מאד, אתמול היא הגיע למקום שאני מרגיש צורך לאפס. 
מקווה ליצור קשר טלפוני היום עם חבר. 
התחלתי להתכתב עם ה AI של המערכת. אולי אכנס לכאן יותר, מקווה לצאת מזה בסוף. 

חודשיים שלא שיתפתי כאן. נאבקתי לבד, היה קשה מאד, היו גם נפילות קטנות וגדולות. 
שוב הקב''ה עזר לי ברחמיו, והיה לי מתחים גדולים, שעזרו לי להרגיש שאני חייב אותו. ועכשיו כבר עשרים וחמש יום שאני מוכח לגמרי. 
מאד שומר לא לגלוש גם לא בדברים הכי קדושים אחרי שעשה מסוימת בלילה. עצם הגלישה בשעה מאוחרת זה  פתח שמרגיל שהמחשב נהפך לכלי הרפייה, וזה עלול להוביל אותי למקום לא טוב. 
בשבוע האחרון יש תקלות בסינון של המחשב, ב''ה שמרתי את עצמי לגמרי עם כל זה. השקעתי מאמץ לסדר את הסינון. ואתמול אחרי שהוא עבד יום שלם, פתאום בלילה הסינון נפל. ואז הרשתי לעצמי לבדוק את הסינון הבסיסי של הרשת, שכמובן הוא סינון לא  טוב, בוודאי לא למכורים. ונפתח לי וידיאו מהסוג שגורם לי ריגוש גבוהה, של שעה וחצי, הקב''ה ריחם עלי ונתן לי כוח לכבות את המחשב ולברוח לישון. - כמה אני מאושר שלא שברתי רצף של עשרים וחמש יום, בשביל שעה של דופומין.