יום א' חקת היה ! היום ה 12 למפוכחות. נתחיל עם השיתוף בעובדות. היום היה יום עמוס עשיה תורה ומצוות. יום שנשמר נקי אפילו שבמשך היום היה לי זמן קצר להיות במקום מלא ניסינות, ב''ה ללא פזילות.
בשעה 1 וחצי אחרי חצות הגעתי בלילה למלא דלק בתחנה, ולפתע אני רואה מהבניין ממול זכוכית חלב באמבטיה [מי המשוגעים שהמציאו את זה] ואני שם לב שמישהו כנראה מתרחץ. לא בטוח. [
לא יודע מי אני, לכן אכנה זאת היצה''ר והיצה''ט] היצה''ר אומר לי תבדוק מה קורה שם הרי לא בטוח בכלל שמתרחצים, והיצה''ט אומר בשביל מה, אם אישה מתרחצת, הרי תיפול, ואם לא אז מה מעניין אותך, מאבק של עשרים שניות ואני מסתכל, ואכן רחצה לפני, אבל לא הצלחתי לראות איש או אישה, ומיד הורדתי את העניים. ושוב המאבק הנ''ל, תסתכל אולי זה בכלל איש ואין בעיה להתסכל, ושוב כנ''ל, ושוב הסתכלתי ואכן זו אישה. אמנם ידעתי שזה אישה רק בגלל שראו צלילית שער ארוך, ואח''כ הורדתי את העניים. אבל ברור לי שעבדתי מתוך תאווה, לא מתוך פכחון אלא שכרות, ולכן אני מאפס שוב את הפכחון.
נחמה פורתא יש לי שהאיפוס עכשיו הוא על דברים שפעם הייתי קורא להם נצחון. - ב''ה אני מרגיש עכשיו קשה עם מה שקרה, כמו שהרגשתי פעם כשנפלתי הרבה יותר קשה. לסיכום קו המאבק ב''ה זז. אבל חובה לאפס כדי לשמור על המאבק בקו הזה.
ועכשיו תובנה - מי שעוקב אחרי רואה ששבוע שעבר ביום ב' הייתי במקום עתיר ניסינות בצורה מטורפת. שם יכולתי לראות כמעט הכל, לא מבעד לזכוכיות מטושטשות, ועמדתי בניסיון, מה קרה שעכשיו נפלתי.
את התשובה אמר הגר''ש שבדרן זצ''ל. כתוב אילמלא נגדוה לחנניה מישאל וכו' היו משתחווים לצלם. שואלים, הרי ר''ע עמד בייסורים ומניין שנביאים לא היו עומדים בייסורים. מתרץ הגר''ש, חנניה מישאל ועזריה המלך הזהיר אותם שיהרוג אותם אם לא ישתחוו לצלם והגיעו על דעת למות על קידוש ה', לכן עמדו בזה, אך לא באו על דעת ייסורים, לכן לא היו עומדים בזה, אבל ר''ע כל חיו הצטער על הפסוק הזה כל חיו ציפה לרגע שיסרקו אותו במסרקות של ברזל לכן עמד בזה.
גם אני כך, כשהייתי השבוע במקום הניסיון ידעתי כשהגעתי לשם, שאני מגיע למקום ניסיון. היום זה נפל עלי פתאום לא חשבתי באמצע הלילה במקום רחוק שיהיה לי ניסיון לכן נפלתי.
מה הפתרון ? מחכה לתגובתכם.
