ברוכים הבאים, אורח

רק תפילה אשא
(0 צופה) 

נושא: רק תפילה אשא 7125 צפיות

רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134219

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 238

בס"ד

שלום לכולם,

אני זעיר-אנפין. בן כמעט 42, נשוי באושר אב לשישה מתוקים, בפורנו ואוננות מגיל 22. כמעט מחצית מחיי וכמעט כל חיי הבוגרים. אני כבר לא זוכר את עצמי אחרת.
זה מסע 90 יום שני שלי. לפני כ 4-5 נקלעתי לאתר ועברתי (די בקלות) 90 ימים נקיים. לא שיתפתי, לא הגבתי והסתכלתי על כל שיח ה"מכורים" די בזלזול ובניכור. כמובן שלאחר כמה זמן נפלתי שוב, התנתקתי מהאתר והמשכתי בחיי.
קרו גם דברים טובים בשנים האלה, קבעתי עיתים לתורה, חזרתי להתפלל ועוד אבל המשכתי אחת לכמה זמן (כל שבוע-שבועיים) בחוסר-אונים ליפול, הייתי תקופה עם סינון, המשכתי ליפול, טלפון של אשתי, מחשב של העבודה, ב"ה כשרוצים מוצאים איך. גם כשלא היה לי טלפון ומחשב, מצאתי איך. לקנות מגזינים (בושה וחילול ה' מטורף...), מחשב במשרד (תוך סיכון עצמי עצום) וכו' וכו'. 

בקיצור, בחסדי ה' נקלעתי שוב לאתר לפני 44 ימים והחלטתי להתחיל שוב. מודה ל-ה' על תקופת נקיות ובהירות. אני פותח עכשיו יומן מסע ו"נחשף" למרות הקושי כי אני מבין שזו בדיוק ההתמודדות הבסיסית שלי שגם מביאה אותי לידי נפילה שוב ושוב. אני חווה מגיל מאוד צעיר תחושה פנימית של חוסר שייכות, בכל מקום שאני נמצא (ואני מנהל מוסד חינוכי.... )  ופחד עצום מכישלון ודחייה. אני אכשיל את עצמי כדי לא להיכשל. ברגע שמשהו לא הולך אז אני נופל עד הסוף. 

כל 44 הימים האחרונים אני נכנס לפורום כל יום וקורא אינסוף הודעות ושירשורים. זה מחזק אותי מאוד אבל גם מאוד מאיים. אני פוחד לכתוב כי אולי לא יקראו, אולי לא יאהבו, אולי זה לא יצא מעניין/חכם/שנון. ואולי, הכי גרוע, אגלה שאני בנאלי, רגיל, כמו כולם, סתם מכור משעמם.

מצד אחד מקנא בחברים שיש להם כבר מלאנתאלפים הודעות ותגובות ושרשורים מובילים, מצד שני המוחצנות דוחה אותי. זה גם מה שמבריח אותי מהרשתות החברתיות (שזה דווקא חיובי...).

רוצה להיות שייך-אבל-מיוחד השילוב הזה של בושה גדולה וגאווה עוד יותר גדולה חוסם אותי ומפיל אותי. בכל המישורים בחיים. גם לתאווה. 

מהכיוון הזה של עבודה פנימית על הפגמים והקשיים שלי אני מרגיש שרלוונטי עבורי להיכנס לצעדים ורק כמובן חושש ממה ואיך...

אז עכשיו אני כותב. על פי עצתו של חבר יקר מכאן, קודם כל לעצמי. לא משנה מה יוצא. גם אם רק אני אקרא זה שווה את זה. ולמרות שבפנים יש דגדוג של ציפייה לתגובות, ואישורים וכו' אני מנסה להתעלם ולא להיות תלוי.

מודה מאוד לכל מי שפנה אלי פתאום בהודעה פרטית ופתח בשיחה, (עוז ארי, דייב 2 ו KMF (יש לך שם ארוך מדי באנגלית.... ) נתתם לי תחושה שאני שייך. זה חיזק אותי מאוד.

מקווה להצליח לכתוב באופן יום-יומי. הצנזור הפנימי עובד גם כשאני כותב רק לעצמי. גם כשאין משהו מיוחד לעדכן. רק כדי להישאר מחובר. מאמין שזה יחזיק אותי כשיגיעו, ויגיעו גם ימים קשים בהמשך.

בהכנעה, תודה ויום טוב. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134220

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 499

כל הכבוד חבר,
מאוד התחברתי למה שכתבת,
גם אני מרגיש שהתאווה היא לא רק תאווה נטו,
מאחוריה עומד משהו אחר,
כמיהה לאהבה ללא תנאי,
וצריך לעבוד בשני המישורים,
במישור המעשי,
איפוק ושיתוף,
במישור הנפשי,
להתחבר לעצמנו,
ולא להיות תלויים בתאוות.

אוהבים,
תמשיך לשתף,
כל אחד שכותב ומגיב מוסיף דעת וחכמה לחברי האתר.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134226

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863
אוהבים אותך התחברתי מאוד לדברים שכתבת!

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134229

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899

אוהבים חבר יקר וברוך שובך! מאוד מזדהה עם המקום הזה של למצוא חן.. להרגיש שייך... פחד שאחרים לא יקבלו את הדברים שאני כותב ויגיבו בזלזול...

בסופו של דבר בתכנית למדתי שהפחדים האלה הם בדיוק אלו שבגללם אני בורח לתאווה בסופו של דבר...

כל הכבוד שהתגברת על הפחד הזה וכתבת!

ממליץ לך לנתק את הרגש, לכתוב כי צריך לכתוב. לשתף כי צריך לשתף. הפעולות האלה לאט לאט יוכיחו את עצמן.

אוהבים!!

מוזמן כמובן ליצור קשר ולשוחח בשמחה

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134234

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

זעיר אנפין ידידי... שימחת אותי מאוד
עשית צעד עצום!

יש משפט מפורסם שאומר(לא זוכר בדיוק אבל בגדול זה הולך ככה)
אתה לא חושב על עצמך מה שאתה חושב על עצמך וגם לא מה שאחרים חושבים עליך
אלא מה שאתה חושב שאחרים חושבים עליך

קצת מסובך אבל בשורה התחתונה רציתי לומר - אין דבר כזה אדם משעמם.
פשוט לא קיים. זה שקר ודמיון של התקשורת והמדיה ששמים על הבמה רק את מי
שיותר צועק ומופגן וכו'... מה שהם מגדירים כמיוחד.
לצערנו האכילו אותנו במבט הזה של השוואות לאחרים.
אבל האמת היא שאין בזה דבר וחצי דבר.
אנחנו יכולים לדעת את המציאות של חבר שלנו עם כל מה שהיא כלולה?
עם כל הטובות והרעות שד' נתן לו? אין מצב. אז איך יש הווה אמינא בכלל להשוות?
כל שיש בידינו זה להשוות את עצמנו לעצמנו. ולהתקדם צעד צעד בע"ה.
על הדרך, אמת פשוטה וישרה זו עוקרת מהשורש כמה מידות רעות של קנאה וגאווה...

שוב חוזר שימחת אותי מאוד מאוד מאוד
ישר כוח עלה והצלח.
הסוד עבורי הוא ההתמדה. גם כשקל וגם כשקשה - תמידים כסדרן.
ויש בזה בעיני מעין חייב להודות על הרעה כשם שמודה על הטובה...
בהצלחה (וסליחה שאני מאריך, מילא ביומן שלי אבל אצל אחרים? אין לי בושה חחחח)

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134235

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 238

בס''ד 

תודה רבה לכולם, לכל המגיבים בשרשור ובפרטי. שמח להיות כאן ושמח להיות שייך. 

מקווה ללמוד מכל אחד פה. יש כאן כמה לוחמי קומנדו בתאווה שאני מתפעל ממש לקרוא את ההתמודדות שלהם. 

אשתדל להמשיך ולכתוב באמת באופן קבוע ורציף. 

תודה רבה

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134281

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 238

בס"ד
ב"ה יום חדש. תודה לה' על עוד יום של נקיות.

התחזקתי מאוד מהתגובות אתמול. תודה רבה. 

אשתף שאתמול הייתה לי מעידה. במונחים של הנקיות שבהם אני מנסה להתנהל כעת זו הייתה מעידה. לא נכנסתי לפורנו או פנטזתי או הבטתי בתאווה ב"ה. אבל כן מעדתי.

במוצ"ש צפיתי, בזמן ריצה על הליכון, בפרק מסדרה די דבילית. אין בה משהו מיני באופן מובהק אבל זה ודאי לא הדבר הכי מוצלח בעולם. אבל הייתי באמצע ריצה ולא בזמן שהתאווה זמינה כל-כך, אך שמתי לב שהשחקנית הראשית עלולה להוות טריגר אם אמשיך לצפות להפוך להיות מושא למחשבות, חיפושים אחריה בגוגל וכו' וכו'. ובשל כך החלטתי לא לראות שוב עוד פרק מהסדרה הזו. בכלל המעטתי מאוד עד לצפות בסדרות בזמן האחרון לאחר תקופה ארוכה של צפייה מרובה באופן לא הגיוני, עד כדי התמכרות...

בכל אופן באיזשהו זמן מת אתמול, במקום להיכנס לאתר ולפורום כמו שאני עושה בזמן האחרון, התפתיתי שוב להתחיל פרק בסדרה הנ"ל. ידעתי לפני שאני מתחיל שזה לעבור גבול שקבעתי ו"תחילת נפילה ניסה" וכו', אבל בכל זאת. ב"ה אחרי שתי דקות הפסקתי ויצאתי. אך נשארתי עם מחשבות. 

אני יודע לאן זה הולך. סינון. ואני בדילמה גדולה מאוד. אני רואה פה בהמון תגובות את התפיסה שללא סינון אין מצב. תהיה נפילה. ואני מבין מאוד את הנכונות של החשיבה הזו. מצד שני היו לי נפילות עם סינונים. לא כי אני פצחן מחשבים או משהו, פשוט תמיד תהיה לי גישה גם למכשירים לא מסוננים, גם בבית וגם במשרד. היו לי נפילות רבות מאוד ללא קשר למחשב או טלפון. מול מושאי תאווה חיים וממשיים. אני חי בחברה בה מגע עם נשים הוא יום יומי, אני עובד עם נשים במגע הדוק כל הזמן, אני עובד עם בחורות צעירות. אני עלול ליפול בגלל התמודדות מול אשתי. אז נכון שמאוד נוח להיכנס לשירותים בכל מקום ובכל עת עם מכשיר לא מסונן וליפול. אבל עדיין לא משם זה מתחיל...
מרגיש שנקודת ההתמודדות היא פנימית, ממש מרגיש איך בתקופה האחרונה אני מצליח לשמור על העיניים-מחשבות מבפנים ולא בגלל הגבלה חיצונית. אבל ברור לי שזו גם יכולה להיות עצת-היצר שרק מחכה להזדמנות להכות ומשכנע אותי להשאיר את כל האופציות פתוחות. 

אשמח לשמוע את דעתכם, חשוב לי מאוד. זקוק לכם. לבד בסיפור הזה הייתי מספיק זמן.
אשמח לשמוע במיוחד מאנשים שחיים במציאות דומה. כאמור זה לא רק מכשיר אחד בכיס, או מחשב אחד בבית. אלא מציאות שבה חשיפה לנשים שעלולה להפוך לטריגר להתעוררות תאווה היא תמידית וללא הרף. אמנם אני לא גר בתל-אביב ועדיין...

אספר רק שאשתי לא יודעת מאומה מכל אשר נעשה. כמעט ח"י שנים שאנו חיים יחד ואין לה מושג. לחולל שינוי משמעותי-היקפי מבחינת סינון יעבור בהכרח דרכה. וזה עוד שיקול. 

תודה רבה.


נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 7 חודשים על ידי זעיר אנפין.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134299

ברוך הבא זעיר אנפין אח יקר.

תודה לך על כתיבה כנה ומעוררת מחשבה.
מזדהה מאוד עם התחושות ועם הרגשות שתיארת.
מצד אחד ההבנה שזה מה שנכון לעשות ומצד שני החשש המתלווה לכך.

מאחל לך הרבה הצלחה בהמשך הדרך בעז"ה!

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134300

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899
אוהבים אחי !!

גם אני עובד במקום שיש בו הרבה נשים ובסביבה שיש בה המון פריצות ואני גם גר בתל אביב...

הגישה שלי היא, שאת החלק שלך אתה תעשה, מה שתלוי בך, ואת השאר תשאיר לקב"ה.

המעבר לטלפון מסונן- להוציא את השטן ממקום משכנו בין האצבעות שלנו זה השלב הראשון.. הפתיחת פתח כחודו של מחט אם תרצה..
אלוקים נכנס ועושה את שלו במקומות שלי אין שליטה עליהם...

כמובן שזה בא בבד בבד עם פעולות החלמה. ככל שתידרש..

המון בהצלחה חבר יקר ואני כאן אם תצטרך להתייעץ או סתם לשתף..

אוהבים

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 7 חודשים #134371

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4252
אשריך על התהליך של הנקיון,
נכון הנקיון זה תהליך פנימי, אבל מתחילים אותו מחוץ לפנים, ה 12 צעדים מנקים אותנו מבפנים, אבל זה לא ביום אחד, יש תקווה בכל מצב, אני גם עובד עם נשים חילוניות ובתכנית למדתי להיות נקי גם במצב הזה, תמשיך איתנו, תתחבר לחברים מהפורום, ואני מאמין שתמצא את הדרך שלך לנקיון איכותית הפנימית.
באהבה רבה.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 6 חודשים #134383

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 238

בס"ד

תודה רבה למגיבים. מעדכן שב"ה אני עדיין בטוב ובנקיות. מודה לה' על כל יום. מוצא את עצמי מתפקד בטוב בכל המישורים כבר תקופה ארוכה. בעצם בחפיפה ל 47 ימי הנקיות בחסדי ה'. קם בבוקר, תפילה, תורה, עבודה, כושר גופני, שמירת עיניים וגבולות, מרגיש מאוזן ומצליח לא לאבד פוקוס. גם כאשר עולה אופציה, לדוגמא תחילת מראה חושף או משהו בסגנון (הזכרתי שאני עובד גם עם נשים...) מצליח להישאר במבט שטחי, לעבור הלאה ולא לתת למראה לעבור לתודעה ולהפעיל אותי, כמו מחשבה או זיכרון מלוכלך שפשוט מדפדפים הלאה... כמובן בחסדי ה'. 

גם בבית אני מוצא את עצמי במוד נתינה, מצליח לא להיות שקוע בעצמי, להיות קשוב באופן יחסי, וגם להתמודד מול ביקורת או רוגז מצד אשתי בצורה שקולה. מקבל, נכנע, מוסר את התחושות הקשות שעולות כלפי מעלה, ונפתח לאופציה אחרת.

בדיוק אתמול בערב, הייתי עסוק עדכון הודעה כאן בשירשור, ופתאום אשתי התישבה לידי והטיחה בי ביקורת, מובן, לחצים ערב פסח, עומס, היא לא מרגישה כל-כך טוב, בקיצור זה נחת עלי קצת בהפתעה, ובדיוק הייתי עסוק בלכתוב כמה טוב ומוצלח עובר עלי הזמן האחרון, ומשום מקום, פתאום ביקורת ועצבים, חלקם כמובן מוצדקים, שתקתי (אני לא טיפוס של עימותים...), נסגרתי, זה עדיין כרגיל ואחרי כמה דקות מאוד לא נעימות היא קמה ללכת לישון, במצב רגיל הייתי נשאר על הספה, מדוכדך, כועס, מלא טינה עד להתפקע וכמובן בורח, סרטונים וכו' וכל הדרך עד למטה. והכל מתוך תחושת צדק פנימי שנעשה לי עוול שאיכשהו אני מפצה את עצמי עליו...

באופן מופלא, הצלחתי, לאחר שהיא כבר נעמדה, מרוקנת מעצבים, לקרוא לה, להתיישב, לפתוח שוב, התנצלתי, בקשתי שתסביר לי איך אני יכול לעזור, אחרי שנייה היא התנצלה, פתחה שוב, דברנו על ההתמודדות שלנו עם כעסים, הבהרתי לה כמה אני אוהב אותה ומקבל אותה. והלכנו לישון באהבה גדולה (לא פיזית). 

את ההודעה היא מחקתי. 

לאחר כל זאת, אני תוהה האם כל הטוב הזה, בא מתוך מאמץ? האם אני מכווץ כאן שרירים ומתישהו יגמר לי הכוח? או שבחינת פנים חדשות באו לכאן? אני מניח שהתשובה היא גם וגם. ודאי לי שהמצב לא תמיד יהיה טוב ככה, בכל מישורי ההתמודדות, ודאי שיהיו נפילות, אבל אני עדיין מוצא שהשתתפות בפורום המופלא הזה, הקריאה והשיתוף, הקשר עם מספר חברים נפלאים, מציבים אותי במציאות אחרת ממה שהייתי עד עכשיו. יש כוחות נוספים שלא הייתי חשוף אליהם ומודע אליהם שהצטרפו לעסק ואני מודה על כך כל יום ודקה. וגם אם יהיו נפילות, המציאות העכשווית הזו, לא מתבטלת ולא תתבטל. אני לא חושב שהייתי במצב בו אני מרגיש טוב, נכון ושייך לאורך כל-כך הרבה זמן, מאז שאני זוכר את עצמי.

התחושה הזו ששתי הרגליים יכולות לעמוד בנקיות, בקודש (מילה גדולה מאוד ואעפ"כ...) ושאני יכול לחוש בתוך תוכי שזה באמת המקום שלי, לא צריכה להיעלם ולהתבטל בפני שום נפילה. אמכי"ר.

ברור גם שהמצב מטיל עלי אחריות לנקוט בצעדים, כפי שכתבו כאן החברים, חיצוניים ומניעתיים, דווקא עכשיו כשטוב ויש עוצמות, לקבל החלטות. ובע"ה זה התכנון:
א. סינון לטלפון. ולמרות שיש עוד הרבה דרכים לפניו, כפי המתרפא היקר כתב, הטלפון נמצא כל הזמן בין האצבעות ובכל מקום שאני הולך. 
ב. לדאוג למצב שיש לפחות שני חברים שאני יודע שאני יכול להתקשר אליהם בשעת צרה. 
ג. וכמובן להמשיך ולכתוב ולשתף.

בע"ה ית'. 

זהו, אני כותב כאן גם כדי לשתף. ואשמח מאוד לתגובות. וגם כדי שיישאר זכר כתוב מהמצב הנוכחי. שאוכל לחזור לכאן גם בימים קשים שוודאי עוד נכונו לנו. 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 6 חודשים #134384

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

תודה על השיתוף! 
כל הכבוד על הפעולות ובדק הבית ! 
תמשיש לעדכן אותנו ! 

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 6 חודשים #134385

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 499

כל הכבוד לך,
מעריכים,
את ההשקעה שלך,
אשריך.

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 6 חודשים #134406

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

זעיר אנפין חברי היקר
קראתי את דבריך בצימאון רב
כמה שמחתי בסיפור שהבאת
וכמה מסכים עם מה שאמרת שאכן לא תמיד זה יהיה ככה - וזה בסדר
ההתמודדות בצל המבט החדש שאנו קונים כאן שווה, כמו שאמרת, גם אם עדין נופלים
כחלק מהתהליך.
ישר כוחות גדול על הפקת הלקחים המעשיים.
שמח מאוד לראות אותך פורח פה ומשתף
אתה מחזק את כולנו
תמשיך בשיתופים בהתמדה
בהצלחה

תגובה: רק תפילה אשא לפני 3 שנים, 6 חודשים #134452

  • זעיר אנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 238

בס"ד

ב"ה, ממשיך לצעוד במסע. למרות עייפות מצטברת הן בגוף והן בנפש, נשאר על המסלול.

רוצה לשתף במחשבות שאני עסוק בהם לאחרונה. ואנסה לתאר אותן בשורות הבאות:

הכותרת: להכות את הקזינו או אני מחליט מתי המסך יורד.

כאשר אני מנסה להבין את העומק של הרעיון של "רק להיום" ואת הקושי שלי להפנים אותו באמת "עד העצם" מה שנקרא, אני מקשר את זה לדברים ששמעתי פעם מאישה חכמה מאוד. היא אמרה לי שהבעיה היא שנתנו למישהוא אחר, אולי ליצה"ר, להחליט מתי המסך יורד. למה אני מתכוון, כאשר אנחנו מצליחים להיות טובים, פעמים רבות, ככה זה לפחות אצלי, התחושה היא שאנחנו על זמן שאול. ההצלחה או הטוב הם מצב זמני, על-תנאי והא נמשך רק עד שניפול. כלומר במונחים של בימוי סרטים, כל עוד המצב חיובי וגיבור הסרט צולח את ההתמודדות או הקונפליקט, הסצנה לא נגמרת אלא היצה"ר שמשום-מה קיבל את תפקיד הבימאי פוקד על כל צוות הצילום להמשיך לצלם ולהמשיך ולהמשיך ואז רק ברגע שמתרחשת נפילה ויש כישלון או אז קופץ היצר הרע וצועק: "קאט" ומכריז על סיום הסצנה או הסרט ובעצם מקבע את הסרט כסרט מסוגת טרגדיה.
הרי אם הייתי הבימאי ואם אני הייתי מחליט להכריז על סיום הצילומים או ההתמודדות דווקא בזמן ההצלחה אז סרט חיי היה הופך להיות קומדיה, או לפחות דרמה עם תסריט אופטימי, או לחילופין אם אני מחליט שהצילומים לא נפסקים כאשר אני על הקרשים, אלא רק אחרי שקמתי שוב וחזרתי להתמודדות אז שוב הפכתי להיות גיבור, לפחות כמו "רוקי 5"... 
והרי בינינו אני הרבה יותר גיבור מרוקי. הרי נפלתי בערך 20000 פעם, נכון? לכן אני פה. לכן אני מכור. אבל מצד שני אם אני פה, סימן שקמתי לפחות אותו מספר פעמים, או לפחות שלמרות כל הנפילות מתישהו קמתי והחלטתי שאני לא רוצה את זה והחלטתי להילחם חזרה. אלא מה למרות שקמתי אני לא מצליח להכריז על סיום ההתמודדות.

במונחים אחרים אם אני, למרות 48 ימי נקיות - שזה הישג מטורף, רק חושש מהנפילה שאולי תתרחש מחר במקום לרקוד על ההישג של היום, בעצם אני כמו מהמר בקזינו שלמרות שהרגע זכיתי בחתיכת סכום, אני מתעקש להמשיך ולהמר ובמקום לעוף החוצה עם כל הקופה מהמר ומהמר עד כמובן ההפסד הבלתי נמנע.

מה אני מנסה לומר, אנחנו יכולים להחליט מתי יורד המסך. מתי מסתיימת ההתמודדות ולהחליט בעצמנו מתי מכריזים על המנצח. ואם הצלחנו להישאר עוד יום נקיים, עוד שעה, עוד דקה, אז זהו עכשיו נגמרה ההתמודדות. וזהו ניצחנו.
ניצחנו. ונכון, מחר תהיה התמודדות חדשה, אבל התוצאה של ההתמודדות של מחר לא יכולה לשנות את העובדה שהיום, בהתמודדות של היום הצלחתי. ואת זה אסור לי לתת לאף-אחד לקחת ממני. אפילו לא לעצמי. רק להיום

לא יודע אם המחשבות שלי עוזרות למישהו, אבל אם כן, אז זכיתי.
ושנזכה לשמוח בניצחונות. ולדעת שגם אם קרתה נפילה, זה רק מצב ביניים בין הקימה של אתמול לקימה של מחר. כי אם אני הבמאי, אז המסך יורד רק כשאני מחליט. קאט.


זמן ליצירת דף: 0.68 שניות

Are you sure?

כן