חיל בלע ויקיאנו כתב on 10 ינו' 2022 23:02:

חבר יקר,
קודם כל אני רוצה לאחל לך בהצלחה, תמשיך לבא ולהיות איתנו כאן.
בענין הקבוצות, כיום מתקיימות בארץ עשרות קבוצות כל שבוע, בהרבה ערים בכל רחבי הארץ.
תוכל לפנות לקו החם של SA בטלפון: 072-2401190
באתר: www.sa-israel.org
ובמייל: office@sa-israel.org.

כמו"כ תוכל ליצור איתי קשר בפרטי.

בהצלחה רבה

נפילה רצינית, שוב, אתמול. אוסף את עצמי. המתכון בנתיים אמור להיות די פשוט, לא להיות עם אינטרנט פתוח באופן שרק אני יכול להביט אל המסך. כ"כ פשוט שאני כל פעם לא מצליח לעמוד בו. איך נעשים יותר רציניים בתהליך הזה? אני כבר מכיר את כל ההשלכות (לכאורה), אני מרחם על העולם הבא שלי ועוד יותר על העולם הזה, אבל אני לא מצליח לסגור את החור הזה. שוב עשרה ימים. רק אותם אני שווה? היו לי הפסקות הרבה יותר גדולות, מה קרה עכשיו? עוד אחת עשרה ימים (פחות) אני צריך לעבור בביקורת אצל יועץ שחשפתי לפניו את הבעיה. אני חושב שזה לא מספיק קרוב רגשית ותועלתית כמו לחשוף את זה בSA אבל לשם אין לי גישה. הצלחתי במסווה להשיג מימון מההורים לכמה פגישות וייעוצים פסיכולוגים בנושא, בשבילם זו הכנה לחיי זוגיות (שגם זה לא יזיק לי) ובאמת זה כדי לפתור את ההתמכרות. זה קצת שובר אותי. אבל שוב אני שואל את עצמי, איך אני הופך לרציני יותר בנושא? במוצא"ש יבוא חבר קרוב שבערך מכיר את התופעה, אולי הוא יוכל לעזור לי לקחת צעד קדימה. וואו איך שאני מיחל לזה. וואו איך שאני שונא את התאווה. 

רק אביא לפניכם ליקוט קטן, דבר שראיתי במימים האחרונים, דברי האלשיך שכבר שמעתי פה מכמה אנשים מפי עצמם (או בעצם מפי כתבם), וזו לשונו:
"וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן המנרה. כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור. (שמות כה, לה - לו):

ותחת שני הקנים השלישיים הן הידים למשש ולפעול, גם יש ראש הגויה שגם הוא כפתר מכוסה בלבושיו, וגם עניינו חוש המשוש כידים. אלה השלשה כפתורים נמשכים אחר ששת הקנים. כי אם השתי אזנים שומעות תמיד תורת ה', גם הלשון תדבר בה ולא תביע רעות. וכן אם העינים לא יראו ברע, גם הלב לא יחמוד לעשות רע. ואם הידים יהיו למודות לעשות טוב, גם ראש הגויה לא יפעול איסור. כי על כן רבי היה מונע ידיו מנגוע מלמטה מטבורו (שבת קיח ב) פן ימשך מהיד קרי לאבר ההוא. וגם הנביא מחברם באומרו (הושע ד ב) גנוב ונאוף, כי מרעת היד תמשך רעת ראש הגויה":

לילה טוב, בהצלחה לכולנו. באמת מחייל לה, חיל...

אם כבר יועץ פסיכולוגי, חשוב מאוד ללכת למישהו שמבין בתחום הזה. הייתי אצל מס' פסיכולוגים ורק האחרון שבהם באמת הבין את שעובר עליי מכיוון שזה העיסוק שלו והוא כבר טיפל ומטפל בלא מעט אנשים (צעירים, מבוגרים).
כאשר אמרתי לו שכבר לא איכפת לי שזה פוגע בי ושבעקבות זה אאבד את כל מה שחשוב לי כמו משפחה, עבודה, וכו. הוא הבין שזו התמכרות ומזה צריך להיגמל כמו אדם המכור לאלכוהול וצריך גמילה.

תודה רבה על התגובה משתמש1, אשמח לשמוע אם יש לך המלצות.
משתוקק, תודה רבה אחי על הדברים, מילים פשוטות איך שהו עזרו לי קצת, ניחמו אותי. היום נפלתי שוב, אותה סיבה, אותה מתכונת. פה זה כבר באמת בא על חשבוני באופן משמעותי. בעז"ה מקבל ע"ע להשתדל בכל עוז לעשות את מה שהמלצת, תודה על החיזוק!

זה ממש מוזר. זה ממש מוזר שאתה עובד על זה, את חי בעולם שאומרים לך שאמור לסדר את הבעיה שלך, לומד על כמה זה גרוע ואז הולך לחדר, שוכח את כל הסייגים שהצבת לעצמך ונעלם מתחת לשמיכה. כן, זה מכור.
אתמול שהוא היום, כמו שכבר הזכרתי - חתיכת פספוס שכמעט הרס לי את הלילה, לא יודע איך הקב"ה ניתן לי כוחות, נפלתי. משום מה אני לא מרגיש שום קושי לעמוד בחזרה, ברור לי שאני לא רוצה להיות שם, או כאן. אני רוצה להיות נקי, ואני אעשה את הכל, למרות שיש הרבה שאני לא יכול, אבל אתאמץ עד שאצליח ואכאב כל נפילה בדרך. אולי זו לא הדרך הנכונה להתמודד עם המצב, אין הכי נמי - נלמד את הדרך הנכונה, החדשה שהיא ישנה. 

כמה נקודות אור. אני חושב שהרבה מכירים את הספר "טהרת הקודש". בטח הרבה סולדים ממנו, אם במודע או שלא. פעם זה יחסית עזר לי, היום אני לא מרגיש כלום, טוב כלום זה לא באמת כלום - אני מרגיש אבל זה לא משפיע עלי. דבר שמוביל אותי לנקודת האור הראשונה - דברי הרב שריה דבלצקי שכותב שלא מספיק קבלות בלב ובדורנו אין להן שום משמעות (התעוררות של דבקות היתה שייכת רק בדורות שעברו), צריך קבלות מעשיות. לקום מהמחשב, לרשום בעט על היד או על הפתק בכיס ולפעול, לקבוע עובדות במציאות. המוסר בימינו אינו נקרא בקריאה אלא או ע"י הפעלת הדמיון בשעת הלימוד או ע"י לרוץ משם לפעולה, לחפש איך להנחית את הדברים עכשיו במציאות. לדבר עם החסר הקרוב שיכול, ביודעין או שלא ביודעין להיות פרטנר בנושא ולהתחיל לעבוד. 
נקודה שניה ושלישית - דברי טהרת הקודש, שני משפטים: א) "כי באמת כל המצות כולם המה לתיקוני היסוד". ב) "וגם הזוכה לתקן הברית ע"י תשובה לנקרא צדיק כו' ויכול להיות צדיק יסוד עולם ע"י תשובתו הגדולה".

אוזר כוחות בעזרתכם, מצפה להתחיל ולהנחית סוף סוף לחיים את העבודה על ידי הצעדים והקבוצות החיות (שכרגע אין לי כ"כ גישה לשם, עדיין מנסה להבין אם יש גישה טלפונית) ובאמת מקווה להיות נקי היום, ממש מייחל - חיל...

תודה רבה משתוקק שאתה מגיב ומחזק!

אעלה כאן נקודה קצרה נוספת מאותו הספר שחזקה אותי היום, ובע"ה שתשאר בליבי. כך הוא כותב:

"וחזק ואמץ, כי אדרבה לפי גודל חטאך ופשעך, בשובך אל ה', תגרום לו גודל נחת רוח בלי שיעור!"

שבוע טוב ומלא ברכה והצלחה לכולנו!

יום שישי פעם שלישית. היו הרהורים אבל איכשהו זה מרגיש רחוק. תאמינו לי, אני יודע שזה לא. כל הזמן המוח האחורי שלי מרנן "הלוואי שזה היה מאחורי", חסר סבלנות. קראתי בעיון מה שכתבו פה על להתחתן כמכור, לפחות בתחילת הדרך. הבנתי שההמלצה של סוד הכניעה (עוד נדבר עליו) היא לסיים את מסע הצ' ואז להתקדם. שוב - חסר סבלנות שכמוני. אבל אני מתאפק, כי אני יודע שככל שאני ממתין עם זה יש לי יותר זמן להתכונן, ואני משתדל לנצל אותו. בחיי שאני פקעת עצבים. 

וואו, השבוע ראיתי וקראתי דברים נפלאים על ברית, שמירתה ופגימתה, דברים עלי ממש! אני כל כך מחכה לחבר שלי שיבוא מהצבא ואוכל לפתוח לפניו את הדברים כמו שצריך. אני כל כך מחכה להגיע לאיזו קבוצה ולהרגיש... אני לא יודע מה. אני כל כך מחכה להגיע הביתה לשבת (למרות שאני יודע שזה הכי מסוכן בשבילי) אבל הקב"ה עשה הכל כדי להשאיר אותי במקום שאני נמצא. כשאני כותב את זה הדברים מעלים בי עידוד - לא שמתי לב לזה שהוא משדר לי שאני עוד לא מוכן ל"הביתה". חבר קרוב כתב לי מין שמו"ס והוא כל כך צודק. אני מת להתחיל לעבוד על מה שהוא כתב. אני מת להתחיל לעבוד על הצעדים. אני כל כך רוצה להעשות את כל ההנחיות שבמדריך ואני איכשהו טובע בתוך כל זה. 

הלב שלי מחפש הקלות להתחיל ולצאת. הוא אומר - הם כתבו לאנשים ברמה אחרת, אתה ברמה יותר קלה אז אתה יכול להתחיל. לא, אני עונה לו בתקיפות, מה כבר אתה יודע?

ועכשיו לנקודה נוספת - לאן הם נעלמו? ב"ה יש פה אנשים כמו "מתחיל שוב - וצועד לאלוקים" שבטח נתפסים בעיניינו כחצי אלקים, אנשים שכבר נקיים שנים, שיודעים. אבל כל המידע הכבד והמשמעותי הוא מלפני תשע ושמונה שנים. לאיפה נעלמו "אסירותודה" ו"סוד הכניעה" וכל שאר הוותיקים? אני חושב שאנחנו (/אני/) זקוקים להם. נוכחות מרשימה וחיה כזו. אולי הם בקבוצות, ואז אני רוצה להגיע לשם.
ואני רוצה (אבל חושש) קשר אמיתי עם חבר'ה פה. לא שאין לי חברים אבל... נראה לי שזה מועיל (ככה אומרים לא?) וספונסר - אבל גם זה יחסית מרתיע אותי. אוך, אנשים טובים.

רק אסיים בקריאה - "תודה ה'!!" ובתקווה להיות נקי היום רק להיום. וגם שמחר אהיה נקי רק למחר. אס"ו. חיל...

בבחינת "שיתוף לפני נפילה". אף שאני יושב בבית מדרש ולא מרגיש קרוב - אתמול בחלום הלילה קבלתי תזכורת. ב"ה לא יודע איך זה קרה יצאתי נקי. אבל היום... היום זה היום העשירי, היום שעד עתה מהרגע שנרשמתי לא עברתי בהצלחה. לכן אני מתחזק יותר - להיות נקי היום רק להיום. באמת רק להיום. זה השער למדרגה הבאה, בע"ה סוף סוף. במחשבה שניה אתמול ראיתי כמה דברים שהלכתית לא צנועים אבל לא חמורים כמו הדברים הגרועים שנכנס לי הקריז עליהם (גם אתמול). הוא קיים, הקריז, אני פסע ממנו אבל אני מתחזק ואני מבקש חיזוק גם מכם, בין פה ובין בתפילת מנחה הקרובה.

לקחתי צעד שבוע שעבר לקראת הקבוצות החיות, בינתיים הדברים לא מתקדמים (לא מצידי לכאורה), מקווה למצוא שם סוף סוף את הרפואה כדי שאוכל להרגיש שאני ראוי להציע את עצמי לעולם השידוכים. על תיקונים גמורים בינתיים קשה לדבר. כבר שבועיים שלא התעסקתי בתיקונים. זה מציק. 

מתחנן לישועת ה' ומזכיר את כלל החברים שפה בתפילות, אוהב אתכם באמת - חיל..

בס"ד בוקר היום השתים עשרה. לכאורה שברתי את השיא, עברתי את הגבול הקודם. לכאורה. בפועל, לא בדקתי אבל נראה לי שעל פי ה"חוקים" של 90 היום אני אמור לאפס. למה? היה קטע בפרק שראיתי שהיה לא צנוע. כשצפיתי בפרק "על הסדר" אז כיסיתי את העיניים, אבל אחרי שסיימתי אותו חזרתי "לשתות" את אותו הקטע. לא קטע בסגנון של פוי' (כמו שראיתי שמכנים פה) אלא הלבשה מינימלי גרידא. התיעצתי עם אחד החברים פה ובחרתי שלא לאפס. (מה אתם אומרים/הייתם עושים?)
הקטע המעניין הוא ש"מבפנים" היה לי קשה עם ה"שקר" והסתירה הזו, אבל אני חושב שצריך לזהות דווקא את הנקודה של ה'כנות' הזו עם היצר הרע ותחבולותיו (מאוד מתוחכמות, עובדות ישר על הרגש). הוא רצה להפיל אותי בספירה ולגרום לי לצפות היום, אחרי שאיפסתי אותה, בדברים יותר גרועים. איך אני יודע? כי בלילה הוא אמר לי את זה, "מה אכפת לך? למה לשקר? נפלת בכל מקרה, אז תלך תתעדכן במה שאתה כל כך רוצה לשטוף בו את העיניים ותתחיל מחדש". אני מצנזר את הקללות שרציתי לומר עליו.

בלי חידושים והברקות היום, בתקופה האחרונה אני משתדל להיות בבחינת מקבל, רק אותיר כאן שיר מעניין שראיתי.

www.youtube.com/watch?v=HpvxzU-9z9U

הייתי רוצה לומר "חזקו ואמצו" אבל אני עדיין מבולבל בכל האיחולים האלה מצד הצעד הראשון, אז אני לא יודע מה לאחל (כנראה שעדיין לא הפנמתי). ממשיך להזכיר את חברי "התוכנית" בתפילות ובע"ה אשתדל לקרוא היום תהילים - חיל.

(נ.ב. סופם של ימי השובבי"ם מתקרב. בשבועות האחרונים הפסקתי מתעניות ותפילות וכל התיקונים למיניהם. אני לא יודע אם זה לטובה אבל יש לי תכנון למשהו גדול בשבוע הבא. לא יודע, לא יודע. נראה מה יהיה. יה"ר שהקב"ה יאיר עלי ויאיר לי את הדרך מה לעשות... עלי ועליכם)

גם אני חושב כמו המשתוקק.
בעבר הייתי מאפס על צפייה או כמעט פגימה בברית אך היום כאשר אני יודע שבמקרה שלי מדובר בהתמכרות אני לא יאפס את הספירה.
הסיבה לכך היא שמצאתי שמאחר ומדובר בהליך נוירולוגי, ישנם פרקי זמן ידועים בהם האדם משתחרר מההתמכרות עד למצב של מפוקחות ופחות רצון לחפש. האתר "שמור עיניך" עובד באותה שיטה וקורא לה בשם "אתגר התשעים יום" ע"י חלוקה של מדליות לאחר 1 יום, 3 ימים ועד 90 ימים מכיוון שבכל אחת מהתחנות הללו משהו משתנה במוח. נתקלתי באתר המתאר זאת בפירוט אך מתקשה למצוא אותו כרגע.

לחשוש מכך שאני עובד על עצמי ע"י הסתכלות בנשים או גלישה באתרים בעייתים כפי שכתבת זו עצת היצר כדי למנוע ממני להגיע למצב של מפוקחות. וזה לא מגיע מתוך ויתור לעצמי והיתר כן להסתכל, שזו גם עצת היצר, אלא אני פשוט יודע שקיימת השפעה על המוח בכל יום שעובר וחבל להפסיק את זה מכיוון שבמקרים שהחלטתי שאני מפסיק את הספירה מצאתי את עצמי נופל שוב לאחר פרק זמן קצר. לכן גם אם אני מסתכל, אני משתדל מאוד להמשיך הלאה ולא לעשות מזה עניין.

הספונסר שלי הציע לי לאחרונה לאחר שהיתה לי מעידה בצפיית תאווה למשך כמה דקות לעשות ספירה משנית של חיפוש תאווה, 
ולהצהיר עליה בהצהרת הנקיון שלי, אני עשר שמעון מכור לתאווה נקי כך וכך ימים מאוננות וכך וכך ימים מחיפוש תאווה ברשת, 
הסיבה לפי איך שאני מבין (ובכאן גם תשובה למה שכתב משתוקק בפוסט על קנאת סופרים) היא שהצהרת הנקיות היא חשובה א) בשביל לדעת איפה אני עומד, ולכן אם אני מצהיר על 300 ימי נקיון אבל בפועל ראיתי פורנו לפני שבוע זה קצת לא מלמד על איפה אני נמצא, 
ב) accountability, קשה קצת לתרגם את המילה הזאת המשמעות שלה היא סוג של אחריות במובן שאני מדווח על מה שקורה איתי ולא שומר את האינפורמציה לעצמי, 
חברים רבים העידו (ובתוכם אני הקטן..) שזה מאוד עוזר, במשך שנים הורגלנו לחיות בהסתרה בצורה שאין אף אחד שמקבל מאתנו דין וחשבון, אחד בפה ואחד בלב,
המציאות הזאת שבה אני מרגיש צורך לדווח ולשתף את החברים איפה אני נמצא היא חוויה חדשה קצת ולפעמים מורכבת וקשה למכור, אבל חשובה מאוד, 

אכן יש בעיה עם ספירת הנקיות כי לעצים היא הופכת לעיקר העיקרים במקום החלמה אמיתית והתוצאה היא שאנחנו נקיים סובלים... 
וכן מה שכתב משתוקק על הסכנה שחבר יעלם מבושה, 
לכן מה שהציעו לי היה לקחת את כל ספירת הנקיות בפורפוציה,  לראות אותה בעיקר ככלי ולא כמטרה בפני עצמה, 

בניסיון שלי ספירה משנית היא כלי שיכול מאוד לעזור. 

אז רגע לפני שאני מאפס את הספירה, ולכאורה לא בגלל "הדיון" האחרון אלא כי בסופו של דבר לפני חצי שעה לא הצלחתי לעצור את עצמי (עצמי?) מלספק את התאווה בקריז הקבוע שלה (ב"ה שזה סיפור שלקח חצי שעה בלבד ולא עם מליון שיטוטים, ובתפילה לא-ל שלא תהיה היגררות כמו שתמיד יש), אני מודה למשתמש1, למשתוקק ולי' שמעון (שלא כ"כ הבנתי מה הספירה המשנית שלו) על התגובות וההארות. צודקים.
אני לא יודע מה ואיך לכנות את הנפילה שלי עכשיו. זה היה פשוט מגעיל ובמקום כזה שאני... יש לי אבן גדולה עכשיו על הלב. משום מה אני סובל מחוסר אפתיה, אני עצבני "פיגוזים" על עצמי והנשמה שלי מתהפכת בתוכי ("למה? למה?") אבל אין דמעות ותחושת החרטה קלושה מאוד. אולי זה כי הפנמתי (ואולי באופן לא נכון ובריא) שאני פשוט צריך להחלים. אבל יש בי מין יאוש כזה, בעסה של החיים, שצריך להתחיל את הכל שוב. 
לכאורה אני במצב של לחץ מסוים, דברתי עם 'יועץ' או משהו בסגנון שאמר שאם תוך טווח זמן מסוים (3 שבועות) אין התקדמות משמעותית אז צרי להתחיל להיות יותר מאסיבים, פסיכולוגים (מומחים לנושא) וכזה. על פני הדברים - אין התקדמות. לא עברתי באמת את מחסום העשר, דחיתי אותו ביומים (יום וחצי) אבל התחושה שלי היא שרעידות האדמה המישניות שבד"כ נלוות לנפילה יהיו חלשות יותר (למרות שאני אמור בשישי-שבת-ראשון להיות בבית וזה בד"כ... לא נגמר טוב [או ליתר דיוק - נגמר..]).
אני עדיין לא בקבוצות החיות, התעצלתי ברובד מסוים, כמו שאני מתעצל (ודוחה) בלעשות ספורט, בלמצות את זמן הפנאי נכון יותר (בלי סדרות וסרטים) ולהתקין חסימה כמו שצריך למחשב. איי, שורף לי מבפנים. 
אני אמשיך, אני אמשיך לנצח עד שאצליח, אבל כל נפילה נרשמת. אני לא יודע איך החשבון למעלה אבל הדברים נספרים לעולם, מצד הטבע נוצר ריחוק, ואני לא מרגיש שמספיק התקרבתי.
אני מתנצל על האריכות ומעריך מאוד מאוד את מי שקורא את הדברים ומגיב להם. באמת שהאנשים שפה ראויים להערכה בזה.

אז... אני חיל, לא הצלחתי להיות נקי היום אבל אני מאמין שללא ספק שקצת התקדמתי. תודה ה', באמת תודה (רק תעשה ממני סוף סוף בן אדם!). מתפלל שלפחות מחר אהיה נקי והלוואי שמשם אל הנצח.
תודה לכולכם. שוב חיל..

(נ.ב. רעיון פצפון שעלה לי - אחת מן הנקודות המרכזיות של ההתמכרות היא ה"מחזוריות", האלמנט של "שוב ושוב ושוב". בעצם ברגע שאדם אומר, כאן ובכלל לעצמו, כחלק מההתמכרות: "נפלתי שוב" - הוא בעצם גם מורה לעצמו מה לעשות בהמשך. "נפלתי? שוב!" שוב מדרכך הרע! שוב ותנסה שוב!)

מאוד מזדהה עם התחושות שלאחר המעשה.
גם מה שתארת לאחר מכן בנוגע לעצלות, דחיינות, מיצוי הזמן ועוד אחרים שלא כתבת כאן גם אני מרגיש.
אני יכול להגיד לך שאת כל מה שתארת כאן אני חווה רק לאחר נפילה. במצב בו אני נקי לפחות שבועיים ובמצב טוב יותר חודש אני ממש לא כמו שנכתב כאן וכמו שאני חושב שאני. אני אדם אחר לגמרי.
בעצם הבנתי שכל התחושות והמעשים שלי נובעים כתוצאה מפגם הברית ולא כי אני באמת כזה, לפחות לא בקיצוניות שכזו. אני יודע זאת מכיוון שהייתה לי כבר תקופת נקיות של מס' חודשים והתחושה הייתה מאוד טובה. המחשבות היו אחרות לגמרי. במצב שאני פוגם, אני מרגיש שכאילו נכנס בי שד ופשוט מטריף אותי. זה לא אני ואני יודע את זה בתוך תוכי ותקופת הנקיות הוכיחה את זה.

משתמש1 - תודה על העידוד. הלוואי והייתי זוכה לתקופה כזו עכשיו. גם לי במהלך חיי היו תקופות ארוכות כאלה. בשנתיים האחרונות נפלתי חזרה (עמוק יותר) לבור, הלוואי והייתי יודע למה. אני בכל ליבי משתוקק לחודש אחד נקי. ונקי כוונתי בכל הרבדים האפשריים. נקי בלי סודות. נקי בלי התחזויות, נקי מול ה'.

תאמין לי גם אני כמוך מייחל לתקופות נקיות ארוכות יותר. כיום אני לא מצליח להחזיק יותר משבועיים וגם זה בקושי רב.
שמתי לב גם שדווקא בזמנים שאני מטפל בזה אני נכשל בזה יותר. בכל זמן שלא הייתה התקדמות משמעותית בשיחות עם מטפל, הייתי נופל בזה אחת למס' שבועות. ברגע שהגענו לתובנות בנושא מצאתי את עצמי נכשל יותר. היצר עובד חזק ולא מוותר. וגם אנחנו לא צריכים לוותר ולהמשיך לנסות ולמצוא את הפתרון שיעזור לנו להתמודד עם זה.
המטפל אמר לי שאני צריך שיהיה לי תחליף לצפייה ופגימה בברית מכיוון שכרגע זה הדבר היחידי שנותן לי "פתרון" להתמודדות עם קשיים ו\או ל-הנאה.
ה-הנאה במקרה שלי היא לא המעשה עצמו מכיוון שזה נמשך מס' רגעים והתוצאות הרסניות, אלא החיפוש אחר אותו עניין שיביא אותי לזה וזה לבד יכול להעסיק אותי במשך שעות רבות. וככל שאני נופל בזה יותר ויותר, הקושי למצוא משהו שיגרה באמת נהפך ליותר מאתגר מכיוון שמה שגירה אותי קודם לא יגרה אותי עכשיו. וכל מסע החיפוש הזה מעביר לי את הזמן ומשכיח לי המון דברים שאני רוצה לשכוח (כמובן באופן רגעי) אך כמובן לאחר מעשה זה מתפוצץ לי בפנים וכך חוזר חלילה, מן מעגל שלא נגמר.
לכן, חלק מהשיחות היו למצוא תחליפים לצפייה ופגימה בברית.