משתמש1 כתב on 27 ינו' 2022 09:32:

בדיוק לאחרונה יצא לי לפגוש חבר שחזר לתכנית הצעדים אחרי תקופה ממושכת "בחוץ". הוא היה אצל מטפל שהכיוון שלו היה להתמיר ולמנף את האנרגיה המינית לדברים אחרים חיוביים. אותו חבר סיפר לי שהוא מאוד התחבר לרעיון הזה, אבל בפועל זה לא הצליח להשאיר אותו נקי.

זה מתחבר לי עם מה שבעל התניא וגם בעל ה"יושר דברי אמת" כותבים שאדם מן השורה צריך לדחות מחשבות זרות, ולא להתעסק בהעלאת הניצוצות שבהן. זה יכול להתאים אולי בהמשך הדרך, אבל לענ"ד לא בהתחלה.

מדגיש שזו הדעה והחוויה האישית שלי

משתמש1 - תודה רבה על השיתוף!
טהרני - דברים מעניינים. ניכרים דברי אמת של רבותינו.

(אזהרה!!) הזעם. הזעם העצמי שמתנחשל בי אחרי שנפלתי שוב, פעמים בחמישה ימים. זה נצבר, אללי לי שזה נצבר. אני ממש הולך לבלות בגהינום, בהנחה שזה לא יבוא לי עוד בחיי.
מחליט להפסיק שוב, לא מצליח לשמור על העיניים שוב, לא עושה ספורט, לא עובד על הגדרות, בקושי מצליח למצוא את עצמי עושה פעולות הפוכות. זהו, היום אני מסדר את העניין של הקבוצות. זה פשוט בלתי נסבל יותר. אני מתעב את כל החומריות שבי, מתעב את הטירוף והרדיפה הזו שלפני.
די, פשוט די. בע"ה מתקשר היום או מחר וסוגר את הקטע של הסינון. אני לא מבין איך אפשר להמשיך לחיות את חיי היום יום אחרי, איך אני יכול להראות את הפרצוף שלי בישיבה, לעמוד מול הרבנים.
העולם הזה דורש כ"כ הרבה עבודה. לאט לאט מתחיל לחלחל לי שכרגע זו כל העבודה שלי בעולם הזה, לא הש"ס, לא הפוסקים, לא המוסר (שבקושי פועל עלי). אולי זה הזמן לעבור לספרים קצת יותר צבעוניים, מוסר ועבודת המידות יותר פרקטית, זו כנראה המדרגה שלי אם כל ספרי המוסר הגבוהים לא באמת פועלים עלי.
למטה למטה...

ה' יעזור, הלואי ופשוט היה לוקח את זה ממני. די. תקוע. חיל.

אוהב אותך אחי מאוד! 
אל תשנא את עצמך..
השנאה העצמית (או אם קראתי לזה שנאה לחומר/יצה'ר/סטרא אחרא/ס"מ וחיילותיו וכו'שזה אצלי עוד סוג של שנאה עצמית רק במילים מכובסות) לא הביאה לי אף פעם החלמה לא קירבה אותי לה' ולא עשתה לי שום דבר טוב, 

אדרבה לפעמים אני חושב שאני כועס על עצמי דווקא כי זה גורם לי להרגיש קצת צדיק "נכון שאוננתי ושיזלת"י אבל לפחות אני מרגיש זבל וחר*א וכו' וכו'"
כך שבעצם השנאה העצמית הזאת היתה עוד דרך בשבילי לנסות לשכנע את עצמי שאני בסדר.. 

פרדוקסלי משהו.. אבל ככה הראש החולה שלי עובד, 

שמח מאוד שאתה מתכנן לקחת את הנפילה הזאת ולקחת יוזמה סינונים קבוצות או מה שלא יהיה העיקר שיצא מתחום הדיבורים ומחשבות ויעבור לתחום המעשים. 

זה מה שעובד אצלי רק להיום, 

לא תובנות לא רגשות לא בכיות לא שירי נשמה ולא דברי תורה או תיקונים וכו' 

רק פעולות! מעשים! דברים אמיתים ! 

לסיום רק אומר שוב שאני מזדהה מאוד עם כל מילה שכתבת עם כל אנחה וקרעכ'ץ עם היאוש והכעס השנאה והצער, 
הייתי שם כל כך הרבה פעמים ואני יודע בדיוק על מה אתה מדבר, 
גם היום בלי שאעשה פעולות החלמה אני אמצא את עצמי בתחושות האלו בדיוק ושום דבר לא יעזור לי... 

אוהב אותך מאוד !!

אח אהוב ויקר, אוהבים אותך הרבה, אל תשנא את עצמך, זה לא מועיל.
להיפך: זה מכניס אותנו למעגל נפילות, מן כדור שלג של נפילות - אני נופל > שונא את עצמי > מרגיש רע > הולך להתפרק בפורנו ומשתמש > שונא את עצמי > וחוזר חלילה...
כדי לנתק את המעגל הזה אנחנו צריכים להחליט:
אוהבים. אנחנו אוהבים אותך, וה"אנחנו" הזה - זה כולל אותך, גם אתה אוהב את עצמך. לא משנה מה עשית, כמה עמוק נפלת, אתה אוהב את עצמך נקודה. אין על זה ויכוח.

בעזרת ה' תתחתן ויבואו הילדים ואתה תראה משהו מדהים. בגיל 2-3 מנסים לגמול את הילדים מהטיטול. הילד לא מכיר מציאות כזאת בכלל, מאז שהוא נולד בכלל הוא מוציא את צרכיו ברגע שיש לו. אין לו דבר כזה בכלל שנקרא התאפקות.
אבל עכשיו ההורים מלמדים אותו לאט לאט שזה בשליטה שלו.
כשהוא מפספס כי הוא לא הצליח לשלוט בסוגרים שלו - אף הורה לא כועס... אף הורה לא מתעב את הילד שלו על כך שברח לו. וגם אם הבגדים מטונפים (אין לך מושג כמה פעמים אשתי ואני ויתרנו על לכבס בגד ופשוט השלכנו לפח חחח) והסדין שמיכה פיגמה שירותים הכל מסריח, אף הורה לא צועק או כועס על הילד שלו -
יודע למה?
בגלל שהוא אוהב אותו, ויודע שזה כרגע לא בשליטתו, ויודע שזה תהליך למידה וגמילה, וכל הורה מאמין בילד שלו ובטוח בו ויודע שיום יבוא במוקדם או במאוחר והילד ייגמל וידע לשלוט בסוגרים שלו והכל יועלה על דרך המלך.
יש ילדים שנגמלים תוך שבוע ויש ילדים שלוקח להם חודשים ארוכים, ישנם כאלה שגם חווים רגרסיה ואפילו עד גיל מאוחר עוד בורח להם מדי פעם... אבל גם כאלה ילדים לא יקבלו מההורים שלהם צעקות - כי ההורים אוהבים את הילדים

במקרה שלנו אנחנו 2 הדמויות - גם ההורה וגם הילד, ולכן קשה לנו לעשות הפרדה.
כשאנחנו בתוך הנפילה - אין לנו שליטה על זה, הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. אנחנו כמו ילד קטן שבורח לו בטיטול.
ואז הנפילה מסתיימת ואנחנו חוזרים לעמדה של ההורה החכם והאחראי ורוצים למנוע את הנפילה הבאה, 
אז קודם כל אוהבים.
נפלתי. אוהבים.
אני מכור. אוהבים.
אני לא מצליח לשמור על נקיות. אוהבים.

ועכשיו שיש אהבה יש רוגע ואפשר לטפל: לזהות מה הסיבות שלי ואיך אני נמנע מהן בעתיד, להתחיל את תכנית הצעדים, ללכת לקבוצות (שהשם יזכה גם אותי להתחיל ללכת לקבוצות), למצוא ספונסר... בקיצוע לפעול, אבל לא מתוך שנאה עצמית חלילה אלא להיפך - מתוך אהבה עצמית.

זאת הדרך שמתאימה לנו יותר.
כי מספיק חווינו שנאה מעצמנו.

עכשיו הזמן לאהבה.

עשר שמעון ולכבוד השם - תודה רבה על התגובות, חיממתם את ליבי ואימצתם אותי. תודה.

מאוד מזדהה עם דבריו של עשר שמעון.
המעשים חשובים מאוד ואיתם גם לא לדחות למחר אלא היום מכיוון שברגע שאני אומר אני אדאג לזה מחר יהיו הרבה מעכבים בדרך למנוע מ-להוציא את זה לפועל.

ט' אדר, יום חמישי אחרון של שובבי"ם ויום שישי "לספירה" תובב"א.
ב"ה נקי להיום. אז עשיתי צעד נוסף לעבר הקבוצות, מקווה שתהיה התקדמות בהקדם. לגביי הסינון, אני כרגע עובד על הקטנת יחסים עם המחשב וסדר היום שלי מסתדר לאט. פוחד לדבר על זה כדי לא לפתוח פה לשטן, אבל הלוואי ואני עולה (בכללי) על דרך נכונה יותר ואצליח לקבע אותה ולשכלל אותה כמו שנכון וצריך. אבל את הסינון "השלם" עוד לא התקנתי. סביר להניח שהיום לא יהיה לי זמן אבל אנסה.

ב"ה קבלתי התחזקות (ברובד כזה או אחר) מדברי הרב קוק זצוק"ל במידות ראי"ה (ערך ברית) ומההסברות של הרב ליאור לביא ממכון מאיר. הדברים השתלבו לי עם שיעור ששמעתי בישיבה על תפילה ותורה ורציתי לשתף אתכם.

שורש הבעיה של מכור הוא ההתמקדות על ההנאה הרגעית ולא על ההנאה והתוצאות שלטווח הארוך. אנחנו (או רק אני) פשוט חסרי יכולת להעמיד מטרה שיש לה רווח בטווח הרחוק ולהתקדם אליה בלי ליפול להנאות הקטנות שבדרך ושהורסות לנו את ההתקדמות לכיוון הרווח הגדול. לדוג', קשה מאוד להגיע לגזרה טובה וכושר טוב בגלל שאנחנו לא מסוגלים להמנע (או לא להסחף) אחרי המאכלים שאנחנו נפגשים איתם יום יום. האלמנט של תענית זה שהיא פועלת ההפך, אתה רוצה להגיע ליום שלם שלא אכלת, ואתה דוחק בעצמך, בכל הכח, שלא ליפול לתאוות האכילה. אבל תענית זה זמן ממש קצר, זה לא באמת אתגר שיקדם אותנו. אפ' לא תענית של יומיים או תענית של שלושה ימים (שיש לי השתוקקות לא מוסברת לנסות ומצד שני אני יודע שהיא תגרום לי לפספוסים מכל מיני בחינות).

בעצם אפשר לומר שאנחנו שקועים בחיי שעה ולא מצליחים להתחבר וללכת בלי סטיות מהמסלול של חיי עולם. מזכיר לכם משהו? נכון, תפילה היא חיי שעה והתורה היא חיי עולם. תפילה היא לזרוק קש למדורה, פתאום האש קופצת ורואים חיוּת - אבל היא גם נעלמת מאוד מהר. תורה היא ערימת גזעים שבוערים לאט לאט, גחלים לוחשות, החיות נעלמת, לא כ"כ ניכרת, אבל רק ככה אפשר לבשל עליה אוכל. אולי בגלל זה מצאנו שאומרים שלא היסורים והתעניות יעזרו לנו ויקדמו אותנו אלא התורה היא היא הדרך החוצה (תפילות באות עם תעניות ויסורים, תורה במהות - עניינה שקידה, והמתיקות שבה באה רק עם עומק השקיעה בה והשקידה עליה).

יש צד שאנחנו כמכורים מאוד מתחברים לעניין של תפילה, יותר מאשר לעניין של תורה. "סיפור אישי" - יש ביאור מדהים שאני לומד כבר תקופה ארוכה (עכשיו ממש לקראת סיום, דפים בודדים) ש"נפגעתי" ממנו קשות, וכך הוא כותב:

"ומכאן תוכחת מגלה לקצת אנשים אשר הלכו לדעת אחרת, ועשו כל עקר עבודתם רק באריכות התפילה והשליכו התורה אחר גום, ומה לי להאריך בביטול דבריהם" וכו'.

נפגעתי. נכון, אני גם עוסק הרבה מאוד בתורה, אבל הרבה מאוד מהעיסוק שלי, תקופות ארוכות, היה בתפילה! ועוד התרגזתי שהוא העתיק רק את תלונת רבא לרב המנונא "מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?" ולא את תשובה הגמרא שם, "והוא סבר זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד". ועוד שזכורני דברי הרב חרל"פ שכל מי שמאריך בתפילה אינו מפסיק מחלק תורתו, כמו החסידים הראשונים, וכן (כמדומני) ישנה עדות של החת"ס שאמר כן על עצמו!

נכון, הוא קצת קיצוני ולא בדיוק מדבר עלי (נשמע שהוא בא להתלונן על החסידים, שכן הוא (הכותב) מגדולי תלמידי הגר"א), אבל - מה זו ההשמצה הזו על העסק בתפילה? התפילה היא מעיין חיי! 

נכון, ולמה? כי אני מכור. אני חלש בחזרות על הגמרא, אני חלש בלזכור את הגמרא - כל הקיום והרווחים לטווח הארוך חלשים בי. התיקון - להתיצב ולעבוד בכל הכח על דברים שכרגע אין בהם טעם והרווח בהם לטווח הארוך, ולא לעזוב. זה תיקון גם לתאווה - אבל הרבה מאוד למידות ולאופי שלי. בע"ה ית'.

בברכת שבת שלום לכולם והבטחה [בלנ"ד ;)] להזכיר אתכם היום בתיקון שובבי"ם האחרון של השנה - אוהב ומעריך, חיל...

בסוף תצטרך לעשות צעד 4 על רבי חיים מוולוז'ין .... : ) 

חבר יקר ואהוב לי מאוד!
אני מזדהה עם הרבה מהדברים שלך, רוצה רק לשתף אותך מהנסיון שלי שהעירוב של דברי רבותינו הצדיקים עם המחלה שלי היא אצלי לא טובה, 
לדעתי (וכל אחד יכול לחלוק עלי אבל זו דעתי וכך שמעתי בעצמי גם מת"ח מובהקים) הספרים הקדושים לא מדברים על מכורים לא מדברים על המחלה שלי. 
בדיוק כמו שהם לא מדברים (במפורש) על סכיזופרניה ועל ocd/ add/ ptsd ושאר מחלות והפרעות נפש שיש בזמננו, 

ההסבר לכך הוא שיש 'דרך ארץ' ויש 'תורה' דרך ארץ פירושו להיות אדם נורמלי ובריא,זה שייך גם לגוי כמו ליהודי (כדברי חז"ל על אלפיים שנות דרך ארץ קודם מתן תורה) הנפש החיים הגר"א הבעש"ט והמהר"ל לא דיברו על אדם כמוני שיכול לראות פורנו במשך שעות בחוסר שפיות ולא רק ברצון לעשות עברה למרות שהוא לא רוצה, הם לא דיברו על אובססיה..
הם דיברו על אדם שיש לו בריאות נפשית הוא נורמלי יש לו  'דרך ארץ' ועכשיו מתמודד עם תאווה ויצר הרע. 

בחז"ל יש אולי פעם אחת או 2 שדיברו על משהו שדומה למכורים אולי אולי רבי אלעזר בן דורדיא... וגם הוא לא עשה 'תשובה' רגילה לא מצאנו אצלו עזיבת החטא ווידוי קבלה על העתיד ושאר דיני תשובה המבוארים ברמב"ם ורבינו יונה אלא משהו שדומה יותר לצעד 3 צעקה של "הצילו" אני לא יכול לעזור לעצמי ואז בכייה...

אולי המכור השני הוא פרעה.. שמכור ליהודים שלו ולא מצליח להבין דרך המכות עד ים סוף שם הוא מאבד הכל (ואכן בחז"ל מבואר שגם הוא עשה סוג של תשובה אבל זה באמת כבר סיפור אחר ואכמ"ל) 

בכל מקרה הנסיון שלי למצוא אורות ורמזים ולהתעצבן על ספרים שונים הוא דרך בשבילי לדלג מעל משימת ה'דרך ארץ' ולקפוץ ישר ל'תורה'.

אם אין לי זמן לעשות סינון 'שלם' (כפי שאתה כותב) ...ויש לי זמן להתעמק בטינות על הנפש החיים כנראה שאני לא מתמקד במה שאני כחולה ומכור צריך..ואת זה אני לא כותב מעמדת המחנך אלא כאחד שתמיד יש לו זמן לעוד ספר קודש ועוד שיחה ועוד שיעור אבל משום מה אין לי את הזמן לסינונים ופעולות.. עד שאני לומד או בדרך הקשה.. או דרך חברים וספונסר שמשקפים לי את מה שאני לא מצליח לראות בגלל המחלה שלי. 

הדברים הם דעתי האישית בלבד.
יכול להיות שאצלך מדת הדרך ארץ ושפיות היא מתוקנת ואין לך אלא העיסוק בתורה,
ואם כך הם הדברים ראה את דברי כלא נוגעים לך...

באהבה ובהזדהות!

יישר כוח "עשר שמעון".
התחברתי מאוד לדבריך.

חיל - יישר כוח על הצעד שעשית לקראת הקבוצות! תמשיך כך.

בכללי, תוכל למצוא בפורום הנהדר הזה הרבה דיונים ישנים וחדשים על שיטת 12 הצעדים מול אמרות חז"ל, האם סותר? האם יכולים ללכת יחד? האם חז"ל לא ידעו על זה? ועוד ועוד.
אני זיהיתי בדברי רבי נחמן מברסלב זצ"ל, פעם אחת שהוא מדבר על מכורים:
שיחות הרן יט, נלקח מהאתר "רבינו בוק".
וְאָמַר: נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִלְמוֹד כָּךְ וְכָךְ, בְּכָל יוֹם וְלֹא יַעֲבֹר, וְכַיּוֹצֵא.
וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם ח"ו. וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה, עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי כֹּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד (לה). וְכָל עִקַּר מְגַמָּתוֹ וְחֶפְצוֹ הָיָה תָּמִיד רַק לְעֻבְדּוֹת וַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, רַק שֶׁנַּעֲסֹק תָּמִיד בַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בִּפְשִׁיטוּת. דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד וְהַכֹּל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת.
וְהִזְהִיר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְהִרְבָּה מְאֹד לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה, מֵעִנְיַן (שִׂמְחָה כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים), אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה – הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּעַל פֶּה וְהִזְהִיר מְאֹד בְּכַמָּה אַזְהָרוֹת כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד.

עד כאן דברין הקדושים
מתוך הטקסט שהגדשתי אפשר לראות את המילים "מצודה", ואת המילים "עד שרגילין בעברות"...
רבי נחמן מציע בעצם לקחת הרגל נוסף, אלא שהוא יהיה הרגל קדוש, ולהרגיל את עצמי בכל יום ללמוד תורה, כך שלאט לאט ההרגל הטוב הטהור הקדוש המאיר ידחק וידחה את ההרגל האחר, ההתמכרות שלי.

באופן אישי:
לפני שנתיים התחיל מחזור לימוד עולמי של הדף היומי. הצטרפתי למחזור הזה.
פורים התשפ סיימתי את המסכת הראשונה בסבב - מסכת ברכות.
לפני שנה (פורים התשפא) התחלתי להיטהר.
ב"ה אני ממשיך עם לימוד הדף היומי.
החיבור היומי לתורה עושה פלאות. 

וכמובן שזה לא בא על חשבון שיטת הצעדים, אלא בנוסף ובמקביל.
והשם יעזרנו הלאה

יום שנים עשר (שיא חדש!) של פיקחות נפלאה (מתפלא שלא היתה איזו "התעוררות" או הירדמות בשמירה, ואני לצערי עדיין לא שומר טוב), לעצתו של משתוקק אני משתף קצת.
את האמת שכן רציתי לשאול משהו. אתם מכירים את זה שתוך כדי תפילה או התעוררות של תשובה המוח (או כנראה שזה היצר) מנסה להעלות את הדברים האחרונים שראינו? כאילו להזכיר לנו על מה אנחנו מתחרטים? איך מונעים את השטיפה הזו של המוח? זו נקודה שתמיד מטרידה אותי.
סדר היום שלי קיבל הוראות אחרות, הוא התיצב במקום נכון אבל בגלל השבוע המסובך האחרון הוא התבלגן בחזרה. מקווה לישון היום (וואו, זה עוד רחוק, רק עשר בבוקר!) בזמן ולקום מחר כמו שצריך.
כיוון שהשובבי"ם נגמרו ההתעסקות סביב "תורת השובבי"ם" קצת נחלשת, אבל בע"ה עוד יעלו ויתנוצצו דברים, נקווה שנצליח לשמור איזו קביעות בתורה הזו ובעיקר במעשה למשך כל השנה.
בברכת בוקר טוב לכולם ותקווה לנקיות היום, ("סורו ממני כל פועלי אבן") אוהב אתכם מאוד! חיל..

תמשיך עוד אל תכנע, לפעמים היצה''ר מעלה תוך כדי תפילה, תוך כדי תורה, ביום כיפור. - אבל בפועל האדם יותר חזק. לא להמשיך לחשוב על מה שלא צריך לחשוב, ולא לחשוב על זה שלא חושבים.
מסובך. אכן קצת מסובך להגדיר, מניסיון אישי לא מסובך לבצע
תמשיך להצליח, ותצליח להמשיך

תודה רבה אלי שומר ומשתוקק!

איזו שמחה! פעם ראשונה מגיע היום הארבע עשרה בנקיות. תודה ה'! בתקווה להמשך טוב כרצונו ית', אוהב ומאחל שבת שלום לכולם, חיל...