עוד יומיים נוספו לספירה. אותה ה"בעיה" מהפעם האחרונה חזרה היום בעוצמה אחרת, קצת חזקה יותר. כנראה שזה נובע מחוסר החלה של התהליך, של ההחלמה. אולי חלק מההלקאה העצמית ואולי פשוט חלק מהיצר הרע. 
לצערי עדיין "לא קבלתי את האפשרות" להכנס לאחת מן הקבוצות החיות. בע"ה אשתדל היום לחזק את זה. מזכיר לעצמי פה שכשאגיע הביתה אתקין סינון רציני (נטספארק בע"ה) על המחשב.
השבת האחרונה הייתה קשוחה ביותר. הייתי עייף מאוד כל השבת ובקושי למדתי משהו (בכלל לא בהספקים שתכננתי), היום נגררתי לשינה כל היום. אני תוהה אם זה קשור איכשהו ל"עבודה שלי" על התאווה. לא עלתה בידי הצלחה בכמה וכמה דברים שניסיתי לעשות בשבת וזה הוריד אותי. גם קבלתי מוסר מחבר, קצת מודעות על חוסר ההתחשבות באחרים שאני נמצא בו.
מ"מ - מוסר את הכל ביד ה' ובע"ה אשתדל לבצע היום "ישיחנה לאחרים".
בתקווה לשבוע טוב יותר, נקי ושמח לכולנו, מקבל אוהב ומעריך - חיל..

איזה יופי, ח''י ימים אתה חי. 
אחת העצות הטובות ביותר של היצה''ר להפיל אותנו, זה להראות לנו מה לא עשינו טוב, כמה לא הספקנו.
תמשיך לשעוט, משהו למדת בשבת, נפלא. 
אכן תתקין סינון, זה מחזיק אותנו בזמנים קשים. 
תמשיך להצליח אוהבים אותך.

תודה על החיזוק אלי!
19 יום, ווואו. שבוע קשוח. היום היה דבר שקצת עורר אותי, כביכול בשוגג. מחקתי את האפשרות לגשת אליו.
תודה לה' על הימים, גם אם הם קצת מורכבים. אסיר תודה על הכל, באמת.

תודה רבה משתוקק!

21 יום! שלושה שבועות תספור לך... איזו התחזקות. כל יום המספר גדל, [יותר מידי לאט לטעמי ;)] ואיתו החשש מה יקרה כשהאור הגדול הזה יכבה והתאווה תחזור ותתקוף (ממש רגעי המתיחות בין רוסיה לאוקראינה).

ה'! תן לי כח, אני חסר אונים, באמת, אני יודע, וכל תקוותי אליך. אוהב אותו ואתכם ומתפלל להצלחת כולנו - חיל... (שבת שלום)

שוב תחילת שבוע קשה (ומאחוריו שבת ובעיקר מוצאי שבת לא טובים). מתחילים בשחרית מאוחרת, ממשיכים לחמיצות ועצבנות מוסוות בסדר בוקר ולעת עתה הברזה כללי מסדר צהריים "מחמת" שנ"צ שהתארך יותר מידי (משום מה התופעה הזו של שנ"צים בסגנון הזה הפכה להיות שכיחה בעידן האחרון. ה' תעזור לי!) ומה שהוביל לשנ"צ - חוסר חשק כללי ללמוד או לעשות כל דבר אחר באותו הרגע בחיים שלי.
אחרי שלושה שבועות של חסד אלקי אני חושש שהתאווה תחילה להתעורר משנת החורף הקצרה שלה. מקבל ע"ע בלי נדר לעבור שוב על המדריך ומבקש את עצתכם:
במוצא"ש ישבתי במשך שלוש שעות (אולי יותר) מתוך שיעמום (כנראה, אני לא מבין למפרע מה כ"כ מעניין בזה) לצפות ביוטיוב בסרטונים על תוכניות מוסיקה (לא ישראליות) בהם יש מושאי תאווה בתוך השופטים או המתמודדים [כל זה כשאני ישוב בתוך הקודש, ה' ישמור, נכון, אולם כל עוד אני לא בחדר עם המחשב בד"כ יש לי ביטוח שזה לא מתדרדר יותר מזה. על אף שגם זה עצמו איסור דאורייתא וכו' (אני יודע שזו לא הדרך הנכונה להתיחס לדברים במהלך ההחלמה)] - דבר שהוביל (בהתחלה רציתי לכתוב כנראה. זה לא כנראה) לכמה טיפות של קרי לילה (ב"ה לא משהו רציני יותר מזה, והיתה תחזית למבול), איך אני מפסיק את זה? זו תופעה מאוד שכיחה אצלי, שאני נגרר אחרי היוטיוב וכל זה. תגידו לחסום את היוטיוב - אופציה, אני מתכוון בע"ה בסופ"ש להגיע הביתה ולהתקין סינון רציני על המחשב, אבל אני משתמש ביוטיוב גם לדברים טובים. אולי הפתרון הוא להשתמש ביוטיוב לדברים טובים רק במחשבים של אחרים, להוריד את כל מה שאני רוצה לשמוע אצלם ולשמוע אצלי דרך הפלא'. אולי. היצר לא רוצה זה בטוח
מתפלל לשבוע טוב ונקי. באמת, אני מוכן לבכות בשביל זה, הדמעות כבר עומדות בהכן. תודה על מה שהיה ומה שיהיה ודאי יהיה למוטב. אני צקיך תשובות לכל משפט ממה שכתבתי, באמת, למרות שאני לא יכול לדרוש את זה מאף אחד. תודה לכל המגיבים, בעבר הוה עתיד. חיל.

נקודה למחשבה (הרבה זמן לא הבאתי דבר כזה פה):
וַיַּעַשׂ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קֹדֶשׁ וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים טָהוֹר מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ.
את שמן המשחה עושים "קודש" ואת קטורת הסמים עושים "טהור" - מה היחס בין הדברים? מה יותר גדול?
בהבחנה קצרה רואים שבשמן המשחה אין חלבנה (גימטריא המ"ן), הסממן בעל הריח הרע כשהוא עומד לעצמו, מה שאין כן בקטורת.
(חלבנה - אותיות "חן הלב", 'קטרת' - אם "עושים" אתב"ש ואז מסכמים את הגימ' - עולה כמספר ח"ן).
אני לא יודע אם השינוי נובע מחמת החלבנה, אבל כשאין חלבנה יש קודש (קדושה) וכשיש חלבנה יש טוהר (טהרה).

(פריקה) מאוכזב מעצמי קשות, במיוחד שעמדתי ואמרתי לעצמי "חיל, אתה יודע, זו כבר לא תהיה מעידה, זה לאפס את כל ה24 יום!" ובכל מקרה... מאפס את הספירה.
כן, זו השתלשלות של האירועים מחמישי האחרון ועד עכשיו.
באמת כואב לי עמוק. אני לא רוצה להיות בתוך הבור הזה.
סיפור "מדהים" של נפילה: שירותים, לוקח איתי את הפלאפון, יש עליו חסימה אבל בימיים האחרונים היא קצת קרטעה, בבוקר בדקתי אותה והיא הייתה די בסדר. פותח את הדפדפן - באופן מפתיע אני מצליח להכנס. נכנס לשורת חיפוש - המילה הראשונה שקופצת בחיפושים קודמים: "ס'". ואז מתחילה הרדיפה, מחפש את החומרים שעלו לי אתמול בלילה על המיטה, תקפו אותי פתאום. לא מוצא - עובר לחומרים הכבדים יותר, מופתע שהחסימה בכלל לא רצה (kosher play, רובינהוד [למה אי אפשר לתייג באתר?] - אם יש לך מושג מה הקטע שלהם ואם כדאי להחליף למשהו אחר), מתחיל להריץ מול העיניים, נגיעה, עוד אחת. בום.
יומן צ' מתאפס והתקוות להיות נקי 30 יום לפני פורים ואולי איך שהוא לתת לעצמי את הפריווילגיה להתחיל לצאת (אחרי שסרבתי ל4 הצעות שבאו לי בשלושה ימים) - הכל נופל. 
הכל נופל, והקב"ה רוצה שאני אתחיל לבנות את הכל מחדש. אולי הפעם אצליח. לא מתייאש, אבל גם לא מתחזק. הרבה בקורת עצמית שותפת בחזרה. עד שהלכתי לתיקון שעשו בו את כוונות הרש"ש... מתחיל מחדש. הרבה בקורת עצמית מצד דברים שלמדתי על הנפילות, חוסר יכולת איפוק ועוד ועוד.
"אתה יכול לזכות בכל הטוב שבכל העולמות אם תתחיל עוד פעם אחת מחדש". הלוואי. זה אפשרי, ראיתי. אני רוצה גם. (תוהה לעצמי על כל המניעות, על "חוסר האפשרות" להכנס לקבוצות [שאעשה את הצעד הזה בעצמי? פשוט אחפש קבוצה בירושלים ואלך לשם בלי להודיע וכד'? אני לא סגור איך זה עובד, אבל אני רוצה את הפתרון הכי חזק]). 

בתקווה לטוב יותר, בלנ"ד מחר אקום לטבול ואתחזק בעניין של תהילים, רוצה לקבוע את עצמי במדריך ובתפילות, להכנס לצעדים (חיכיתי לקבוצה אבל כיוון שבינתיים אין לי...), כואב (משום מה אני חושב/מרגיש שאני לוקח את זה די בקלות, לא כ"כ שם לב לחומרה, אולי זה חיובי) ומנסה - חיל.

www.youtube.com/watch?v=tEkLNLyia2E

תודה רבה ר' משתוקק, חממת את ליבי. החייתני. מילים כדורבנות (לא של הלקאה עצמית, לא לידאוג). תודה רבה רבה!

יישר כוח המשתוקק!
כתבת יפה מאוד.

בהצלחה בהמשך דרכך חיל!

וכי מה יש להוסיף על דבריו של המשתוקק היקר
כולנו כך, נופלים מרגישים אח''כ רע, ורוצים ליפול שוב בגלל ההרגשה. 
אין מה לעשות, רק לקפוץ חזרה על העגלה, לדעת שהקב''ה אוהב אותנו בכל מקרה [תרתי משמע], יודע את הקושי שלנו, ואת החולי, ומעריך מאד את מה שאנו עושים. 
כמו שאם יום אחד לא התפללת זה לא סיבה מחר לא להתפלל, גם אם יום אחד נפלת זה לא סיבה ליפול מחר. 
תמשיך תאבק ובעזרת ה' תצליח. 

אהבתי את ההשוואה לתפילה
יישר כוח אלי!

המשתוקק כתב on 28 פבר' 2022 20:11:

השיר הזה כמובן נמצא אצלי בפלייליסט הוירטואלי שלי "שירים שגורמים לי לבכות"
יחד עם "המפתחות של האזיקים" של אלייצור
ועם "אמן על הילדים שלי שלא יירשו את השריטות (וההתמכרות) שלי"

תודה לכל המגיבים.

אז (נאנח) עדכון. אחרי יום רביעי שעשיתי תפילת יו"כ קטן הייתה בי התקווה שאוכל לשמור על נקיות מאותו הרגע עד פורים. התבדתי, מבאס מאוד. יום חמישי היתה חתונה של המשפחה. אחרי לימוד קצר בבוקר חזרתי להיות כל היום עד רגע היציאה לחתונה על המחשב, מכור למשחק המחשב הרגיל. משום מה גם שם אני רוצח ונהנה מזה. חתונה, חוזרים הביתה שמחים. משם אני נגרר ללילה לבן על המחשב. אותו המשחק. יום שישי - אחר שחרית של ראש חודש מקוצרת ביותר (מניין אשכנזי מטורף) חוזר הביתה והולך לישון עד אחר הצהרים, מפספס את כל הלימוד שרציתי לעשות. שבת שבע ברכות - ב"ה לומד הרבה ממה שרציתי להספיק, אבל שבת ארוכה עם בנות דודות וחברה של בן דוד, סיוט. מבטים, הרהורים לרגע שרץ מיד לבטל אותם. 
חוזרים הביתה - שוב לילה לבן על המשחק. הולך לישון בבוקר בשש, בונה על זה שמישהו יחשוב להעיר אותי - קם לבית ריק בשעה 11:46, מוותר על שחרית, פותח את המחשב ו... דבר שאתם כל כך מכירים - "בודק" את החסימה. לא עובדת. נבהל, מוריד אותה שוב ו"בודק" - לא עובדת, ואז מתחילה על נפילה. אחרי פחות מחצי שעה אני אחרי גמירה. יורד קומה - לא יכול לאכול, עוד לא התפללתי - הולך למחשב עד שיגיע זמן מנחה. עד כאן אנחנו מדברים על יותר משלושים שעות בשלושה ימים שאני משחק משחק מחשב (אותו אחד), לא ישן, מפספס את הארוחה המשפחתית, לא מתפנה כמו צריך. מכור. 
בשבלב מסוים מתפלל מנחה במניין, משחק כדורסל ברחוב עם איזה חילוני וחוזר הביתה. לא הולך לערבית, מחכה ל"טרמפ" לירושלים - מפגש משפחתי נוסף עם כל הבנות דודות הנ"ל, ועוד קרובים נוספים. אחרי שעות ארוכות סוף סוף מגיע לישיבה, נכנס מיד לחדר, - חייב שירותים, נכנס, "בודק" את החסימה בפלאפון - לא עובדת (למה לעזאזל? זה יותר מכוחי!), אחרי שעה וקצת נפילה שנייה. גולש מהשירותים למיטה, במודע "מפספס" ערבית (רשות לא?). קם למחרת בבוקר ב11 וחצי - אין מצב שאני 'מפספס' שחרית היום (אחרי זמן תפילה, לפני חצות). 
מפה לשם, לא לומד היום סדר בוקר (עזרה לרב בישיבה), ישן בשעת מנחה ולא נזכר להתפלל עד אחרי שקיעה ועכשיו כותב את הדברים כשהקריז מתפתח לי בראש ועולה מחשבה לבדוק אם החסימה לא עובדת דווקא בשירותים.

כמה הזויים אנחנו יכולים להיות?

אוהב ומתחזק מהדברים היום בפורום. תודה לכולם. לילה טוב.

כן קורע לב. 
התפללתי בשבילך.
דע לך תמיד אפשר לחזור.
אותו טלפון אצלי ואני לא נוגע בו. שומר לי את ההרגשה הרעה של הנפילה בשביל לא לחזור אליה. ומצד שני חזור לעבודה.
תחזור לעבודה. אל תרשה לעצמך שאם לא התעוררת אז לחזור למחשב.
ה' יעזור לך. הוא אוהב אותך, וגם אנחנו אוהבים אותך

חיל בלע ויקיאנו כתב on 08 מרץ 2022 22:03:

אחי אהובי, חזק ואחוז עצמך!!
אל תתיאש!! 
כל פעם שאנחנו נופלים, אנחנו מקבלים חבטה. והחבטה כואבת.
אז לפעמים אנחנו אומרים...
למה בכלל לעלות... הרי שוב אפול ואקבל חבטה.
והאמת?
שכל חבטה חיזקה אותנו
כל נפילה גרמה לנו יותר לרצון אלוקי לעלות ולהתעלות
בן אדם,
עלה למעלה עלה,
יש לך כנפי רוח,
אל תכחש בם!!

תעשה תחקיר אירוע, מה גרם למה, איפה הייתה נקודת השפל, איפה התחיל הטריגר, מה הייתה הלגימה הראשונה
מה היה יכול לעצור את הנפילה?
תלמד, תגיע למסקנות.

ואל תתיאש. השם איתך עמך ואצלך .

אוהבים!!