ערב טוב. כנראה שהכתיבה עוזרת וחשובה, כמו הקריאה, ואת שתיהן לא עשיתי. אז יש כאן בקשה (למי שיוכל) - תעודדו אותי לכתוב, לעדכן כאן דווקא, כדי שאבוא גם לקרוא ולשים לב.
שוב נפלתי, בטריק העתיק של התאוה - כבר ראית ונגעת אתמול, תאפס היום ותמשיך ספירה חדשה של "ללא הוצאה". ואז היא משכנעת אותך - כיוון שכבר איפסת היום על מה שקרה אתמול - "תנצל" את היום. איום ונורא. מפה לשם הספירה מתאפסת לצורה הבראשיתית שלה - גם ההוז"ל מצטרפת.
כמו שכבר אמרתי - החרטה שלי מאוד התקהתה, לא יודע אם מכח האתר (כנראה שלא רק, סביר להניח שגם בלעדיו היא היתה הולכת ונכבית). לכתוב כאן מגילות של מחשבות עושה משהו אחר מאשר בקבוצה אחרת.
"תיפח עצמן של מחשבי קיצין" - זה נאמר הרבה מאוד עלינו ואנחנו חווים את זה מאוד חזק. לשני הכיוונים. האחד של "ממחר אני מפסיק" והשני של "אני צריך להחזיק עד תאריך X (כל שכן אם הוא תאריך של חג או משהו) ואז יהיה לי יותר קל, סגולת היום ואריכות הזמן", ואז אנחנו מזניחים.
כמה פעמים אמרתי לעצמי - אתה צריך לעבור שוב על המדריך (ולא עשיתי). אני צריך את האומץ להדפיס אותו שיהיה לי תמיד ליד המיטה. כן, לעשות עליו חזרות, כן אולי קצת טיפש שאני חושב שזה יעזור לי אבל למה לא לנסות.
(אנחה) טוב, מתחילים את הכל מחדש. פעם שעברה אמרתי ש"ההתחלה הזו מריחה יותר טוב", אבל התבדתי. כל ההתחלות קשות, במובן מסוים הן יותר קשות כשמתחילים שלא מהקרקעית של הקרקעית. אבל אני כן מרגיש משהו אחר, וזה מוזר כי מה הסיכוי? בתוך כל הטינופת הזו?
אני מאמין שאני יכול לצאת, כן לגמרי, ובלגמרי זה לא אומר לעזוב את דרך האבנים הצהובות אבל זה כן אומר להיות סוף סוף משוחרר מהעול שבדבר, מהכאב הפנימי ותופעות הלואי הכל כך חמורות של המחלה. ה' בבקשה.
קבוצות חיות? מאן דכר שמיה. נשכחתי ונעזבתי - הרבה באשמת עצמי. מקבל על עצמי באופן מידי להטריד על זה. את החסימה אני מנסה לסגור תוך כדי כתיבה. אם היא היתה פה הפעם זה לא היה קורה ולאט לאט נשכח או נמרח עד שהייתי מגיע הביתה.
איך זה התחיל? סרטי sci-fi בצרורות ובאופן כללי שיטוט ביוטיוב (אוי לי על ביטול תורה, זה פשוט איום ונורא) שמוביל לחיפוש סצינות מסרטים שמוביל...
מבקש קצת חיזוק ואהבה ובעיקר הבנה, כי אני לא מעז לשתף אחרים באיזור שלי עדיין, אני רק מכריז שאני צריך תפילות ושיש לי בעיה גדולה.
מתלבט אם לפנות שוב ליועץ הישיבתי, שפעם שעברה אמר לי לנסות שבועיים דרך האתר (עברו יותר מחודשיים מאז אותם שבועיים) ואם זה לא הולך (מה נקרא לא הולך?) אז ללכת לטיפול פסיכולוגי. במובן מסוים יש לי אישור למימון מההורים (אם זה יעשה מצידי במסווה של שיחות הכנה לדייטים) למעט מן הפגישות שהוא המליץ (וכל פגישה כידוע עולה סך רציני שאין לי, הוא המליץ על יותר מעשר לי יש אולי אפשרות לממן שלוש או ארבע) ויותר מזה אין לי מושג מה לנסות.
(אנחה). הרבה סיעתא דשמיא לכולנו. כואב, מאוכזב, אבל תמיד מרים את הראש ככול שאני יכול (אני חושב) - חיל...
