שבעה חודשים וכמעט ארבעה שבועות. זה הזמן שנעדרתי מפה. זה לא מדוייק, עוד קראתי קצת אחרי שהפסקתי לכתוב פה, אבל זה בערך טווח הזמן.
ואני מצטער על זה שעזבתי. על אף שאני מאמין שעברתי על לפחות מחצית מהכתבים המשמעותיים פה באתר, לפחות עד התקופה שהייתי פה, לא יודע כמה נתווסף מאז בגלל כל ההתחדשות והחברים החדשים. האתר ובעיקר הפורום נתן לי הרבה, ואני מקווה שמעכשיו אזכה להתחדש עוד בהרבה. כל זמן שקראתי והייתי מחובר לפה - העמקתי את עצמי וזה איפשר לי להחלים קצת יותר.
ועכשיו, תודה על המשתוקק שציווה עלי להכנס לכאן ולעשות מעשה כדי לצאת מהקריז שמכה אותי כבר כמה ימים. את האמת, זו תקופה ארוכה שאני לא במצב נפשי טוב, אני לומד כבר חמש שנים בישיבה גבוהה ויש לי תוכניות לעוד שלוש שנים רצופות לפחות - אבל כל המצב הזה, הבריחה וההתנתקות, שבאים בגלל הלחץ ופגם האופי של העפריות שלי (בטלנות במילים אחרות) מביא אותי לחשוב על גיוס, כאילו זה פתרון. יש צד שכן, אבל... אני מעדיף לראות אם עומדת בפני דרך אחרת, דרך שבה אם הייתי בריא - הייתי צועד בה בבטחון.
כבר תקופה שלא היה לי חודש של נקיות. תקופת השיא שלי היתה בסביבות חמישים ימים, אבל לגמרי בחסד, הצלחתי להגיע לסוג של שיקום שעומד על רגלי תרנגולת, לא יציב בכלל ואכן בסוף התמוטט, וגם תקופת הנקיות הזו לא זכורה לי כזמן של בריאות נפשית, של רוגע ו"עבודה איכותית" בתחומים שבהם אני נוגע בישיבה (לימוד).
חברים, מקווה לקבל קצת חיזוקים, על אף שלא אראה אותם היום, ואני לא יכול להתחייב גם על מחר, אבל אני מקווה שכן. לאט לאט, כשאני מתחיל לדבר ממש עם חברים בשיחות אני מבין למה יש לי מקום בלב ממש לאהוב אותם, ולמה אני צריך אותם. מי יתן ואזכה לצאת מזה.
בברכת ברוכים הבאים לכל המצטרפים החדשים - תמצאו כאן עושר גדול, בעיקר בפוסטים שהמשתוקק מעלה באוב, ובברכת ברוכים הנמצאים והמחלימים הוותיקים באתר - אוהב וצריך, חיל.