שלום לחברים הקדושים והטהורים!
מישהו פה כתב "זנב בין הרגליים", ממש מתאים לי הביטוי. חוזר לכאן נכלם, אחרי שהתפוצץ בלון הגאווה הנפוח שלי, החושב שיכול להסתדר לבד. שכבר עברתי את זה.
האמת שכבר אתמול קצת הנחתי שזה יגיע. ידעתי שיהיה לי הרבה זמן לבד, עם פלאפון (מסונן, אבל עם מספיק יצר כדי להתגבר על ה"מכשול"). אבל לא נלחמתי בו, כי די התגעגעתי. כבר מעל שנה (!) לא צופה בפורנו, כבר זמן די רב שלא אוננתי, ומודה, פשוט קצת התגעגעתי. לניסיון הנואש, חסר הסיכוי, להשביע את רצונו של היצר שגם אם אתן לו את חיי- זה אפילו לא חצי תאוותו, לתחושת הפורקן הזו. אז נתתי לו להתקרב, לבוא, לקרוא לי, לכשף אותי בקסמיו, להפנט אותי, ולמשוך אותי אל ההפתעה שנמצאת בין ידיו, בין ידיי. הסתכלתי, התבוננתי, עשיתי כדבריו, והנה, בפתוח ידיו, אין כלום.ותחושת ריקנות, אפס.
אז נזכרתי מי אני, כמה אני חלש, כמה אין לי סיכוי לבד.
מגיע לפה בתקווה לחזור לעצמי, לימים רגועים, לשפיות ולשלווה.
מתפלל לאבינו הרחמן שיתן לי כוח לקום בחזרה, בהכנעה גדולה יותר, עם יותר ענווה. רוצה לשנות בחיי שינוי משמעותי, לא להילחם על הנפילה עצמה כי זה חסר סיכוי, אלא בשלבים המובילים אליה. מאמין שהשינוי אפשרי. למרכז את החיים בה', בזולת, ולא בי, ברצוני, בתאוותי.
רואה ומבין, במבט לאחור, שההפסד בקרב הזה לא התחיל היום, הוא התחיל כשנתתי לתאווה קצת שלטון, מדי פעם זרקתי לה עצם, נתתי לה לבחור לעשות איזשהו מעשה שהיא רוצה, אפילו קטן. מבט אחד ודי. התאווה שלי לא צריכה להיות מניע לכלום. ההיפך, כל דבר שאם אתבונן בתוכו אגלה שמקורו בתאווה- עליי לאסור אותו מיד, ולזכור את זה ולהתבונן במעשיי כדי למצוא בהם את המניעים, לתפוס אותם באיבם.
למעשה, כרגע רוצה לצעוד בשני צעדים מעשיים, ומקווה ומתפלל שאעמוד בהם בהצלחה ובשלום, בעזרת השם יתברך ומכוחו וגם בעזרת שליחתו הנאמנה, אשתי האהובה.
אז מודה אני לפניך מלך חי וקיים שאני כלום, שנמשך לכלום ויוצא עם ידיים מלאות בכלום, אך בעזרתך ובכוחך יש בי את האפשרות להתמלא באור וטוב, להיות כלי לשליחותך, לעשות רצונך בלבב שלם.
מודה לה' על אפשרות ליום חדש, על תקווה, על בחירה חופשית מסויימת, על אישה אוהבת ועל אתר כזה שנותן לי כלים כל כך חשובים.
יוצא מפה בתפילה, ליום אחד. רק חצי יום. נקי. רק להיום. ברחמיך, כי אין בכוחי אפילו דקה.
