שלום ,פעם ראשונה......
אשמח לעצה ועזרה :
איני רואה צורך להאריך בסיפורי כי הוא כבר נכתב פה עי אחרים בצורה דומה בדרך כזו או אחרת, כנראה שאני מכור ,רבות הנפילות רבות התקומות ולא באמת הייה לי כיוון מדויק איך אני יוצא מזה.
אך לאחר שנפגשתי עם האתר הזה הוא נתן באמת הרבה כלים ואני ממש בהתקדמות ב"ה רק שיש כמה דברים שלא מניחים את דעתי ומכאיבים אפילו :
אני חושב על הפעם הראשונה שבה נפלתי , הלוואי ויכולתי לחזור בזמן ולמנוע אותה הלוואי ויכולתי לשנות הכל ולא הייתי מגיע למצב הזה היום .יש בפנים תחושה של רקנות כאילו החלק הזה שבי הרע הזה לא נעלם תמיד נמצא שם ומחשיך אותי .וזה יוצר מן הרגשה של יאוש ,מה תמיד תהייה ההרגשה הזאת שאני לא תקין לא בסדר ?האם באמת אפשר לתקן ?קראתי שיש כאלה שאומרים שאי אפשר באמת להפסיק ותמיד יהיה אתגרים אז איך אני אמור להתקדם בחיים בלי לפחד שיום אחד אני לא אצליח ! 
האם לאחר שבאמת נקיים הרבה זמן לא נעלמת התאווה הזאת? אי אפשר להתחיל מחדש?
בתוכי אני מאמין שאין דבר שלא אפשרי ,וברור לי שאני אצליח להגיע לאתגר ה90 כי אני מוכן לעשות הכל ולוותר על הכל, אך אותה תחושה של רע תמיד תשאר ?כואב לי שהבאתי את עצמי למצב הזה.
אז אשמח לעצה איזו תבונה איך תוך כדי התהליך הזה שמתקדמים ושומרים על נקיות לא להכנס לעצבות ויאוש ,איך לשמוח בדרך אע"פ כל הקשיים,וכן אם יש מי שקורא את זה ונקי זמן רב - האם באמת תמיד נשאר האתגר לעד ?באותו רמה ?האם אפשר לחזור לחיות חיים נורמליים?
תודה רבה מראש.

קודם כל תודה על ההודעה הכנה כל כך ! 

כנות היא מדבקת ולכן אני מודה לך על כנותך. 

כמובן שאין לי תשובות לשאלות ששאלת, אוכל לספר רק שבנסיוני הקצר ככל שתקופת הנקיות ארוכה יותר וככל שאני לא מביא את עצמי למצבים מסוכנים, ככל שאני משתף ועושה פעולות של החלמה כל יורדת האובססיה ולאט לאט יש שחרור 

בחוויה שלי זה לא באמת נעלם ותמיד נמצא שם אם אני אשב לראות סרט שיש בו תאווה או אם אני פתאום אפסיק להיות בקשר עם חברים ברור שתוך יום יומיים האובססיה תחזור, 

אבל כשאני מתמיד בפעולות של החלמה ומוכן לעשות משהו (לדוגמא סינון טוב על האינטרנט או שיחות ושיתופים עם חברים כתיבה יומית וכו') בדרך כלל האובססיה משתחררת 

תודה לך שוב על הודעתך המושקעת השמח להמשיך לשמוע ממך ! 

ברוך הבא חבר יקר,
כל הכבוד על החשיפה וכתיבת ההודעה הראשונה.
שאלת שאלות מאד טובות,
אכן התאווה קיימת, אך ההתמודדות ברמה אחרת לגמרי, כאשר אני מחובר ועושה את הפעולות והצעדים, החיים שלי נמצאים במקום אחר לגמרי, אני חי חיים מאד טובים כיום. והכל בתנאי שאני ממשיך לחיות בדרך חיים רוחנית שמונעת ממני את הצורך לברוח לתאווה, ואני מתמלא מאלוקים במקום להתמלא כביכול מהתאווה.
ולגבי השאלה איך אתה מתמודד עם הקשיים ועם הפחדים, הפתרון שלי הוא מה שנקרא "רק להיום", שזה אומר לחיות אך ורק את היום הנוכחי, מה אני יכול לעשות היום בשביל שיהיה לי יום נקי, יום מפוקח, יום מועיל יותר לעולם ולחברים שלי. ולא לחשוב על הנפילות של אתמול, ואף לא על ההתמודדות של מחר, שיהיו או לא יהיו.

ממליץ לך מאד להמשיך לבא לכאן, לקרוא ולשתף, ולשאול את כל שעל ליבך.

בהצלחה רבה

תודה , תודה רבה על ההבנה ועל העצות שלכם .
עצם זה שאני רואה אתכם שהצלחתם ככ הרבה זמן זה נוטע בי תקווה , אמונה שגם אני יכול לנצח.
אשתדל להסתכל רק על היום ולשמור על עצמי ובעזרת ה' אצעד קדימה.

לייק.

בגדול התאווה יכולה להיעלם, אם אתה מקפיד על מספר כללים ואתה שומר עליהם מכל משמר.

בגלל שהראש שלך שוכח את הנזק הגדול של התאווה והפורנו אחרי 25 -35 ימים של נקיות, קשה מאוד  לשמור על הכללים האלה, בגלל שאתה כבר במצב נפשי בריא יחסית ואתה כבר מתחיל לשאול את עצמך "למה בכלל הסתכלתי בפורנו ?" או "בא נסתכל בפורנו כדי להבין למה בכלל רציתי את זה". ואתה מתחיל לזלזל בכללים.

כל זה אני אומר מהניסיון האישי שלי.

התאווה יכולה להפסיק לשלוט בך אחרי מספיק זמן של נקיות. 
אבל היא לא נעלמת לגמרי ואם לא שומרים על הכללים היא תתפוס אותך לא מוכן גם אחרי כמה שנות נקיות ותפיל אותך. 
אבל אין ספק שאחרי שצוברים קצת קילומטראז' זה נהיה יותר קל

ברוך הבא!
התחושות האלה מוכרות כל כך לכולנו - התחושה של הפגימות, של רובד של רוע וקלקול חסרי תקנה, שאנחנו ולא אף אחד אחר, הבאנו על עצמנו.
וממילא, הפחד שכך זה גם ישאר לעולם, וגם אם נצליח להילחם ולהדוף ולהדוף ולהדוף... בסוף זה תמיד שם, תמיד יתקוף בחזרה והמחלמה לא תסתיים אף פעם. ואם כך, איזה מין חיים אלה ואיך אפשר לחיות או לשמוח ולו יום אחד באמת. מוכר עד כאב.
כבר ענו לך חכמי וגיבורי הפורום. אנסה להוסיף את מחשבותי, הרי לכל אדם, כך נוצרנו, יש את תבנית המחשבה הייחודית רק לו, ברוך ה', ואם אוכל גם אני לעזור קצת. כמה טוב.
וכי עצם התאווה היא פגם? חס ושלום! היא אחד הכוחות הבסיסיים בנפשו של כל אדם בריא (ולא רק אדם...). והיא נמצאת שם כי בורא האדם החליט לשים אותה שם - ולטובתנו, ללא ספק.  
והוא, גם כן, הוא - הכניס בה את הפוטנציאל לנזק העצום שהיא מחוללת מראשית העולם עד היום, כי כך היה רצונו (בלי להיכנס עכשיו למה ומדוע, הרי אנחנו מכירים את הכל...) וגם נתן את הכלים להתמודד ולנצח. 
אלא מה? התחושה היא שאצלנו, ובצדק, העוצמה היא חריגה בהרבה מאשר אצל אנשים אחרים, וכתוצאה מדברים שאנחנו גרמנו להם.
אבל, ההכרה בכך שעצם הדבר אינו רע כלל, וגם בכך, שההתמודדות עם הביטויים הלא טובים שבו היא מנת חלקו של כל אדם באשר הוא, יש בה את היכולת לעקור מן השורש את תחושת הפגימות והרוע - זה לא רע! אני לא פגום! אלא מה? אותו הדבר שאצל אחרים נכבש ומנותב יחסית בקלות, קיבל אצלי, מסיבות כאלה ואחרות ממדים לא בריאים ולא סבירים ודורש התמודדות ברמה אחרת. האם אני פגום יותר מהם בגלל זה?
באשר לסיבות עצמן - מי יודע? הרי אצל רובנו זה התחיל בגיל שעוד לא היינו לגמרי ברי דעת, מחוסר הכוונה, ידיעה, לימוד או הבנה. אצל חלקנו כתוצאה מטראומות ופגיעות בגילאים שקשה אפילו לחשוב... אף אחד לא הביא את עצמו למצב הזה ביודעין ממש. 
ובעצם, הרי זה לא משנה. גם אם, נניח, שיש מישהו שביודעין ובמזיד גמור ומוחלט הביא את עצמו למצב הזה (אני מתקשה מאוד לדמיין שקיים כאן - ובכלל, מישהו כזה). הרי עכשיו (אם הוא כאן...) הוא רוצה לצאת. כלומר, הוא מתחרט על העבר. וזו הרי תחילת תשובה. ומכאן ואילך, ההתמודדות עם דברים שמעבר לכוחו לא נדרשת ממנו.
וכאן אנחנו עומדים, לפני ה', כמו כל אדם, טוב וראוי, עם בעיה ייחודית לנו. ונלחמים חזק יותר (וגם נופלים, חזק יותר...), וסובלים יותר, ורוצים יותר. האם אנחנו פגומים?

הנה אני, כותב בפעם ב... אבל אם כבר אז כבר - מגילות... ויש לי עוד הרבה. אבל האצבעות עייפות והשעה דורשת את שלה. ואולי בכלל לא תמצא בדברי טעם. אז אני עוצר כאן. ואם בכל זאת מצאת משהו שמעט הועיל אשמח מאד ואולי נמשיך ביום אחר.

בהצלחה, גיבור וצדיק!

אפשר לחזור לרמה נורמלית , ואתן לך גם אנושיות וגם מדע בתשובה שלי.
הפורנו ממכר , צפייה בו מקפיצה את רמות הדופמין בשכל שלך כמעט לאותו רמה של מכור להרואין, חוקרים סרקו מוחות של צורכי פורנוגרפיה , וראו כי מבנה מוחן דומה לזה של מכור לסמים, ושכמות החומר האפור במוח השתנתה(לרעה).
אבל כאן התקווה , חוקרים ראו כי המוח משתנה וחוזר לקדמותו זה נקרא נוירופלסטיות , לאחר 60-90 ימי נקיות וכמות החומר האפור מתאזנת ואיתם קולטני הדופמין.  המוח והנזקים שנגרמו מתרפאים , אז יש תקווה, מבחינת אנושית עכשיו הרגשות שאתה חווה בין אם זה כשלון או קלקול או אכזבה או אשמה, זה טבעי ואת כל התחושות הרעות אפשר ללמוד לקבל ולשחרר בכל מיני טכניקות , ממליץ לך על Letting Go , Dr, David Hawkins , יש אפילו ביוטיוב טכניקות הרפיה במקורן בספר הזה , מומלץ מאוד כדי לשחרר את כל הרגשות הרעים ולתת מקום לטובים שכבר בתוכך . כל הכבוד לך אחי שרק תצליח מאמין בך

תודה לכל העונים