זה מעניין, ר' רוח, אנחנו בעצם נדרשים להיות אופטימים אבל גם להיות פסימים כביכול בו זמנית. להיות צעירים וזקנים בהדי הדדי. לא לאבד את הרגש, לדעת לעכל אותו נכון, ולשלוט עם השכל, תמיד. זה לא רק להיות צעיר אחרי נפילה (לקום במהירות) וזקן לפניה (שחושש ובודק במין יראת חטא מכל ואת כל צעד שלפניו).