יום ראשון במסע עבר, ברוך השם מפוכח ושפוי.
היו לי זמנים של מחשבות לשימוש,
היתה גם כניסה לביקור אצל הבנות הרוסיות.
אבל, עם כל זאת היו קולות שאלוקים שלח לי לעורר בי את השפיות.
זה עזר לי לשמוע הודעת וואטספ שחבר שלח לי, ואחר כך גם לשתף אותו בחזרה במצב שלי, וזה כבר גרם לי להשתחרר מהאובססיה ולהישאר שפוי ונקי.
בהמשך היום, בערב, כאשר אישתי יצאה מהבית לאיזה שעתיים והיה לי שינויים בתוכניות שלי, דבר שגרם לי להרבה מחשבות לשימושים.
חבר נוסף התקשר אלי, צינתק. אמרתי, יופי, רק צינתק, שיילך, ושוב מחשבה להשתמש.
הקול השפוי שוב התעורר, וחזרתי אליו ואמרתי שאני מסיים משהו וחוזר אליו.
כשסיימתי עברה חצי שעה, אז שוב אמרתי, טוב עכשיו להתקשר או לא, להתקשר או לא.
בסוף התקשרתי, שיתפתי, וגם יצאנו לשבת יחד לאכול משהו ולדבר בסבבה.
ככה הסתיים היום בחסד אלוקים.
אסירות תודה, ובתפילה להמשך יום שני שפוי מחובר ומפוכח.

יום שני במסע, שבת, סופ"ש.
היה קשה מבחינה פיזית,
ויש עוד ערב ארוך....
מקווה שיעבור בטוב ויסתיים בזמן שפוי לשינה.
אני יעדכן איך עבר...
לבנתיים, המשך ערב מוצלח.

יומיים עברו, לא שיתפתי על אתמול, היום השלישי.
כן, קפצו לי מחשבות לתאווה, והפעם אף ניסיתי להיכנס לגוגל ללא סינון להגיע לאותן רבות בנות שאני חושב שעושות חיל.
אלוקים רצה שאני לא יצליח להגיע, משהו נתקע.
ואז שיתפתי חבר וחזרתי לשפיות.
היום, יום רביעי, התחיל קצת בעצבים על מציאות לא על פי רצונותי.
בסוף הכל הסתיים מקסים.
היו מבטים של תאווה, יום יבוא וגם זה לא ידלק אצלי.
השארתי הודעה קולית לספונסר.
התכתבתי עם חבר.
דיברתי עם 2 חברים בטלפון.
כתבתי ביומן אסירויות תודה.
לא הספקתי לכתוב ביומן רגשות.
עליתי לקבוצת זום והצהרתי נקיון.
עשיתי שירות בבית.
זהו, עולה למיטה, לילה טוב לכולם.

יום נוסף במסע...
אסיר תודה לאלוקי הארץ על יום נפלא מחובר ומפוכח.
עם כמה פנטזיות על רוסיות מהעבר שעלו לי באמצע חזרת הש"ץ נשארתי שפוי ולא המשכתי את הפנטזיות, התפללתי וברכתי אותם והמשכתי בתפילות.
במוצאי הצום, השתדלתי לשתף חבר בהודעה, וגם התקשרתי לחבר חדש.
מתפלל לסיים את הלילה הזה בשפיות, יש לי לילה לבן כנראה בעבודה, מתפלל גם לכח להתחבר דרך חברים בהודעות.
לבנתיים, לילה טוב.

מקווה בשבילך ובשביל כולנו שהצלחת להחזיק חזק

אשריך! יפה לראות את הרצינות! הלוואי עלי.. מה מצבך?

אז, ככה עברה שבת, עוד יום של החלמה.
קצת מתח עדיין מול אישתי.
אך מצד תאווה היה שקט.
אסיר תודה על לימוד עם הבן.
אסיר תודה על סידורים הערב.
מתפלל לעוד 24 שעות בשפיות למרות הערב חג.

יום 15 באתר 90 יום
כל יום והאתגר שלו.
היום שישי, לחץ של שבת.
לחץ להספיק לקפוץ לבית להביא מים סטריליים, זה מלחיץ אותו.
מתפלל להישאר שפוי.

אפילו זמן לשתף כאן במה שקרה לי, לא היה בנמצא.
אז, לפני יומיים פשוט קרסתי בנטל הפיזי וההשלכה הנפשית שבאה בעיקבותיו, ונפלתי.
זה בסדר, כי ככה זה אדם חולה פיזית, נפשית ורוחנית, זה לא תלוי דבר, זו מציאות שאם אני לא אהיה מחובר להשם, לא אעשה והקבל את רצונו בחיי, אז אני יעוף שוב לתאווה.
ככה היה, ככה יהיה.
אסיר תודה על קשר עם חברים שעזרו לי להתחבר שוב ולהישאר שפוי ב-48 שעות האחרונות.
על כנות בכתיבת הודעות לחברים ושיתוף חברים במצב שלי.
ועכשיו, מה?
ממשיך באתגר ה- 90 יום.
הוא לא הסתיים, ולא יסתיים לעולם, כל יום והיום שלו נכלל בעוד סדרת 90 ימים של אתגר.
לא אלחם כדי לנצח את התאווה, אני לא יכול להילחם באביר וגיבור העולם, אני רק יכול להיכנע, לדעת שאני לא יכול להילחם בתאווה, ולכן אני חייב לפנות לעזרה.
לזכור ולא לשכוח!
בתפילה, עד הנה עזורו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, אנא, אל תטשנו לנצח, אכיה"ר.
המשך יום טוב שפוי ומפוכח לכולנו.

חזק ואמץ כל הכבוד

עברה שבת, ברוך השם בסדר.
הערב התעוררה התאווה,
ידעתי שאני לא יכול להיאבק איתה, אז נכנעתי,
פניתי לעזרה ל-2 חברים.
כרגע עדיין שפוי, מתפלל להמשך לילה טוב.
אני יעדכן.

כל הכבוד מחזיקים לך אצבעות

אז, היום קצת מרגיש לי שחוזרת השעה שהיתה לפני הנפילה האחרונה. לכן אני משתף, ומתפלל לקבל את המציאות שאלוקים רוצה בחיי.

וואוו, יום אחד לפני התחלת הלימודים,
הלחץ והרגשות מתחילים לגעוש בגוף ובנפש.
אני לא שווה כלום, מה יחשבו עלי, איך אצליח ללמוד.
כל אלו ועוד מפרפרים במוח וקודחים ומנסים להדיח אותי ולזרוק עמוק לבאר שחת.
אנא, אלי, עזור לי להישאר שפוי מפוכח ומחובר.
ולעשות רצונך, אמן

אתמול היה יום הפוך,
הרבה חיזור אחרי התאווה,
היום הזה יכול להיום אחרת,
עלי רק לבחור להישאר מחובר ולעשות את הפעולות והצעדים לשם כך.