אשתדל לענות (כמובן הכי טוב זה לקרוא את החוברת):
בכל אדם יש דחף ליצור. זה אחד הדחפים הכי בסיסיים בחיינו. ליצור, לפתח, להופיע. הדחף ליצור אינו דחף יצירה סתמי אלא דחף להופיע את עצמנו. את פנימיותנו. דחף לביטוי עצמי (לביטוי של מי שאנו באמת). היצירה היא בכל חלקי החיים- כל דבר שאדם עושה- זה יצירה. כשהיצירה, כשהעשייה בחיים, נובעת מפנימיותנו ומבטאת אותה- אז אנו שמחים. אז החיים זורמים. כשהיא לא... יש צער, כאב, בדידות, אבדן ועוד תחושות לא נעימות.
החיבור שלנו לעצמנו הוא שמאפשר לכוחות היצירה שלנו להתממש בצורה הטובה ביותר. כשאנו נאמנים לעצמנו אז היצירה שלנו נהיית ציור של אומן- ביטוי אמין של הפנים שלנו. היצירה נמצאת איתנו בכל החיים- בבניית הגוף שלנו, הקשרים החברתיים שלנו, המשפחה שלנו, בהתנהלות הכלכלית ועוד', בהכול. שיא היצירה היא בהולדה. ביצירה של חיים חדשים. אנחנו מתממשים בילדינו. מכאן עוצמתו של הדחף המיני.
החיבור העצמי הוא דבר טבעי ובלתי פוסק (שהרי אנחנו חיים את עצמנו). אבל עוצמתו של החיבור העצמי יכולה להשתנות. יש רגעים שנהייה יותר מחוברים ויש רגעים שפחות. יש רגעים שאנו חשים פספוס, החמצה, ריקנות, אבדן. יש רגעים שאנו חשים תקועים, עומדים במקום. יש רגעים שאנו חשים אכזבה, תסכול, חוסר שייכות, וחוסר מיצוי עצמי. יש מצבים שאנחנו מצליחים לחזור לחיבור העצמי ולאיזון לאחר זמן מועט. אבל יש מצבים שלא...
במצבים כאלה אנחנו נחוש אבדן. אבדן של משהו שהיה ואינו. אנחנו נחוש ניתוק ובדידות. אנחנו נחוש כמיהה חזקה למשהו שאנחנו לא מצליחים למצוא...
במקרים קיצוניים נחוש גם ניכור פנימי שורף עד לכדי תחושה של חוסר רצון לחיות.
התחושות הללו נובעות מהכמיהה לחיבור עצמי. מהכמיהה לחיבור עצמי וליצירה, עשייה, שנובעת ממנו.
במקום הזה תבוא הפנטזיה המינית שיוצרת תחושה של חיבור עצמי, איזון ושליטה. תחושה שאני אהוב ושלם. עד שהיא חולפת וחוזרות אותן התחושות הראשונות בצורה עוד יותר חזקה ועוצמתית. הפנטזיה המינית באה כפיצוי שנועד למלא את החוסר שנובע מהניכור שלנו לעצמנו. אבל הפיצוי הזה הוא זמני ורגעי. הפיצוי הזה יכול ללכת ולהתפתח יותר ויותר עד שישאב את כל חיינו לתוכו.
מה שבאמת חסר לנו- הוא- אנחנו. החיבור לעצמנו. למי שאנחנו.
הרגעים של הדחף המיני יכולים להיות רגעים של הזדמנות. הזדמנות להתבונן. ברגעים אלה הכמיהה לחיבור עצמי מתגברת וכתוצאה ממנה מתגבר הדחף המיני. אם לא ניפול בפח שאומר לנו שהעינוג המיני ימלא את החסר נוכל להצליח לפגוש את עצמנו (בתוספת של תרגול יומיומי על בסיס הטבלה).
ההתבוננות תפגיש אותנו עם עצמנו. עם כמיהתנו האמיתית. ועל ידי המפגש הזה (עם עצמנו) נוכל לחזור לאיזון פנימי. על ידי ההתבוננות נוכל לשנות דברים בהתנהלות שלנו בחיים ולהתאים אותה (את ההתנהלות) לכמיהה הפנימית.
עד כאן תקציר של החלק התיאורטי. יש עוד חלק שהוא החלק המעשי. מופיע בסוף החוברת.
אשמח שתכתוב לי מה אתה חושב על זה.
