איך את ליבי הטעה ואני כלא רואה ובלא רועה, ומה גם זה אנכי אשא ואין צל לי במנוחה, ואיך אדע למי ארע ומתי היא לרעה, וליבי גם הוא בשלו כי מרה לו, ואיך לעצמי אחרית אסלח ומחשבתי זו לא אסרח, ובעת תחיש לה את פני איך אז אדע, ובבוא העת את מי האשים ומעי וכליותיי בי מעידים ויבואו כחיצים לאלפים, וענני אל בשאלתי בבושתי כי גם בזה אין מי לי, ומי ידע כי אם אתה ואיך הגיב להאי שמעתתא, אוי לאותה בושה אוי לאותה רעה, ומה ומי ההולכים דרך אל אשר מפיהם אמלל אנא הראני אל, ואתפלל אל כבוד אל ומתחת אל כסאו שיחתור וגם יפתח להאי חודו של מחט וה' בהיכל קודשו הס מפניו כל הארץ.
במסתרים תבכה נפשי ואני בחרפתי ומי אם לא לי שאברח אך בי הדוק כאקדח אויה לי כי הרשעתי מעל ממש כשותה לרעל ואף שידע אין לו מרפא ולא עזרה אך אם יפנים ובלבבו ידע אזי יראה אין עוד בלתך עין בעין כי אפס זולתך והכל כאין לנגדיך ובפקוח עיניו עיני שכלו יתגבר הוא על לבבו ויראה כי לא לבדו כי אין צור בלתו ולא מצרת רבים מושבו.
