ישר כוח על השיתוף. לבחור לשתף הוא לא מובן מאליו.
אני מרגיש שהייתה לך ציפיה שברגע שתשתמש באתר הכל יפעל אחרת, אתה תתקדם ותוך כמה ימים תהיה על דרך המלך.
אמנם כל הרגשה חדשה מביאה איתה בשורה ואפשרות לשינוי, אך הוא קורה לאט. צריך סבלנות.
הייתה לך תקופה ארוכה של התמודדות ותקופה ארוכה אינה נעלמת ברגע.
כאן בדיוק המלחמה. כפי שהמלחמה המציאותית שאנו נמצאים בה כרגע דורשת מאיתנו אורך רוח וסבלנות, אז קל וחומר אם מדובר במלחמה הפנימית שלנו.
אתה כותב: "אפילו אם יש לי תקופה טובה אני יודע שהיא תמיד נגמרת רע מאוד" - זה דבר טבעי לחשוש אבל בדרך אני מרגיש שאתה לא נותן לעצמך להרגיש מסופק מהתקופה הטובה. מדוע לא לחגוג, למה לחשוש שהכל יגמר? התשובה לשאלה זו היא: להחליף את רגש הפחד מהעתיד, להכרת טובה בהווה. להודות על הרגעים הטובים. הרגעים הטובים באים לסירוגין - וכשאלה מגיעים יש סיבה למסיבה. אל תבזבז אותם בחששות.
תרשה לעצמך להיות שמח ולהיטען בכוחות חדשים. גם אם המציאות אומרת שבסוף זה יגמר. הרי אם תחשוב על הסוף - אתה כל הזמן תהיה שקוע בחצי הכוס הריקה. האם לא כדאי להנות מהכוס המלאה גם אם בסופו של דבר זה יגמר (ויכול להיות שגם היא לא תיגמר, תהיה פתוח גם לאופציה הזו, אופציה שאתה דווקא כן יכול לעלות יותר גבוה).
אתה ממשיך לכתוב: "גם אם הייתה לי את התקופה הכי טובה זה רק עניין זמני ואני תמיד חוזר שוב לאיפה שהתחלתי, בלי באמת להתקדם יותר מידי.".
הגרף שאתה מסתכל עליו הוא שונה מהגרף שאני מסתכל עליו. למה אני מתכוון?
אתה מתאר גרף של עליה וירידה בחזרה לנקודת ההתחלה.
אני חושב שההסתכלות צריכה להיות על גרף של מדרגות - אתה עולה ועולה, לפעמים עושה צעד או כמה צעדים לאחור אבל אם תסתכל יותר אחורה אתה עדיין יותר גבוה מנקודת ההתחלה.
אתה יכול לומר גם שאתה מרגיש "שנפלת מכל המדרגות" - אבל האם זה באמת נכון?
האם התקופות הטובות לא נחשבות? מדוע לא לטפוח לך על השכם כאשר אתה מצליח לשמור אפילו יום אחד?
תחגוג נצחונות קטנים. הם חשובים וגם גורמים לך להרגיש שאתה לא כל פעם חוזר לנקודת ההתחלה.
תעזוב את נקודת ההתחלה, הרי איך תתקדם אם אתה כל הזמן נשאר במקום הראשון?
כל צעד מקרב אותך אל המטרה וכל נפילה רק מעכבת אותך במקום שבו אתה נמצא. היא לא מורידה למטה. צריך לקום ולהמשיך (שים לב, לא להתחיל מחדש אלא להמשיך) מהמקום בו הפסקת. זו הסתכלות שיכולה לתת לך תקווה. מקווה שעניתי לך על השאלה איך מתמודדים עם כישלון. "השכל לא חונה רק אצלי", אלא הוא מציע לעניות דעתי רק דרך אחת ואני בטוח שיש עוד דרכים. מקווה שתתחבר לשלי.
בכל נפילה יש אפשרות ללמידה. תסתכל מה גרם לך ליפול, איך אתה יכול להתגבר עליו, איך אתה יכול לחסום או לפחות לכסות את הפרצה שקיימת?
ושוב, לסיום. צריך סבלנות. זה תהליך שלוקח זמן - וגם בו אני בטוח שיהיה שינוי. כאשר אתה תהיה נקי ותצא לחופש אתה תוכל להתסכל אחורה ולומר היה שווה להמשיך למרות הכל.
יש לי חדשות טובות, אתה לא צריך לחכות לחופש שיבוא. תתחיל כבר מהיום
מחזק את ידיך ומאמין שתצליח.