אין לי מילים להודות למלך מלכי המלכים על כל רגע של נקיות שלי. מאד לא מובן מאליו!
ברור לי שהשפיות עדיין לא נוחלת בלבבי נחלת קבע.
נכון יש הרבה יותר שפיות, אך רגע אחד של התייחדות עם אפשרות כלשהי להיות לבד עם מכשיר שיכול להראות את הפורנו הנחשק, השכל עושה "עושה שלום" הולך אחורה, הכל מובן שהנה עכשיו עוד רגע יהיה כאן פורנו על המסך.
שום דבר לא עוצר אותי! אָמוֹק.
משתוקק ומייחל לראות וברוך השם הסינון עובד!
מה אם לא?
אז העיניים שלי היו רואות קטעי פורנו.
זאת המציאות.
איך הרגשתי אח"כ? לא בדיוק כמו נפילה, אבל מרוקן מתוכן.
הנה שוב להרים את עצמי.
ברוך השם לא התרסקתי, הגל עבר והספינה חזרה לשוט בבטחה.
מה אני יכול ללמוד מזה?
אין ביטוח. זה כבר ידוע.
ברור שחשבון הנפש הוא עמוק יותר,
על מה בא הפורנו לפצות? האם אני מוצא דרכים להרגיע את עצמי? לנקות ולאהוב פצעים מהעבר?
האם אני משקיע מספיק זמן לקשר אישי עם הבורא, איתי, שיחה יומית מחברת, חשבון נפש אוהב?
איך אני יכול להשתדל שלא לכסות את העיניים בפעם הבאה ולהיות בטוח יותר לא להתקרב לאזור סכנה?
ראיתי גם שהעלו שאלון מודעות עצמית, הדפסתי לי אותו כדי לענות.
ברוך השם המשכתי את היום כרגיל, אבל את הסיבוב הזה בהגה שהיה לי אני חייב לבדוק ולפעול.
לא סומכים על הנס. הפעם היה לי נס.
