האם לדעתכם יהיה נכון בשלב ההתחלתי שלי – לא להוריד לגמרי את הדברים האסורים – אלא להתיר לי לעשות זאת מספר פעמים מצומצם יותר, וכך לאט לאט להוריד עוד ועוד עד שאפסיק לגמרי?
או שאולי בכלל אין לזה שום מקום, וממילא ההחלטה צריכה להיות תקיפה, ולא לכלול אופציה לחזור על עצמי?

היי, שאלה חשובה.
הניסיון מוכיח שלצערנו גם אם תצמצם את הנפילות, הן ימשיכו ואף יכולות להחמיר.  הלוואי והייתי יכול לומר אחרת, אבל התמודדות עם הדברים האסורים מצריכה אסטרטגיה שונה. לא מדובר בגמילה כמו שאר הדברים. אתה אפילו יכול לחשוב ולהעיד האם זה עזר לך בעבר או לא. אני משער שלא.

ידוע המשפט: ''מרעיבו שבע, משביעו רעב''. פיתרון התחלתי לעניות דעתי הוא לצמצם עד כמה שאפשר כל טריגר ופרצה שעלולה להפיל אותך. זה עניין של ניסיון ולמידה. אם נפלת דרך פרצה מסוימת, תחשוב כיצד אתה יכול לחסום אותה. נפלת שוב, ע"י דבר נוסף? נסה לחסום גם אותו.
אם הפיתרון היה כמו שאתה מציע, רובנו כבר לא היו פה, וספק גדול אם בכלל האתר הזה היה מוקם. הוא כאן כדי להצביע על תופעה הרבה יותר מורכבת מלנסות לצמצם ולהוריד את המינון - דבר שהזכרתי בהתחלה, שלא יעזור, לעניות דעתי. נסה לשם שינוי דרך אחרת.
דרך שהיא בוחרת להתמודד ע"י חיפוש הפרצות והקמת חסימות. שאל את עצמך:
1. האם אני מנסה להתמודד בכך שאני מספר לעצמי שאוכל לצאת אם רק אצמצם את הפעולות?
2. האם אני מנסה להתיר לעצמי להתעסק בזה, כי זה מושך אותי ע"י ניסיון לשכנע שצמצום אולי יעבוד?
3. האם יש דרך אחרת לצאת מזה?
4. האם זו עצת היצר לעשיית הפעולות ללא הרגשת מצפון בכך שאני מתרץ שאוכל להפחית כל פעם את ההתעסקות ותוך כמה ימים אפסיק?
5. האם אתה מאמין שניתן לצאת מזה?

אלו שאלות נוקבות. אני יודע. אבל חשוב לי להיות כנה. ההתמודדות נקראת לא סתם: ''מלחמה''. ובמלחמה לא נותנים לאויב להרוג כמה חיילים ואז לחסל אותו, אלא יש לחסלו מיד. גם כאן, אל תתן לעצמך להקשיב לעצת היצר ולצפות מעט פחות. זה רק יפתה יותר ויותר עם הזמן, או לפחות ימשיך כך, ולכן נסה מיד לתפוס אותו. להקים חסימות, להקים חומות שיגנו עליך.
נסה לפעול אחרת ואני מאמין שתוכל לצאת מזה.
''מרעיבו שבע, משביעו רעב''.
תרעיב את היצר. אל תשביע אותו. אפילו לא בצמצום. עלה והצלח!