שלום
אני כבר כמה חודשים פה. לעיתים עם הצלחות, לעיתים עם נפילות.
רציתי לשתף ולקבל עצה:
כל פעם שאני באיזשהו מקום, הן אם זה בבית והן אם זה בישיבה, ויש לי חשד שהורידו את רמת ההגנה של המחשב, או במקום שאני יודע שיש מחשב בלי הגנה, ישר קופץ אצלי הרצון להסתכל על דברים לא צנועים, ואני כאילו נהפך בשניה אחת לאדם אחר, מין חיה שרק רוצה את הדברים השפלים האלו. וקשה לי מאוד לעצור את עצמי בזה. ואני לא מבין מה קורה בתוכי - מאיפה פתאום זה צץ האדם הזה שאני לא מכיר בתוכי? ולמה אני לא יכול להתגבר על צעמי כל פעם שאין מחסום חיצוני? ההרגשה היא שהמחסום החיצוני הוא רק פלסטר, שאיתו אני יכול לעבור הרבה זמן בלי להסתכל בדברים לא צנועים, אבל בשניה שהמחסום נפתח, שהפלסטר יורד - אין לי שום שליטה על עצמי, יוצא מתוכי אדם שאני לא מכיר. וזה הבזק של רגע של הבנה שהסינון פתוח. זה לא תהליך של מחשבבה או התבשלות של תאווה - זה ממש ברגע אחד. ואני ממש מאוכזב ולא יודע מה לעשות. איך אפשר לשלוט על עצמי באמת, בלי הפלסטרים האלו שהם יקבעו לי מתי אפול ומתי לא? איך אפשר לטפל בבעיה באמת, ולא רק לשים פלסטר, כמה שהוא חשוב? ומי אני באמת? אותו אדם שיוצא מתוכי ברגע שהוא מזהה שיש פרצה, או מי שאני בכל שאר הזמן? תבינו, אני יכול הרבה מאוד זמן לא להתעסק בדברים האלו וזה מבורך, אבל ברגע אחד שאין מחסום - אני ישר מוצא את עצמי שם.
אשמח לעזרתכם ולעצתכם.  
תודה על הזמן שהקדשתם לקרוא. 

אח יקר
קודם כל תודה על השיתוף.
תדע שאתה לא לבד 

התמודדות שאתה מתאר היא התמודדות טובה.
קו ההגנה לעולם יפרץ''.
המקום של ההגנה הוא חשוב.
ברגע שאין הגנה השאלה איך אתה אני כל אחד מנהל את קרב ההגנה שלו למול הפריצה.
אם בעזרת תפילה מלחמה או דורון - מוצא לעשות משהו שטוב לך כאדם.

להגן צריך כל הזמן להילחם מדי פעם.
לגוף הדברים שכתבת אני מאוד מזדהה איתך.
הדרך שלי היא להשתדל כמה שיותר להתרחק מפתח אישה זונה דהינו מפתח אפשרויות.
שיש פרצה גם אני מזדהה עם מה שאתה כותב כמו איזה ג'ין שנכנס בי ורוצה לטרוף את הכל.
שמע תפילה להתרחק מהניסיון שהוא מגיע למצוא דרך מילוט.
וכל רגע ורגע ורגע שאני מצליח לדחות את השימוש בפירצה זה שווה כל הון שבעולם.
נותן כח להתמודדת הבאה 
מה דעתך?
שתף מקומות בהם הצלחת להתמודד 

תודה.
אבל לא הצלחתי להבין מדבריך איזושהי אסטרטגיה שטובה לאותו רגע שבו אתה קופץ ומנסה להגיע לדברים הבעייתיים... דורון תפילה ומלחמה זה נכון באופן כללי, אבל מה עם מי שאין לו כוחות להילחם, מה עם מי שזה חזק ממנו, שברגע שיוצא הזיק הזה של הרצון לעבור דרך הפרצה, הוא כבר לא אותו אדם, לאותו זמן לא נתת שום אסטרטגיה, ואני בספק אם יש אסטרטגיה כלשהי לאותו זמן שאין שום בדל של שפיות. גם השאלה היא איך בפועל אפשר לעבוד על הנפש באמת, אני מתכוון לא רק שיהיה פלסטר, אלא איך להוציא או לעקור מהנפש את הרצונות האלו, ככה שכשפעם הבאה שתהיה פרצה, לא יצא מתוכי איזה שד... זה לא הבנתי איך אפשר לעשות. גם לנסות להתאפק לכמה רגעים - זה סוחט, ודורש המון כוחות נפש, שלא תמיד יש. וגם אם מצליחים - בסוף אתה יוצא מותש לגמרי מהקרב הזה. אני מחפש עבודה שהיא יותר קלה, איכשהו שלא צריך להשקיע את כל הכוחות האלו כל פעם כשיש איזה פרצה... משהו יותר יסודי בנפש.

אח יקר 
הלוואי והייתה תרופה טובה לכל פרצה.

לא קיימת כזו לפי מה שאני מכיר.
אבל אם מצליחים לבנות מקתגי''ם - מקרים ותגובות ממילא יכול לעבוד בצורה טובה יותר.
לפחות עבורי.
הרמטיות לא קיימת בעולם ולכן מה שיהיה תפילה אחי.
ראה ה' והביטה

אני ממש מתחבר למה שכתבת.
פעם ועוד פעם ועוד פעם מגיעים למקום טוב יותר.
מעגל ההתערבות שווה המון.
בכלל לחיי היום יום למול מה מנהל אותי ביום יום.


באמת גם תחושת המסוגלות עולה כאשר לפחות הצלחת לדחות את השד בקצת ממש .
מקצת ועוד קצת נהיה חשבון גדול.
תדעו חברים יקרים שהתמודדות מול תאווה והכלים להתמודד מולה.
נותן גם עוד כלים להתמודדות עם החיים עצמם ולא לברוח רק לאזור הנעים והתענוג האישי.
קורא לנו לגדול ובחיים בדרך כלל גדלים לפעמים יש נבילה וצמיחה מחודשת

היי גוואלד, השם שלך מדויק, הניסוח שלך מלא ברגש ורצון לצאת. אתה ממש גיבור. ממש צדיק!
אתחיל דווקא מהסוף. הכלי באתר שנקרא ''גלישת דחפים'',  בדיוק מדבר על הרגע הזה שבו אתה מזהה את הטריגר. כלומר את הנקודה שמעוררת אותך (זיהוי הפרצה) ומשם כיצד לפעול. ממליץ לך מאוד להתחיל את השיעורים.

תרשה לי גם לחזק אותך ולומר שכמו שראית מהתגובות של החברים, זוהי תחושה משותפת לכולם. ההרגשה של פיצול האישיות בין מי שאתה מכיר באמת, לבין אותו אדם שנופל בחטא. אני דווקא מאוד שמח שאתה מזהה את הנקודה הזו כי יש אנשים שחושבים שהם עצמם הזוהמה והלכלוך. אבל זוהי לא האמת, אלא עצת היצר. חז"ל לא אמרו סתם שאדם נופל בגלל רוח שטות - כלומר, שהוא עצמו באמת אינו רוצה לחטוא, אלא שיש ניסיונות קשים ולכן אנחנו נופלים לפעמים.
דווקא היכולת שלך להבחין שאתה לא באמת רוצה את החטא אלא ש"הפרצה קוראת לגנב" היא חשובה מאין כמוה. תבדיל בין: עשיתי מעשה חטא, לבין אני החטא. הראשון הוא האמת, השני הוא היצר. במילים אחרות, אתה באמת גיבור גדול גם כשאתה נופל. נכון שיש את עניין התשובה, אבל זו הנקודה. זה משא שבעזרתה אתה שומט אותו וממשיך הלאה בדף חלק, כי אתה בבסיסך טוב. אם כולך היית חסר תקנה, היית צריך לברוא את עצמך מחדש. אתה ממש לא ולא קרוב לכך.

לענייננו, אני מזהה בך יצר מאוד בריא. יצר שנועד להביא חיים, אבל בהתאם הוא הכי חזק. שמח שיש לך את הדחף, אתה תוכל לממשו בקדושה בעתיד. זה העיקר. אני מאמין שחלק מהרצון הגדול והדחף הוא מה שתיארת, הוא קשור לטבע היצר אבל גם להפסקה שלך ממנו. כלומר, הימנעות זמנית גורמת לרצון עז, אבל זה לא אומר שצריך לחטוא יותר אלא להבין שברגע שאתה דווקא מתגבר על הדחף החזק הזה, הוא יחלש. זה מוזר, ולפעמים לא מובן, אבל הדחף הגדול ירגע מעט אחרי שתצליח לפחות פעם אחת להתגבר עליו כשהוא מנסה להתגבר עליך. זו תחושה שתהיה חייב להרגיש בעצמך. הוא לא יעלם, אבל תהיה לך תחושת הקלה מאוד גדולה כשתצליח. ואתה תצליח! מאמין בזה!
איך מתגברים אתה שואל?
ובכן:

א. הפלסטרים שאתה מדבר עליהם הם כבר משהו. אם ניתן שהפלסטרים הללו לא ירדו מהפצע מדי פעם - הדבר יציל אותך. אם זה לעיתים מסונן ולעיתים לא, יהיה לך מאוד קשה להתגבר. האם יש דרך לחסום מבלי שהסינון ייפתח מדי פעם? זו לא בושה להיעזר בהם אלא חוכמה רבה. זה טוב לרתום עוד טכניקות ועזרים.
הנפילה דווקא היא תהליך שבו אתה מגלה מה הפרצה, ואיך ניתן לחסום אותה. השתמש בהן לטובה - זוהי נקודה חשובה. עדיף להקדים תרופה למכה אבל זו נקודה שיש לציין.

ב. לשאלתך השנייה, מי אתה באמת כבר כתבתי בתחילת דברי. זהו אותו אדם שבשאר הזמן. זה אתה האמיתי. איך אני יודע, יש הרבה ציטטות של חז"ל,  אבל ההוכחה הכי גדולה לא נמצאת רחוק. ההוכחה היא בשרשור שאתה כתבת! ברצון שלך לצאת. זו האמת!
אל תתן לתאווה או לנפילות להגדיר את מי שאתה. יש בך המון נקודות טובות. אם אני מזהה את זה בך, אז אתה על אחת כמה וכמה, תן למקומות ולנקודות הטובות שלך גם קרדיט. תן לטוב שבך חשיבות לא פחותה ואפילו יותר מהחטא. כתוב בתורה על החטאים, אך תשכח שכתובה שם גם התשובה ואהבה של הקב"ה כלפינו. גם בחטא. לפעמים אנשים שוכחים את החלק השני...

ג. אני מבין את החוזק העצום ליפול. זה באמת קשה, אבל לא בלתי אפשרי. היה נשמע מתגובתך לgoolife המקסים, שאתה חושב שזה כמעט אבוד. על אף שיש אמת במה שאתה כותב. היא רק מקצתה. 
אני חייב להיות כנה ולומר לך את האמת הקשה: זה מחייב עבודה. זו הדבר היסודי בנפש, כלשונך. איך עושים זאת? ובכן, גלישת דחפים מסבירים יותר טוב ממני, אבל בגדול,
הנה כמה הצעות שיכולות לעזור לעניות דעתי:

1. פיתוח מודעות: תזהה את הטריגרים המצבים, השעות והמקומות שמעוררים בך את הדחף. הנפילות הן המקום לזהות בדיוק את הפרצה. אבל גם להימנע מהם או לשמור על עצמך יותר כשהם מגיעים. תימנע ממצבי סיכון.

2. הסחת דעת: תנסה למלא את היום בפעילויות אחרות שממלאות אותך ושאתה מרגיש בהם משמעותי.

3. חסימת גישה: שמים פלסטר על פצע למרות שהוא לא מרפא אלא רק מקל, יש לך כבר פלסטר בתור חסימה זמנית, נסה לבדוק כיצד הפלסטר לא יורד. כיצד ניתן להשאיר אותו או להוסיף עליו גדרות. להוסיף סייגים.

4. שיתוף: תמשיך לשתף ולהוריד דברים מהלב. זה חשוב מאין כמוהו. זה ממש מרפא לנפש.

5. סבלנות וחמלה עצמית: כמו שכתבו חלק מהחברים, תזכור שזה תהליך, כמו מסע שבו גם לפעמים, מחליקים או הולכים טיפה לאיבוד אבל חוזרים בחזרה לדרך המלך, אל תשפוט את עצמך בחומרה. זה רק יזיק. סבלנות. והכי חשוב לא להתייאש כלל. אחרת, אתה משחק פעם שנייה לידיים של היצר.

בהצלחה רבה חבר יקר! אוהבים אותך, ומחזיקים לך ידיים.

הי nbym היקר, תודה עצומה על הדברים! מחזק מאוד! ניכר שאתה אדם שעשה את המהפך בחיים של לצאת מעצמך, ככה שאתה מלא אהבה ורצון לעזור ולהיטיב לאחר. מי שלא עבר את השלב הזה, כמדומני, גם בהתמודדות עם היצר יהיה לו הרבה יותר קשה...
גם תודה לכל מי שכתב ואכפת לו. אשמח לשמוע ממכם עוד ומעוד אנשים גם. אני רוצה לקבל עוד עצות ונקודות חשובות או נקודות מבט של אחרים, תמיד יכול לעזור.
א. לגבי הפלסטרים - העניין הוא שבבית יש הגנה של רימון גבוהה בד"כ וזה טוב, הבעיה היא שאמא שלי רוצה לפעמים לראות כל מיני דברים שהיא אוהבת שהרימון חוסם, אז היא מורידה זמנית את רמת ההגנה... ואני לא הולך לספר לה על כל ההתמודדות הזאת כנראה. גם קרה לי כשהלכתי לכל מיני ישיבות לבדוק, ויש שם מחשב, פתאום קופץ משהו ומסתבר שאין הגנה או שנפלה ההגנה... וברגע שקופץ משהו אתה חושב: אולי אין הגנה? ואז אתה גם בודק אם אין הגנה וכו', ד"ל. זה אותו שד שעובר שלבים שונים.
 דרך אגב, אני בישיבה שלמדתי השנה כשהגעתי בכלל לא היה סינון במחשבים של הישיבה (!), פשוט לא היו מודעים לזה ואף אחד לא דחף את זה... ואכן היה לי שם כמה וכמה נפילות כואבות. ב"ה ביקשתי שישימו סינון, והוא הותקן לקראת סוף השנה ב"ה. אז אמרתי לעצמי שאם הגעתי לשם רק כדי לדאוג שיותקן סינון על המחשבים - דיינו...
ב. אנסה את הגלישת דחפים בע"ה.
ג. ברור שהפלסטרים מצילים וחובה לשים אותם כמה שאפשר. אבל צריך לדעת שמתישהו במהלך החיים זה קורה שפלסטרים נופלים, וזה ברור שזה יקרה. השאלה היא  - איך אתה מכין את עצמך לכך? וגם אם הכנת את עצמך - וזו שאלה יותר קשה- מאיפה יהיה לך את הכוחות להתמודד? אני גם לא יודע עד כמה הידיעה שצפויים קשיים עוזרת, כי ברגע שאתה אומר את זה לעצמך למשל שבקרוב אתה הולך לעבור במקום לא צנוע, אז גם אותו שד שומע את זה, וגם הוא קופץ, ואדרבה זה יכול להכניס אותך לחשוב על הנושא יותר, והמטרה היא לא לא ליפול, אלא להתעסק במה שבאמת חשוב וצריך להתעסק (כמו שאמר הרבי מקוצק: "אני רוצה שלא תחטאו. לא כי אסור לחטוא – אלא כי תהיו כל כך עסוקים שלא יהיה לכם זמן לחטוא") ולא להתעסק במה שלא חשוב, ולכן גם אם לא נפלת אבל התעסקת בעניינים האלה כל הזמן - פספסת את המטרה. ולכן אין שום שינוי אם אמרת לעצמך את זה או לא, אדרבה זה יכול גם לגרוע. השאלה היא מה נותן את הכוח להתמודדות והאם ואיך אפשר לעצור את אותו שד ברגע שהוא יצא מהבקבוק... לזה אני מחפש פתרון. אומרים לי: זו עבודה. אבל מה זה אומר עבודה? מה בפועל צריך לעשות? - זה לא כתוב בשום ספר, וזה התסכול הגדול של החיים האלו. הכל צריך ללמוד לבד, ודרך טעויות... אבל אולי, אולי למישהו יש איזה מתכון? ואולי יש מישהו בעולם שיכול להבטיח לי שמרגע שאחליט שאיני רוצה בהתמודדות הזאת עוד, יותר לא אפול? כי אם אפול, לא אבחין בכל ההתקדמות שעשיתי ושאעשה, כי בסוף נפלתי... אז מה זה שווה הכל.. ואתם תגידו לי, לא, זה שווה כל רגע המאמץ והניסיון ותראה איך התקדמת, וזה נכון, אבל - הנפש מסרבת להשתכנע. כמו לבנות את ירושלים בלי לבנות את בית המקדש- האם ירושלים תתנחם בזה? העיקר חסר מן הספר! ואפילו יבנו את בית המקדש - כל עוד לא יהיה לנו ברור שבעצם באיזושהי נקודה עמוקה מעולם לא חטאנו - איך נתנחם? הרי עברנו כל כך הרבה צרות, וזה לא רק בשביל להגיע אל המטרה, ואז נגיד שכוייח, הגענו. בשביל זה כל הצרות? רק כדי להגיע אל המטרה? חייב להיות פה משהו מעבר לזה, כי להגיע אל המטרה אפשר היה גם בלי כל הצרות בדרך. ואם יאמר מישהו שאי אפשר - אזי המטרה לא שווה את כל כאבי הדרך.
ובכן, חברים אשמח מאוד לשמוע ממכם, ותודה על כך שאתם איתי עד כה.   

אח יקר 
ניכר בין המילים את הכאב העצום שאותו אתה חווה.
ברוח הימים האלו של אלול - שא לה' תפילה ותאמר לו ראה מה אני עובר תן לי כוחות ללמוד ולא דרך טעויות.
תזכור שאנו בתהליך של בניה לא בנו את הכל ביום אחד 

הנקודה של הדרך והמסע לא ידועה לנו אבל כך הוא דרכו של עולם לא ביום אחד חיטה צומחת לא ביום אחד אדם מדבר יש תהליך וכמו תינוק שלומד ללכת נופל וקם נופל וקם

כתבת שכאשר יש נפילה הנפש דוחה את ההתקדמות.
אולי אפשרי להתגמש עם הנקודה - הנפש לומדת שי התקדמות ויש צעידה לא משנה כמה פעמים זה קורה.
הנקודה בכל זה שהרי כל פעם זו התקדמות בפני עצמו.
למשל כל יום זה שקל ועוד שקל ועוד שקל ועוד שקל ויש יום שבו לא מרווחים שקל זה לא אומר שהפסדנו את השקלים שאספנו.
( ובהמשך לכך גם אם יש לנו הרבה שקלים אסור לנו לחשוב שאפשר יום אחד לא להרוויח שקל כי כל יום זה אפקט של ריבית בדחייה של הרצונות )

ואני בונים אבן אחר אבן ויש ימים שבהם פתאום יש הפסקת עבודה אבל כמו בכל דר בחיים אני רוצה להרוויח מקסימום מקסימום ממה שניתן.
לא לפחד נעשה חיל.
ממש משמח לקרוא את כל מה שאתה כותב.
מחדד אצלי את ההבנה שאני לא לבד.

וואו תשמע, אני כל כך מבין אותך ומזדהה איתך. לפני חודש התחלתי לעבוד על תכנית רצינית של גמילה. התכנית ברובה מתבססת על פלסטרים - חסמתי יוטיוב, חסמתי אפשרויות אחרות. והנה לפני שבוע בדיוק, פתאום התברר לי שאחת האפשרויות לא חסומה בכלל. וממש כמו שאמרת - השד יצא מהבקבוק. הלכה לה לגמרי עבודה של חודש, כאילו לא עשיתי כלום, נפלתי ונפלתי והתרסקות.... אחרי יום התעשתתי וחסמתי מחדש את האפשרות. ההשפעות השליליות נמשכו לאורך כל השבוע האחרון. השאלה ממש זועקת, בעצם, כל הזמן הזה - לא עשיתי תיקון אמיתי! רק חסמתי מרחוק, אבל אצלי בפנים בנפש - שום דבר לא השתנה!
אז תראה. קודם כל, אני ביחס לעצמי לא חושב שכל החודש הזה היה בזבוז ושום דבר. הוא היה הוצאה רצינית של הרצון אל הפועל - זה הישג לא מבוטל. כמו אדם שניסה לקפוץ מעל גדר, הצליח שני שליש מהגובה, נתקל ונפל. הוא צריך להמשיך להתאמן, עד שיצליח שלושה רבעים מהגובה ויפול שוב, תשע עשיריות ויפול שוב, וכן הלאה עד שיצבור מספיק תנופה ויעבור בעזרת השם. זה דבר אחד.
דבר שני, והוא איך כדאי לדעתי להתבונן על הדברים - הרמח"ל במסילת ישרים מתחיל במידת הזהירות. שם הוא אומר שאדם צריך לחשב חשבונות ולהילחם עם היצר בתחבולות. רק לשים לב מה רע ולמנוע את זה. כלומר, פלסטרים! זה השלב הראשון והבסיסי. זוהי דרך המלך. לא מלחמה חזיתית, לא להביא את עצמך לידי ניסיון ואז לנסות לשבור את היצר, זה לא יצליח. המטרה בהתחלה היא להצליח להימנע בכל מחיר! להצליח לעמוד במשימה במציאות - ואם זה דורש לחסום, או לעבור לפלאפון טיפש, לעשות מה שנדרש. קודם כל להיות בשליטה. כמובן שהכי עדיף זה לתקן את עצם הנטיה, שאם אדם יגיע ח"ו לפרצה - יוכל לעמוד בה. אבל זה מקרה של בדיעבד. 'אל תביאנו לידי ניסיון'. זה שלב הרב יותר מאוחר ומתקדם.
בוא נהיה אמיתיים רגע. ברור שאין 'נוסחה' או איזה משהו 'מסיר אחריות' של החלטה חד פעמית, וזהו כל החיים קלים. אנחנו מכירים טוב מדי את החיים מכדי להאמין לדבר כזה... באמת כמו שכתבת הלמידה היא עצמית ורק מהמון טעויות. 'אין חכם כבעל ניסיון'.
ואני חושב, שאם אתה עובד בדרך הזאת - שם פלסטרים על כל הפרצות, אזי אפילו אם תגלה פרצה חדשה מדי פעם, ותיפול נפילה כואבת, כל עוד תנצל את הנפילה כדי ללמוד ולדעת איפה עוד לשים פלסטר - בטווח הארוך אתה תצליח. יבוא יום שבו אתה תכיר כמעט את כל סוגי הפרצות, ותצליח להיות מודע אליהן ולזהות אותן מקילומטרים, בשלב שהשד עדיין בבקבוק. וכך תוכל לשלוט בו. אל תזלזל בדבר הזה! אני יודע שזה נשמע מפתה לבוא ולהגיד: 'אני לא שוה כלום, אני כל  כך חלש, זה הכל עבודה בעיניים, אם הייתי עומד למבחן היה מתגלה פרצופי האמיתי'. אבל הבחירה שהקב"ה נתן לנו היא כל כך מגוונת ובכל כך הרבה מישורים. וזאת ההגדרה של חכם - 'איזהו חכם הרואה את הנולד'. חכם! לא חלש, לא צבוע, חכם! זאת דרישה של הקב"ה ממך. כמובן יש מדריגות, ויש עבודה פנימית יותר, תובענית יותר. אבל למה לך להתעסק בדברים שמעל לכוחך כרגע? תעלה בסולם לפי הסדר! קודם כל בשלבים הראשונים. תתמקד בהם. אם תתעסק בדברים שאינם בכוחך כרגע, זה לא יועיל לך בכלל. רק יתיש וייאש אותך. תדחיק את הסוגיה הזאת ביודעין. שאתה יודע שיום יבוא ותטפל בה. והבחירה היום להדחיק אותה היא בחירה אולי קשה קצת, אבל זאת היראת שמים האמיתית.
מקווה שעזרתי

תודה רבה.

אני חושב שכבר ב"ה יש לי את הפלסטרים שאני יכול לשים: אני עם פלאפון כשר, יש לנו סינון בבית ברמה גבוהה.

אז אני כבר שואל לגבי המדרגות כמו שאמרת, בעבודה הפנימית יותר.

ועל זה אני שואל חברים, אם מישהו יודע איך עושים ומה עושים בעבודה הפנימית הזאת. ברור שאשתדל לשים את כל הפלסטרים האפשריים, ואני חשוב שבדרך כלל יש לי אותם (אמנם נסיעות בתחבורה ציבורית תמיד קשה אבל זה בד"כ אין מה לעשות חייבים ליסוע). אבל השאלה איך מתקדמים מכאן ומוסיפים עבודה של שליטה עצמית ופנימית ושל עבודה על האישיות. ולא, אל תגידו לי ללכת לקבוצות 12 הצעדים, זה לא רלוונטי עבורי.

געוואלד היקר - 
אני רוצה לחזק ולמתוח קו מתחת לכל מילה שאמרו לך כאן בשרשור. יהלומים של ממש.

ולהוסיף כלי ותוכנית שתסייעה לך להשתנות מבפנים-
בצע את שאלון רמת ההתמודדות שיש באתר ותשתף אותנו בהמלצות שקיבלת. שם אנחנו ממליצים על תוכנית מסודרת מסוימת, שמתאימה לכל אחד לפי רמת ההתמודדות שלו.   gye.org.il/addiction-test/

לכל תוכנית שיטה ורעיון בסיסי אחרים, לכן קשה לי לענות על השאלות הספציפיות החשובות ששאלת - כי אני לא יודע מאיזה כיוון לענות, מהתוכנית האחת או השנייה.

בהצלחה, מצפה לתגובתך
ניריוסף,
צוות GYE