היי,
זה הולך להיות קצת ארוך אז מחילה.
אז מחקתי ונרשמתי מחדש לאתר,הרגשתי שאני חייב להתחיל מחדש אבל הפעם מתוך מחוייבות וגם כדי לעשות לעצמי יותר סדר.
אז שלום לכולם אציג את עצמי כמצליחן (בתור מנטרה שמעודדת חיוביות),בן 32 נשוי ואב לתינוק חמוד.
לא אתחיל מהתחלה אלא התמקד דווקא בשנה האחרונה. כשפרצה המלחמה (שמחת תורה 07/10) הייתי נקי חודש ימים. הוקפצתי למילואים כמו מאות אלפים אחרים וזכיתי להלחם בחזית בעזה (לא ארחיב על הלחימה עצמה) זה היה הסבב הראשון והקשה מכולם בו שירתתי חודשיים וחצי. במהלך המילואים שמרתי על נקיות והאמת שזה היה קל כי לא היה לי שום פנאי או יכולת לממש את הרצון אם היה  גם בימי הריענון המעטים שיצאתי הביתה.הלחימה גרמה לי באופן לא מודע לסטרס פנימי שקט ולא מורגש שהתבטא בסוף הסבב כשהשתחררנו, הגוף הגיב לזה קודם עם צינון ופריחה וחולי שזה היה הדבר הקל,החמור יותר היה ההתבטאות שלו דרך הנפש,לא שמים לב לזה בהתחלה אבל אחרי שבוע שלם שאתה לא מצליח לקום מהמטיה לפני השעה 10 ולא לרצות לעשות כלום חוץ מלאכול ולרבוץ אתה מתחיל לשים לב לשינויים שהשיא היה בנפילה דרסטית לתוך התאווה (פורנו,שיחות טלפון מיניות עם נותנות שירות,וואטסאפים מיניים של נותנות שירות) זו נפילה שהרגשתי שהשתגעתי, זה לא דמה לשום דבר אחר,הייתי אובססיבי, ידעתי שיש לזה קשר ישיר ללחימה בעזה. באותה תקופה אשתי היית בהריון מתקדם שזה היה מרגש וציפיתי לבואו של בני הבכור אבל זה גם טרם מאוד לסטרס שחשתי.
הרצון והאמונה שלי בסופו של דבר ניצחו ויצאתי מהלופ המענה הזה של ההתרסקות, התפכחתי,סגרתי את כל החשבונות באתרים והאפלקציות שהיו לי, הרגשתי שיצאתי מהכלא, שמחתי,התחלתי לקום מוקדם בבקר לתפילה במניין,הגעתי מוקדם לעבודה, למדתי תורה,התחלתי להתאמן והייתי מוכן לקבל את פניו של הבן שלי לעולם.
התקופה היפה הזו נמשכה לה בערך חודשיים עד הנפילה הבאה שהיא היית באותה דרגה כמעט אבל נמשכה פחות זמן אבל פה קרה משהו נורא מביך אבל משנה איזון במלחמה הזו מול היצר,אשתי תפסה אותי! כנראה שלא הייתי יסודי כבדרך כלל לגבי בדיקת ההסטורייה והשארתי "לכלוך" וכל זה אחרי שאמרתי לה שאני כבר לא חושב על זה ואני בסדר (לא שיתפתי אותה בנפילה הספציפית) היא כעסה ונפגעה (בצדק) אבל היא עשתה משהו שעוזר לי עד היום ומונע התרסקות, היא שינתה את כל הססמאות במחשב ובפלאפון הספייר (שממנו הייתי משתמש בטלגרם למטרות מיניות) שאם אני רוצה להכנס למחשב או לכל מכשיר אחר בבית זה צריך לעבור דרכה (ברוך השם שנתן לה אתה הרעיון הזה).
האמת שהתפיסה על חם הזו שמרה אותי נקי עד שנקראתי שוב לדגל ושוב מהמלחמה ביצר עברתי למחלמה בעזה ששם לא היית לי גישה אמנם לפורנו אבל כן היה לי וואטסאפ ומספר שמור של מישהי שעושה סרטונים בתשלום ולצערי יצרתי איתה קשר וכך הכנסתי את עצמי למחלמה בשתי חזיתות , השימוש  לא היו בחופשיות ולא באמת היית לי פרטיות כך שהנפילה היית מאוזנת ולא מרסקת. אחרי שסיימתי את הסבב (המייגע ) חזרתי הביתה עם מוטיבציה לפתוח דף חדש,זה היה בעיצומו של חודש אלול ,לא אשקר זה לא בא אליי בקלות והייתי צריך לעבוד על זה חודש ימים, זה היה טכני אבל בסוף האור הזה חדר את הסדקים ופרץ לתוכי והרגשתי אדם חזק,נקי ושמח,הרגשתי שאני חיי את עצמי סוף סוף.. 
אבל שכחתי ש"לפתח חטאת רובץ" וכמו החמסניקים ימח שמם גם לו יש סבלנות והוא רק מחכה שתרדם  בעמדה וחברים יקרים זה אכן קרה, חשבתי שניצחתי,חשבתי שזה כבר מאחוריי אבל טעתי..אחרי ארבעה חודשים של נקיות נפלתי והתחלתי לראות תמונות ותכנים בצורה חטופה דרך המחשב של העבודה כי הפלאפון שלי חסום ואין לי גישה לססמאות של המכשירים בבית, הייתי מנצל את הזמן שאשתי במקלחת או בשירותים ונכנס דרך הפלאפון שלה רק כדי להסתכל (זה לא המשיך לשלב של פורקן), האמת שזה יצר אצלי תחושה של תסכול ועצבות, מצד אחד רציתי לממש את התאווה ולא יכולתי פיזית ומצד שני לא רציתי ומתוך התסכול נולד אצלי רעיון לרכוש טאבלט בעלי אקספרס בלי להגיד לאשתי. דרכו אוכל לממש את הדחף ואכן קניתי והוא הגיעה אליי אחרי שבוע והאמת להגיד לכם לא באמת היה לי זמן לזה כי לא הייתי לבד הקדוש ברוך שמר עליי כך שלא תהיה לי אפשרות להיות לבד בבית, עד מוצאי שבת האחרון שאשתי לא היית בבית והילד נרדם מוקדם, ממשתי את התאווה ועשיתי שיחת וידאו מינית בתשלום ולא נהנתי מזה בכלל! וזה בכלל ביאס כי מצד אחד אני נופל ומצד שני גם לא נהנה מזה?! כנראה שהלחץ מלהתפס ורגשות האשמה שאני עושה משהו לא בסדר מלבד הצפייה בפורנו אלא גם מסתיר מאשתי את העובדה הזו שקניתי טאבלט וחזרתי לנפילות גרמו לי לאי התמסרות לסיטואציה והראש והגוף פעלו בנפרד. אחרי הנפילה הגיעה ההתפכחות (זו היית פעם ראשונה שהגעתי לפורקן מאז שהתחילה הנפילה ) הדבר הראשון שעשיתי אחרי ההתפכחות וההתארגנות מחדש על עצמי זה לקחתי פטיש ושברתי לחתיכות את הטאבלט.
וואו זו היית הרגשה טובה, סוף סוף אני לא מסתיר משהו,והנה אני גם מראה לקב"ה את הרצון הטוב שבי להיות קרוב אליו,להיות נאמן לו ,לאשתי ולעצמי ולהיות שמח. והנה אני כותב מתוך שמחה ונקיות של יומיים ברצף ומאחל לעצמי ולכם חיים טובים יותר,שמחים יותר, שתחיו את החיים מתוך האדם שהקב"ה ייעד אתכם להיות.
תודה למי שקרא עד כה,
שלכם,
המצליחן

מצליחן יקר ואהוב,
תודה על הכל, על השיתוף, על השירות, על הברכות בסוף הכתוב.

כמה נקודות שחשבתי עליהן:
א. יש לך כוחות גדולים וכלים להתמודד - כי עובדה שאתה מצליח לשמור על עצמך לתקופות מסויימות.
ב. את מה שעובד - תעלה על נייר, תייצר תוכנית, תמצא שותף אחריות או ספונסר או מטפל ותשתף אותם בתוכנית שלך ובהתמודדות ובהצלחות שלך. זה יעזור לך להקפיד ולהתמיד.
ג. כנראה יהיו עוד נפילות או מעידות לאורך הדרך - זה אומר שהתוכנית שלך לא שלימה, ויש עוד מה לשפר ולדייק.
ד. שתף אותנו במה עוזר לך להחזיק מעמד לאורך זמן. מה אתה עושה כשיש לך דחף קטן, מה אתה עושה כשיש לך טריגרים, מה אתה עושה אחרי נפילה כדי לקום? איך אתה מתמודד עם הנפילה באמצע שלה - כדי לבלום ולצמצם אותה?
ה. אני רוצה לשקף לך שאתה יוצר קשר אנושי עם אישה אחרת למטרה מינית. יכול להיות שמבחינת אישתך זו בגידה חמורה יותר מצפייה בפורנוגרפיה. אני לא רוצה לבאס אלא לשקף לך את המציאות שאתה כותב על עצמך - אולי זה ייתן לך יותר מוטיבציה לחשוב על פיתרון חלופי במקום נפילות עם נשים אחרות.
ו. חשוב שתמשיך לחפש דרכים לעבד ולשחרר את הסטרס שהיה, בעזרת התוכנית שלנו, בעזרת קבוצת תמיכה, בעזרת טיפול או כל שירות אחר של הצבא למילואימניקים שמציעים כיום.

ודבר אחרון - אתה לא לבד, כל כך הרבה משרתי מילואים מתמודדים כיום - אבל אתה הגדלת לעשות ועבדת קשה, עמלת על השינויים וההתקדמויות שלך, ואתה תגיע רחוק וגבוה בעזרת ה' עם תוכנית מסודרת וכלים קבועים שעושים לך טוב.

בהצלחה!
מחכים לעדכונים שלך!

המצליחן היקר,
וואו, קודם כל תודה לך על הכנות המדהימה ועל השיתוף שלך.

אני בטוח שזו לא הייתה משימה פשוטה לכתוב את כל זה, אבל אתה לא מבין כמה עוצמה יש במילים שלך. אתה אדם אמיץ שבוחר להילחם, להתאמץ, ולנסות שוב ושוב למרות כל האתגרים.המסע שלך נוגע ללב, ומעבר לזה - הוא מעורר השראה.

אתה מתמודד עם קשיים עצומים, בין אם זה המלחמה בחזית הפיזית בעזה ובין אם זה הקרב הנפשי שלך כאן בבית. אני רואה בך לוחם אמיתי, לא רק במדים, אלא גם בחיי היום-יום, מול היצר והפיתויים שמאתגרים כל כך הרבה אנשים. לא רק שאתה לא מוותר - אתה גם מוצא את הדרך לקום אחרי כל נפילה. הבחירה לשבור את הטאבלט, לפנות אל הקב"ה, להודות בפני עצמך, וגם לקחת אחריות – כל אלו מעידים על הרצון האמיתי שלך להשתנות ולצמוח.

ברור לי שה"מצליחן" זה לא רק שם שבחרת, זה גם מי שאתה באמת. הסיפור שלך מזכיר לנו את הנקודה שאסור לנו לשכוח - שמי שמצליח באמת הוא זה שלא מפסיק לנסות. זה לא קשור למספר הנפילות, אלא ליכולת לקום כל פעם מחדש עם עוד קצת אמונה בעצמך, באשתך ובקב"ה. וזה בדיוק מה שאתה עושה.

אני מאחל לך המשך הצלחה במסע שלך. תזכור שהכוח שלך טמון בהתמדה ובבחירה שלך להילחם, גם כשהדרך קשה. אני בטוח שיש בך את כל מה שצריך כדי להגיע למקום של יציבות ושמחה. אל תפסיק להאמין בעצמך, ואל תשכח שאתה אף פעם לא לבד. הקהילה הזו פה בשבילך. תמשיך לשתף אח יקר!

בהערכה רבה,
אח שלך לדרך,
שמאמין בך ובמה שאתה עושה!

ברוך השם בנתיים אני ברצף של 17 ימים נקיים והאמת שלא פשוט לי. אני כל השבוע האחרון בפיתוי נוראי להציץ ולהסתכל על משהו. כל יום אני אומר רק היום ובלילה מתפלל על היום למחרת.
הקושי נובע מהתסכול שמצד אחד בא לי, שזה יצר הגוף ומצד שני אני לא רוצה ,שזה מחשבה הגיונית של השכל.
הקושי שאין משהו שמרגש אותי כמו הפורנו והציפייה לפורנו זה מתסכל.
בחודש הבא אני חוזר לסבב נוסף בעזה, ויש חוסר וודאות מה יהיה איזו משימה זו תהיה בעקבות כל השינויים וההסכמים שמתחוללים עכשיו שאני מאמין שזה מוסיף.
יש לי תחושת עצבות כזו לפעמים וחוסר חשק אבל עדיין יותר טוב מהתחושה של אחרי הנפילה.
מתפלל לימים בהירים יותר.
בהצלחה

מצליחן יקר,
קודם כל, תודה לך על המשך השיתוף הכנה. מרגש לראות כמה אתה מודע לעצמך ולתהליך שאתה עובר.

אני רוצה רגע להתעכב על משהו חשוב  — היכולת שלך להרגיש. לא רק את המאבק, אלא גם את הרגשות שמתלווים אליו: התסכול, העצבות, אפילו חוסר הוודאות. זה חלק מהמסע, וזה לא סימן לחולשה — זה דווקא סימן לחיים, להעמקה שלך בעצמך ובמה שאתה באמת רוצה.

17 ימים!
אחי, זה הישג עצום. זה לא רק מספר – זה:
17 ימים של בחירה, של עמידה מול פיתויים, של עבודה פנימית יומיומית.
17 ימים שבהם הצלחת למרות הקושי, למרות התסכול, למרות תחושת העצבות שלפעמים צפה. זה אומר שאתה חזק יותר מהיצר, שאתה מסוגל לשלוט בבחירות שלך ולא לתת להרגל לנהל אותך.

זה ניצחון אמיתי, והוא מוכיח שאתה מסוגל להרבה יותר ממה שאולי חשבת. זה לא קל, זה לא מובן מאליו, וזה בדיוק מה שעושה את זה לכל כך גדול.

אנשים לא תמיד מדברים על זה, אבל ההתמודדות עם היצר היא לא רק קרב טכני של להימנע מנפילה, היא גם מסע רגשי ונפשי עמוק של בניית זהות ושל חיבור לערכים שלך.
כתבת שאין משהו שמרגש אותך כמו הצפייה עצמה, ואני כל כך מבין את זה. זה אתגר אמיתי, כי זה לא רק הרגל – זו דרך שבה המוח למד לחפש סיפוק, בריחה, אולי אפילו נחמה. וזה בדיוק מה שיכול להוות עבורך פתח להזדמנות:

קרי, למצוא דברים אחרים שממלאים אותך, מרגשים אותך ומכניסים לך תשוקה לחיים. זה יכול להיות דרך עשייה משמעותית, חיבור עמוק יותר עם הקרובים אליך, ספורט, או אפילו חוויות קטנות של נוכחות מלאה ברגע.
אני יודע שכרגע זה אולי נשמע רחוק, אבל עצם זה שאתה מתמודד ולא בורח – זה כבר שינוי עמוק. ואתה תראה שבהדרגה, ככל שתמשיך במסלול הזה, דברים אחרים בחיים יקבלו צבע חדש, והחוסן שלך יגדל.

אני רוצה להזכיר לך שאתה לא רק לוחם מול היצר – אתה גם בונה את עצמך, אדם עם עומק, עם מודעות, עם כנות שמעטים זוכים להגיע אליה. וזה מרשים כל כך.

תמשיך בדרך שלך, תיתן לעצמך מקום גם לרגעים הקשים, ותזכור שגם אם יש ימים פחות בהירים – אתה מתקדם. תמיד.

כולנו איתך, אח יקר, שולח לך המון כוח ואמונה.
תמשיך לשתף!

תודה על מילות החיזוק והפירגון,כיף לשתף אנשים שבאמת יכולים להבין ולהרגיש את מה שכתוב,כי זר לא יבין זאת,רק מי שמתומדד.

ברוך השם הגעתי ל21 ימים נקיים שהם שלושה שבועות. הצלחתי כבר בעבר להיות נקי מספר גדול של ימים 21 ימים זה לא השיא אבל מה ששונה הפעם זה שאני נקי מתוך קושי ורצון להשתמש. בשאר הפעמים הייתי מקבל אור כזה פתאום ועזרה משמיים לא לרצות בכלל להסתכל וכך הייתי שומר על ימים נקיים אבל הפעם זה שונה הפעם אני נקי מתוך מודעות יום יומית ושימת לב אמיתית למה שאני מרגיש ולפעולות שלי , אלו 21 ימים של בחירה של להגיד רק היום כל יום ולהתפלל בלילה על יום המחר. זה יותר מספק ואני מרגיש שאני בתהליך. לא וידע מה יקרה בהמשך אבל זה לא משנה כי אני מחליט שהיום אני נקי מה יקרה מחר אני לא יודע אבל מתפלל שיהיה נקי וטוב.

מוסר חיזוק לכולם.

שבוע טוב

וואו! כל הכבוד על ההשתדלות! כל הכבוד על העבודה היסודית שעזרה לך להגיע להשיגים האלו! עבודה טובה!

מרגיש שאני בירידה רוחנית,האמונה שלי והרצון שלי להתקדם רוחנית ירדו קצת כך אני מרגיש.
אני נשאר חזק ומנסה לשמור על הנקיות וכנראה זה מוציא ממני כוחות רוחניים ונפשיים.
אני רוצה ללמוד משהו חדש,לעשות הסבה מקצועית ולהתחיל להתאמן ולרדת במשקל אבל אני פשוט לא מגיע לזה,זה מתסכל. הימים עוברים ואיתם שבועות וחודשים ואני נמצא באותו מקום מבחינה חומרית ומבחינה רוחנית אפשר לדון על זה כי אני כן עושה עבודה פנימית כדי להפסיק עם הפורנו אבל מרגיש שלא מספיק. אין לי סבלנות לשבת ולהקשיב להרצאה בנושא או לשמוע איזה שיעור תורה. כרגע גם בעבודהש אני נמצא בה יש חוסר מעש ממש,אין עבודה ואני כל היום מול המחשב,בעבר הנפילה היית מתחילה בעבודה שאני חשוף לאינטנט פרוץ והפיתוי גדול. נדרש כח רצון חזק כדי לא ליפול. אמרתי לעצמי כל פעם שאני מרגיש התחלה של מעידה או רצון לא טוב אני אקום מהמקום ואעשה סיבוב או משהו. מקווה שזה יחזיק מעמד.
יום טוב לכולם

יש תקופות כאלו של דאון וחוסר מוטיבציה למזלנו כמו כל התקופות גם הן עוברות! צריך לנסות למצוא את הדברים הקטנים שנותנים את היופי בחיים והמוטיבציה.

אם אתה רואה שאתה לא מצליח בדברים כמו כושר או שיעורי תורה אל תנסה ״להתחיל להתאמן״ או ״ללמוד תורה״. תעשה אימון אחד. או תקשיב לשיעור תורה אחד שהוא לא ארוך מדי. עם הזמן זה יבנה ויהפוך להרגל. ממליץ גם לכתוב לעצמך את הדברים שאתה עושה, זה עוזר.

כל הכבוד על המלחמה בפורנו ומלא בהצלחה אחי

אני מאתגר אותך מצליחן - האם אתה יכול בתור ניסיון לכתוב פה 10-20-30 או יותר הצלחות שלך?
פעולות שאתה כן שמח שאתה עושה, כן גאה בעצמך שהתקדמת, כן התגברת חד פעמית, או כמה פעמים?
אם המוח רק מחפש במה אנחנו לא טובים, אז ברור שנרגיש לא טוב. אם המוח יתרכז גם במה אנחנו כן טובים, אז נרגיש יותר כוחות לשינוי ושיפור עצמי.

בוקר טוב,
אז היום סגרתי 30 יום נקיים ברוך השם.
אלו היו 30 יום שהיו מלווים בשמחה,בעצבות בפיתויים ועייפות,תסכול וסיפוק.
אני יכל להגיד שלהיות נקי 30 יום מורגש אצלי ביום יום, במשימות בבית ובעבודה ובהתמודדות שלי עם מצבים.
אני הרבהיותר סבלני ורגוע,עדיין יש על מה לעבוד כמובן אבל התחושה הזו של להיות נקי פשוט מדהימה,המח משתקם מכל הרוע שהוא ספג מכל האתרים והמראות הלא צנועים,חושב צלול יותר.
מקווה להמשיך ככה בעזרת השם.
רק להיום.

תודה רבה על השיתוף
האם אתה צועד ב- 12 הצעדים?
האם יש לך תוכנית?
אם תרצה לשוחח אני כאן לשירותך