היי. כאן בחור שמשתדל להרים את הראש מעל המים ולהישאר אופטימי, אבל כרגע נשבר. שנים רבות שאני מתמודד ביני לבין עצמי עם העניין של מיניות, ויש שם בלבול לא קל. וכל מה שאני רוצה זה להתחתן ולמצוא את האישה שלי , להקים סוף סוף בית. משהו שאנשים אחרים עושים בדרך אגב מוחלט, לפעמים בלי הרבה מחשבה מצידם או מאמץ, עבורי זה משאלת החיים החלום הכי נשגב שאני כרגע שואף אליו... זה קצת אירוני, כואב או מתסכל. ובתכלס ביום יום אני באמת מנסה לשמור על אופטימיות, שמישהי תבוא בסוף אחת שנאהב ביחד, ושבאמת הכול יסתדר אחרי כל מה שעברתי (ותאמינו לי שעברתי הרבה . הרבה מאוד ...) אבל השבוע נפל עליי העצב והפסימיות. ממש חשבתי שכבר אין יותר למה לקוות , ונהייתי מדוכדך לגמרי. אז כרגע קצת מיואש, ואשמח לעצות
