רציתי לשתף אתכם במשהו שחשבתי עליו, סוג של משל שלמדתי מקומקום חשמלי, ונראה לי שהוא מאוד קשור למה שעבר עלי.
תארו לעצמכם שראובן שואל את שמעון: "כמה זמן לוקח לחמם דוד חשמלי של 10 ליטר?". שמעון עונה לו: "חצי שעה".

למחרת שמעון מגיע אליו עצבני ואומר לו: "תשמע, בזבזתי שעתיים של חשמל והמים לא התחממו בכלל! איך זה יתכן.
ראובן שאל אותו מה בדיוק הוא עשה, ואז הבין את הסיפור: שמעון הדליק את הדוד לעשר דקות, אבל היה צריך לצאת לשעה לסידורים ולא רצה להשאיר דלוק – אז כיבה. חזר אחרי שעה, הדליק לעוד חמש דקות, ושוב יצא לשעה וכיבה. וככה בסירוגין, הדוד היה דלוק במצטבר המון זמן, אבל בלי שום רצף, והמים נשארו קרים.
אמר לו ראובן: "טיפש, אם אתה מכבה, מה שחיממת כבר הצטנן. היית צריך להתחיל בכל פעם מהתחלה".
עד לכאן כולם מבינים, לא הייתי צריך לכתוב את זה. זה הרעיון של ספרית הימים של נקיון.

אבל יש לסיפור הזה המשך. למחרת שמעון רואה שראובן בעצמו מדליק את הדוד לחימום, ובאמצע הוא חייב לצאת החוצה לסידור קטן. ראובן מכבה את הדוד, יוצא, וכעבור כמה דקות חוזר, מדליק שוב – ובסוף הדוד רתח כרגיל.
שאל שמעון: "מה ההבדל? גם אתה וגם אני יצאנו באמצע וכיבינו!".
ענה לו ראובן: "נכון, אבל ההבדל הגדול הוא באורך ההפסקה. ברגע הראשון שיכולתי לחזור – חזרתי והדלקתי. ולכן האנרגיה החדשה של החימום התחברה ישירות לקודמת שכבר הייתה שם ולא הלכה לאיבוד. בשונה ממך, שחשבת שברגע שאין רצף אז כבר לא משנה מתי תחזור ולא מיהרת".

כלפי מה דברים אמורים.

אתם זוכרים שלפני שבועיים שיתפתי אתכם על הנפילה שהייתה לי, אחרי מעל 80 ימי נקיון עגולים ויפים. ברגע הראשון מרוב צער והלם מעצמי חששתי שהפסדתי הכל. פחדתי שאם אחרי 75 ימים הרגשתי שהתאווה כבר פחות יושבת לי בראש, עכשיו אחרי שאיפסתי אני אצטרך להתחיל ממש מנקודת האפס, כאילו לא עשיתי כלום.

ואכן, בעבר, אחרי נפילות, הייתי מתנהג בדיוק כמו שמעון. הייתי מתבוסס בבוץ שבועיים-שלושה, אומר לעצמי ש"ממילא הלך הרצף", ורק אז אוסף את עצמי ומתחיל לספור מחדש. המים שלי היו מצטננים לגמרי והייתי מתחיל מאפס.

אבל הפעם זה שונה. הפעם עשיתי כמו ראובן. למרות הקושי וההלם, ברגע הראשון שיכולתי להיות מפוכח – חזרתי. עברו שבועיים, ואני מרגיש בתוכי חזק כמו אחרי 50 ימי ניקיון לפחות. הסיבה לזה היא בדיוק כמו בקומקום: בגלל שחזרתי מיד, האנרגיות של ה-80 יום שהיו קודם לא נמחקו, הן מתחברות לעבודה שאני עושה עכשיו. אני לא מרגיש "מסביב לזה" כמו פעם כשרק התחלתי לספור.

תודה, שיתוף מעניין ומעורר מחשבה, זה ממש כך!
אולי כדאי לחדש בדף המעקב, לצד ספירת הרצף, ג"כ ספירה מתמשכת של רצפים (האם זה הכוונה של 'נצחונות' - כל הרצפים ביחד?).
הרבה הצלחה בהתמודדות! תמיד איתך.

וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו...

איזו אליפות!!!!
תובנה פשוטה ועמוקה!!
תודה רבה לאבא המלך שנתן לנו אותך!!!!!
אוהבים בארגזים 

באמת הבחנת בזה פעם ?? אני אחרי הרבה שנים שאני מתמודד כאן ביחד, עם ספירות, מרגיש את זה לראשונה. שמח לשמוע שזו הרגשה אמיתית. 
ובקשר לדף המעקב, מה שיש כבר מזמן ותפס אותי, זה סה''כ ימים נקיים, וגם זה צריך לזכור שגם אם נופלים באמצע ואפילו ליותר זמן, הימים הנקיים לא נעלמו לגמרי. - אבל בהחלט מה שיותר מהר לחזור, חוזרים יותר מהר למקום הראשון. 
ובהזדמנות זו, תודה רבה לכל המגיבים. 

(כתבתי לך גם בפרטי)
נכון, עולה לי עכשיו שאצלי - המושג שכתבת של צירוף ימים נקיים - מתבטא באופן אחר, בזה שאני פחות שם דגש על ספירת ימים, ויותר על עצם הנקיות. רק מה שכן, אם לא מקיימים ספירה ומעקב כלל, בדוגמא של הקומקום שכתבת, אם ראובן בכל רגע ידליק ויכבה לא יהיה לזה סוף. בנמשל, אם כל הזמן זה ילך יום כך יום כך בלי שום התקדמות למעלה לעבר נקיות, זו לא תהיה הדרך הנכונה והאמיתית לנקיות.

יש לי הסתייגות קטנה:
מים זה משהו דומם, מתחמם או מתקרר...
המוח שלנו כל הזמן מפעיל מעגלי חשמל, גם אם נפלת להמון זמן, עדיין יותר קל למוח להפעיל את מנגנון הדחייה לתאווה מאחר שהוא כבר "מכיר" את המנגנון הזה...
כך לענ"ד