שמח לשמוע על התקדמותך.

למקרא דבריך, מיד חשבתי: "רגע, ומה אם האתגר הצפוי למחר הוא ברמה 1 ותתכונן בהתאם, אך פתאום יווצר מצב של אתגר ברמה 3 או אפילו 4?..."

לי דברים כאלה קרו הרבה. אולי גם לך כדאי להתכונן לאפשרות כזו.

משפט שאני מעוניין לזכור שכתב "לוחם אמיץ" בשרשור אחר:
"לנקיות, כל יום עוזר ליום הבא.
ליובש, כל יום מקשה על היום הבא.
נקיות - מכור שממלא את החור שלו עם רוחניות במקום תאוה = אושר.
יבש - מכור שמפסיק להשתמש בתאוה בלי תחליף = סבל.
נסיוני האישי בלבד"

טהרני כתב on 24 אוג' 2016 21:26:

מסכים בהחלט. כדאי לי לשנות דירוג של יום בהתאם להתפתחויות

איש ישראלי כתב on 20 אוג' 2016 21:03:

זה יפה.

ההכרה שלי שאין לי סיכוי ושאני לא רגיל אלא שונה, הגיעה ממצבים שאני ידעתי שאני לא יכול מולם, רמות שאין סיכוי בחיים שלא הייתי נופל בהם. ולפעמים היא הגיעה בדיוק הפוך - כשהיה ברור לי כל כך שזה קטן עלי ובדיוק אז נפלתי וגיליתי שזה ענק...

תמיד חשבתי שאם רק הייתי רוצה יותר או משתדל או יודע יותר זה יעזור ואין מצב שלא אהיה יכול לעמוד בו. וזה השתנה כשהבנתי שאני שונה מכולם וזה מובן שאני לא יכול.
אבל להיום קשה לי לשים את הגבול הזה ולהגיד על כל הרמות שבעולם שהם לא ביכולתי. כי יש דברים שהם כן ביכולתי.
אני לא נקי.

אבל מספיק לחפור על עצמי -
מאחל לך באמת שלווה וחופש ותבונה לדעת מול מה אתה יכול ומול מה אתה לא יכול.
בהצלחה!

למרות שנפלתי וקמתי אין ספור פעמים אני לא חושב שיש מצב שאני לא יכול בשום פנים לעמוד בו. 
יש מצבים שמאוד מאוד... מאוד קשה לי לעמוד בהם. 

גם במצבים האלה הנשמה הטהורה שה' נתן בי יכולה לנצח כמו שיוסף הצדיק ניצח במלחמה קשה מאוד.

מכל מקום, ברור שעלי להשתדל למעט ככל שאני יכול ברמת הנסיונות וכשאין ברירה ואני נמצא למשל באתגר ברמה 3 ומעלה - להתפלל לפני, לכתוב בפורום ולהשתדל להישאר נקי.

נכון לגמרי!
מה שהתחדש לי על עצמי (ורק על עצמי) הוא העניין הזה שיש בהחלט  דברים שאני לא מתעסק איתם. לא יכול להתעסק איתם. לא מתגבר או מתמודד, אלא פשוט נמנע ממפגש עמהם.

כמה שאני רואה אנשים רגילים שעושים אותו הדבר בדיוק (שומרים על העניים, לא הולכים למקומות מסויימים, לא רואים סרטים) לא חשבתי אף פעם להמנע ממפגש עם פיתויים, כי הרי אני גיבור ויכול הכל והרי "ה' לא יתן לי ניסיון שאני לא יכול לעמוד בו"... (לא שהמשפט לא נכון אלא ההקשר שלו כ"כ גרוע...).

מה שיצא לי בעצם שיכול להיות שההבדל ביני לאנשים רגילים (ויכול להיות שזה השוני בינינו) הוא התבונה הבסיסית להשמר ממצבים שהתנסיתי בהם ונוכחתי לדעת שהם מסוכנים לי. האגו שלי פשוט אמר לי כל הזמן הפוך - שאע"פ שנכשלתי פעם אחר פעם אני בכ"ז יכול. ממש הפך ההגיון.

רק רציתי להדגיש את זה שאצלי זה מתחלק לשני חלקים - רמות שאני מסוגל להתמודד איתם ורמות שאני צריך להמנע מלהתמודד איתם... ויכול להיות שאצלך זה כבר פשוט אבל אצלי בכ"א זה לא היה פשוט. כמה שזה יכול להשמע מוזר...

אה... יש גם רמה שלישית - האלה שאני עדיין לא יודע ברור אם אני יכול מולם או לא יכול מולם. אז נשאר לי רק להתפלל ל"תבונה להבחין בין השניים"..

שוב תודה לך איש (ישראלי) יקר

(ואגב, לדעתי ההבדל (הקטן והיחיד... ) ביני ושכמוני ליוסף הוא שאת יוסף ה' הכניס למצב הזה ולהתמודדות הזו, מה שמוכיח שגם הוא נתן לו את הכלים להתמודד עם הניסיון. הניסיון שלי הוא הרבה קודם, אני זה שמכניס את עצמי למצב המסוכן שלי ושם הייתי צריך לעצור, בלגימה הראשונה... זו דעתי וע"כ התפרצות ה"חכמה" שלי להיום)

וואו, נראה לי שאתה פוצע את האגו שלך אנושות.
אוהב אותך ואת הכתיבה שלך אתה חסר לנו.

החלוקה לאתגרים דווקא נשמעת לי נכונה.

היו ימים שכתבתי בפורום ש"היום אין כמעט סיכוי שאפול" וקוממתי על עצמי כמה מהחברים פה. אבל הסיבה שיכולתי לכתוב את זה היא כי אלו היו ימים ששייכים לאתגר 1 לפי החלוקה של איש הישראלי.
אגב, בשבוע החולף אני באתגר ברמה 2 לפחות...

גם אצל יוסף הצדיק על הפסוק: "ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית", כותב רש"י (על פי הגמרא):

אני חושב שגם אם יש לי חלק במה שהביא אותי לנסיונות מסויימים, אין זה אומר שאין לי שום יכולת להתמודד איתם

בזכות המסע של 90 יום ובעיקר בזכות הפורום והשיתוף אתכם, אני שומר ב"ה  על רצף של נקיות חריג ביחס למה שהיה לי בתקופה האחרונה. זה נפלא!
עצם הדפדוף בטבלה של ה90 יום - לראות שאני לא לבד - נותנת לי כח.

היום היה לי קצת לא נעים. התחיל אתמול להידלק בי מן ניצוץ של "געגוע" לתאווה. ניצוץ קטנטן שנזכר במעורפל לשברירי שנייה בכל ה"טוב" כביכול שאני יכול לקבל ממנה. 
בנוסף,תחושות של חוסר שלווה בעבודה ואי נוחות קלה עם הבוס (שכנראה מדומיינת בעיקר בראש שלי) לא עוזרות לי במצב הזה.

עלי להשתדל להיות בשמחה ולהיות נקי ושמח רק להיום

איש ישראלי כתב on 24 אוג' 2016 14:31:

בהצלחה חבר יקר!
מאמין בך
עצתי לך: תנסה תמיד לשמור על אתגר רמה 1 -רק 1! במקרה שזה תלוי בך
ובנוגע לרמה 3-אל תגיע לשם, לא יודע במה אתה עובד אבל אם זה תלוי בך תתקין סינון ברגע שתוכל
גם אם תצטרך להסיר אותו אח"כ (כדי שלא תתקל בתמונות חלילה)
ואם בכל זאת הצעת למצב הזה פשוט תחשוב על מה שאתה הכי אוהב וכל מה שחשוב לך העיקר לא על התאווה
ברגע שתתן לא מקום הכי קטן בראש שלך ההמשך בדרך כלל ידוע...
אם באה מחשבה-פשוט לסלק מהראש
יש לי משלון קטן להסביר את ההתמודדות שלנו
נגיד אנחנו בתוך הבית ובחוץ מחכה לנו האויב(התאווה)
הקב"ה שם לנו שומרים על הדלת הראשית ככה שהתאווה לא יכולה להיכנס סתם מתי שהיא רוצה
אבל יש לבית גם דלת נסתרת שרק אתה יודע עליה 
ואם תפתח אותה אפילו טיפה....
האויב יוכל להיכנס

בהצלחה!!

תמשיך לשתף, אתה בדרך הנכונה, תזכור שהשימוש זה לא אופציה, באהבה.

איש ישראלי כתב on 29 אוג' 2016 14:44:

ברגע שהניצוץ נידלק אתה חייב לכבות אותו, אפילו שכרגע הוא לא מסכן אותך

ובניסוח אחר: ברגע שהניצוץ נדלק, אתה חייב לקחת אחריות בנוגע לכיבוי שלו.

ביחס לדירוג האתגרים שהוזכר פה קודם, אני אכן נזכר שראיתי בספרות של אחד מתכניות הצעדים שאכן יש לתכנן את היום הקרוב, ואם ישנו אתגר צפוי בתחום ההתמכרות, אני צריך שתהיה לי מראש תכנית פעולה איך אני מתמודד נכון עם סיטואציה מהסוג הזה. אמנם, בתור מכור אני תמיד עשוי להיות מופתע, אבל יש הבדל תהומי בין מכור שכל הזמן מופתע, וההפתעה היא אורח החיים שלו, לבין מכור שבדרך כלל בא מוכן ולפעמים מזדמנת לו סיטואציה לא צפויה.

גם באופן אישי, הגיע הזמן שאפסיק להיות מופתע ואתחיל לקחת אחריות.

חיזקתם אותי.
צודקים - עלי לזכור שהשימוש הוא לא אופציה ולקחת אחריות על כיבוי הניצוץ.

זה לא מובן לי מאליו. ביומיים האחרונים היתה בי מן תחושה שבסופו של דבר השימוש הוא אופציה, גם אם כרגע לשמחתי יש לי כח לעמוד בזה, ולא להשתמש.
כאן אני עומד וצועק בקול גדול (שאף אחד לידי אינו שומע): השימוש הוא לא אופציה!!
זה לא שייך בכלל. לא לזה ברא אותי א-לוהים ולא לזה שם בי את התאווה. לא שייך בכלל. זה לא בלקסיקון.
(בסוגריים: איני משלה עצמי שהכל מאחורי ושלא אפול יותר. הערכה מציאותית היא שסביר מאוד שאפול עוד הרבה פעמים. אבל העבודה שלי היא לא לעסוק בהערכות מציאות, אלא בהתאמצות ליצור מציאות - להוציא את האופציה של שימוש מלקסיקון הפעולות האפשריות שבראשי).