איך אקח אחריות על כיבוי הניצוץ?

בטווח המיידי, לקחתי אחריות על ידי ש'צעקתי'  שהשימוש אינו אופציה, וחידדתי לעצמי ששבועיים של נקיות אינם נותנים לי שום לגיטימציה לנפילה.

בעבודה של טווח ארוך -
עלי להוסיף שמחה ושלווה לחיי. 2 משימות שאני מקבל על עצמי עד ראש השנה ב"נ:
1. לא להרגיש רע לגבי דברים שעשיתי בצורה לא מושלמת ולכן מצבי אולי קצת פחות טוב.
2. לא להרגיש רע לגבי דברים שעשיתי בצורה לא מושלמת ואפשר לומר באופן דחוק שבלי כוונה זה קצת פגע או העציב מישהו אחר.

אני יודע, אלה קבלות שיכולות להיראות מוזר לפני ראש השנה, אבל אני יודע בעצמי שזה נכון כרגע שאנטה לכיוון הזה. כקונטרה לקבלות האלה אני מקבל על עצמי ב"נ לבצע חשבון נפש מדוקדק למשך כשעה ביום שישי בעוד שבועיים וחצי (רשמתי ביומן). 

הכוונה ב"לא להרגיש רע" היא שיש לי 'אישור' שלא לחשוב מחשבות של מצפון והלקאה עצמית על דברים פצפונים. יש לי אישור להרגיש טוב ובסדר רוב רובו של הזמן.

הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור

קראתי את רצף ההודעות שלך ושל החברים, כשתהיה פעם במצב של קושי תזכור כמה אנשים מחכים לראות את ההחלמה שלך, כמה זה נותן, לי זה נתן המון ונראה שגם לחברים המגיבים כאן.
מחדד, מעמיס תובנות נכונות, פשוט מחלים.
מברך אותך בהצלחה.

איש ישראלי כתב on 30 אוג' 2016 14:40:

שלום לך חבר יקר
בקשה מוזרה או לא
אבל דע לך שכל מה שאתה משתף פה ונותן כוחות לאחרים
מכפר+ממרק את העוונות שלך ולא תצטרך ייסורים:relieved:
כך שאל לך להרגיש רע בנוגע למה שעשית בזמן שאתה מכפר על כך

בהצלחה ובס"ד!

איש ישראלי כתב on 30 אוג' 2016 14:40:

אני לא יודע לומר לגביך. לגביי, אני יודע לומר, שכאשר אני פונה באינטנסיביות לאלוקים ולחברים אחרים, אז אני יודע ומרגיש וחווה שאני לוקח אחריות. לעומת זאת, כאשר אני מנסה לעשות זאת בכוחות עצמי ולתכנן תכניות איך אשאר נקי, אזי המציאות של עשרים שנות התמכרות פעילה מוכיחה שזה לא עובד, ושאני נוהג בחוסר אחריות.

אני שם לב לפעמים שאי השימוש שלי בזמנים שבעבר הייתי רגיל להשתמש בהם, יוצר אצלי קצת תחושה של קריז... תחושה של מרירות וקצת עצבות.
אני מתעודד כשאני שם לב לזה, ומרגיש שתחושת המרירות, היא עצמה סימן לכך שאני עכשיו מתרפא במקצת. 

רק להיום, 
ארגיש אהוב כי אני יודע שה' - מקור האהבה - אוהב אותי, ולא אהיה תלותי בבני אדם.

אני מרגיש שיש לתאווה מעין מנגנון שעוזר לה לכלוא אותי בתוכה. אסביר:
אחרי שאני נופל אני מרגיש זוועה. או יותר מדויק - אחרי שסיימתי 'סט של נפילות' כלומר אחרי שאני מרגיש ש'מיציתי את הנפילה' אני מרגיש זוועה. ואז אני מקבל על עצמי להשתדל יותר בפעם הבאה ולפעמים גם עושה פעולות חדשות (בפעם האחרונה זה היה אצלי להירשם ל90 יום ולהתחיל לכתוב בפורום) ויש לי כוחות מחודשים במלחמה בנגע.

ופה אני מגיע לפואנטה -
אחרי תקופה (נניח שבועיים) של נקיות אני פשוט שוכח את תחושת הזעזוע. זה כבר לא נראה לי כזה רע ומגעיל ומזיק,כי עכשיו אני כבר מרגיש טוב בסך הכל. עכשיו אני רואה רק את ה'טוב' והנעימות שבתאוה. 
ושוב נופל, ממצה. ושוב איכס, אין בזה כלום... חוזר לדרך הישר. ושוב - זה כל כך מושך, לא מרגיש וזוכר את הנזק בזה, ושוב נופל. מרגיש חולה, זוועה, רוצה לצאת מזה! ושוב...

מישהו מכיר דרך לנטרל את המנגנון הזה, שמשכיח ממני, ככל שעוברים על ימי נקיות, את המוטיבציה להישאר נקי ושמח רק להיום?
תודה

הקריז הוא תופעה ידועה בהחלמה מכל ההתמכרויות. לא להתרגש מזה, זה עובר לאחר כמה שבועות.



הבעיה שהעלת לגבי זה ששכחתי איפה הייתי וכמה גרוע היה, זו בעיה ידועה.

הקושי והזעזוע נותנים לך רק את הדחיפה הראשונית להניע את התהליך. הם לא יכולים להיות הדרייב שלך לכל אורך הדרך. לאחר שכבר התחלת בתהליך ההחלמה אתה ממשיך רק מכח האינרציה, ומתחזק אותו ע"י פעולות החלמה מונוטוניות. תגדיר לעצמך שאין יום בלי כתיבת פוסט או תגובה באתר, אין בוקר בלי תפילת השלווה, לא הולכים לישון לפני טלפון לחבר וכן על זה הדרך

ברגע שיש לך פעולה קבועה שאתה עושה גם בלי הרגש שאם לא אעשה את זה אז אפול, עצם הפעולה הקבועה הזו שומרת עליך בתהליך ההחלמה.

בגלל זה אני מתרגל את הצעד הראשון שלי כל יום, לזכור שעד גיל.... לא הוצלחתי להפסיק לבד, ואני מתמקד בהיום,  היום אני רוצה להיות נקי, זה לוקח זמן התירגול הזה, לפעמים אנחנו נופלים שוב ושוב אחרי תקופות ארוכות, אבל אם תפנים את זה מהר, תחלים מהר.

היום, תוך כדי הרצאה שנכחתי בה הרהרתי פעמיים שלוש, למשך כמה שניות בתאווה.
זו ירידה לעומת 3 השבועות האחרונים. 

לשמחתי הייתי מודע למה שקורה, וגם נזכרתי בפורום ובזה שעלי להתמודד עם מה שקורה ולא להסחף.
הזכרתי לעצמי שזה לא או הכל או כלום. כלומר, זה שאני חווה ירידה קלה לא אומר שאני לא יכול לעלות חזרה למסלול.

אני עומד עכשיו לפני כמה ימים (כ8 ימים) עם פוטנציאל גבוה להגיע לאתגרים של רמה 2 ו3.

בנוסף, אני יחסית מגורה ונמשך בקלות לתאווה בימים האחרונים.

ובנוסף - צפויים מתחים וגם אתגרים יחסית קשים בעיסוקיי בימים הקרובים. כלומר אלו ימים מועדים לתסכולים ופחדים.

בא נאמר שאם אהיה נקי מעכשיו עד יום חמישי הבא זה יהיה מרשים...

עלי ליצור תוכנית פעולה בעזרת ה'.
וכמובן - להיות נקי רק להיום

איש ישראלי כתב on 29 אוג' 2016 14:22:

איש ישראלי יקר!
עוד יותר מזה כתוב על יוסף
בברכת יעקב על הפסוק "ויפוזו זרועי ידיו" (ראה רש"י בפרושו השני...)
ועדיין הוא נקרא יוסף הצדיק...
לכן אין להתייאש רק לשמוח יש...

איש ישראלי כתב on 05 ספט' 2016 04:13:

כן אני מכיר מנסיון אישי
הדרך שהובילה אותי לנקיון של שנתיים ושבועיים
הדרך שעזרה לי גם ב84 ימים האחרונים עם הגדרות נקיון יותר חמורות
זה הליכה לקבוצות ועבודת הצעדים עם ספונסר...

הייתה לי נפילה.
ושוב מופיעות אותן תופעות הלווי של כאב ראש ותחושת בזבוז זמן וכוח.

התינוק בכה באמצע הלילה. קמתי אליו קצת עצבני ודואג - מה יהיה מחר? 
הוא צרח כשהוא עלי לא מעט. מכאן ההידרדרות הייתה מהירה.

נכנסו בי הרהורים רעים. הלכתי למחשב וניסיתי באמצע הלילה לפרוץ את החסימה (אם אשתי היתה רואה אותי בחדר של המחשב, היה פאדיחות). לא הצלחתי.

נפלתי בכל זאת פעמיים במהלך הלילה בלי אמצעים טכנולוגיים. הייתי ער המון זמן בלילה לא רק בנפילות. קמתי עם כאב ראש ועם תחושה שלא מיציתי את הנפילה.

אחרי ששמתי את הילדים בגן חזרתי למחשב (היום זה יום מאותגר ברמה 1...)  וניסיתי ככל יכולתי למשך 3 שעות לפרוץ את החסימה. לא הצלחתי (ב"ה).
ישנתי כשעה להשכיח את כאב הראש ואחרי זה נפלתי שוב.

זהו. אני קם. איפסתי את הנקיות בטבלה. אני כותב בפורום.

תודה על 3 שבועות של נקיות. הפורום עזר - זה מעבר לרגיל.

אני ממשיך קדימה, הנפילה לא היתה מפתיעה.
לא אפסיק לנסות להתקדם ולהיות בעזרת ה' נקי ושמח כמה שיותר.

אני צדיק. 

תעיתי כשה אובד,
בקש עבדך!

כל הכבוד על הכנות, קשה לשתף על הנפילה, 
שולח לך חיבוק חם ואוהב, ובאהבה אני אומר לך, תנסה ליצור קשר עם חברים, במצבים קשים שהעולם נגדנו ואנחנו לא רואים יציאה החוצה, לפעמים בטלפון לחבר אפשר לפתור אותו.