עם שבח והודיה גדולים לקב"ה ולאנשים פה על ימי הנקיות האחרונים, אני מתבייש להודות, אבל אני לא שמח בהם. לא בהם, ולצערי גם לא בנקיות שלהם.
כאילו זנחתי את הנחמה שלי. עברתי כבר תהליכים בחיי (הקצרים) והמון דברים שהייתי עושה, ואהבתי מאוד לעשות, הבנתי שלא מתאים, והפסקתי לעשות. לא היה קל, היה קשה, אבל היינו חזקים.
אבל כאן, יש הרגשה כאילו זנחתי ח"ו חלק מהאישיות שלי (ההרגשה הכי קרובה לזה הייתה כולי האי ואולי כשהפסקתי לעשן).
לכאורה הכל טוב, הרי אני מצליח, אני נקי, החלטתי להפסיק וקיימתי, אך יש תחושה קשה של "אפשי ואפשי, אך מה אעשה והקב"ה אסר על כך" (במובן השלילי של הביטוי). 
לא אכחיש, אני נמצא בתקופה קצת לא פשוטה, מרגיש שהחיים שלי מעט תקועים, וכנראה הנקיות היא לא המקור העיקרי של התסכול שלי. אבל הייתה ציפייה שלפחות אמצא בה נחמה, לפחות במשהו אני כן מתקדם. וזה לא סתם משהו, זה משהו שהיה חשוב לי מאוד במשך המון שנים (ולכן אני ממשיך כאן למרות התסכולים).
אבל לא רק שאין בזה נחמה, אלא זה מוסיף מועקה ותסכול, מעין טרוניה:אחרי יום כזה, אפילו לאונן אני לא יכול עכשיו?!

חבר יקר,

לאחרונה קראתי משפט בנוגע לטיפולים פסיכולוגיים בגמילה של מכורים, והוא נכנס לי חזק לראש. אני לא זוכר את המילים המדוייקות אבל הרעיון היה שאם מטפל חושב שאפשר לקחת משהו בלי לתת משהו אחר במקומו - אז מצפה לו אכזבה.

זאת הסיבה שבקבוצות יש כל כך הרבה דיבורים על "החלמה חיובית" ולא רק "החלמה שלילית", מה שאומר במילים אחרות שקשה מאוד להיות נקי רק על ידי "לא לאונן" ו"לא ליפול", ובמקום זה צריך שיהיה מה אני "כן" עושה.

בקבוצה הטלפונית של הצהריים, לפעמים יש לי תחושה שאנחנו יותר מידי משקיעים במה שכן, וכמעט לא מתייחסים למה שלא, אבל כפי שאתה מתאר, זה די ברור למה זה ככה. כי רק לא לאונן או לא לצפות בפורנו לא יעשה לנו את החיים מאושרים, והמטרה הסופית היא שיהיה לנו טוב. לכן אנחנו משתדלים להשתמש בכלים שנותנים לנו משמעות לחיים, תמיכה, עזרה, קבלה והבנה.

לא משנה אם אתה בקבוצה או בפורום או בכל מקום אחר, תנסה לראות מה אתה מכניס לתוך החיים, ולא רק מה אתה מוציא החוצה. הטבע לא אוהב וואקום, ואם הוצאת את התאווה ולא הכנסת כלום במקום - זה ימשוך אותך פנימה ובסוף החור יתמלא. השאלה אם הוא יתמלא בדברים טובים ומספקים או בדברים שיתסכלו וישאירו אותך מרוקן.

קודם כל תודה רבה על התגובה, אבל אני חייב להודות שקראתי אותה כמה פעמים, ואני לא בטוח שהבנתי.
החיים שלי ב"ה מלאים בעיסוקים, הלוואי שהיו לי כוחות וזמן לעשות את כל מה שהייתי רוצה, ובקיצור אני לא כ"כ מרגיש וואקום (מבחינת זמן פנוי).
אני מאמין שאני לא מבין את המושגים וואקום וכד' כמו שאתה מבין אותם ואולי בגלל זה חוסר ההבנה.
התאווה לא תפסה אצלי הרבה זמן, לצערי המקום שאני משרת בו איפשר לי תוך כדי העבודה להנות מה"נוף" (כמה אטימות מצידי) שהוא מספק לי, בערב הייתי מאונן סמוך לשינה ונרדם, פורנו היה דבר שהייתי נופל בו רק בעיתות משבר.
דווקא בשבועיים האחרונים אני משקיע יותר זמן בתאווה (רוצה לומר, בהמנעות ממנה) כשאני כאן בפורום, עושה הליכה  כדי להרגיע עניינים, או סתם יושב מהורהר בנושא, אבל כמו שאמרתי, הדברים האלה עוזרים לי להימנע, אך הם לא ממלאים אותי שמחה.
מה שכן, אכן אני מרגיש שהצבא מונע ממני לקדם את החיים מבחינה אישיותית, אישית ותורנית, ואולי זה הכוונה בוואקום שאתה מדבר עליו, אבל לצערי כרגע אני לא יודע אם יש לי הרבה לעשות בנושא ...

וואקום לא חייב להיות זמן ריק מתוכן.
וואקום יכול להיות אישיות ריקה ממשהו שממלא אותה, אישיות שחסר לה ציר שהחיים יסתובבו סביבו.
לפעמים התאווה ממלאת את התפקיד הזה במשך שנים ארוכות, וכשנפרדים ממנה לשלום, מרגישים את הצורך בהשלמה חדשה במקומה. אם לא ממלאים את הצורך הזה, ופוגשים ציר חדש שהחיים יסבבו סביבו, חוזרים בסוף לדבר המוכר.
שוב, לא הכוונה "שהחיים יסבבו סביבו" במובן הטכני של מילוי שעות היום, אלא במובן הפנימי הנפשי העמוק.
כנלע"ד.

זה מתחבר לתופעה של התמכרות לפורום במקום ההתמכרות לתאווה.

אכן, לא התכוונתי לוואקום טכני של זמן (למרות שלפעמים כמובן זה יכול להיות גם כן נכון, ויש חברים שכל הבעיה שלהם הוא פשוט זמן מת שגורם להם שעמום שבסוף מביא אותם אל הנפילה), אלא בעיקר לוואקום פנימי.

הרי לא סתם אנחנו הולכים אל התאווה. אנחנו מחפשים שם משהו. אז נכון שכעת הפסקתי ומגיע לי כפיים וכל הכבוד, אבל אם אני לא יודע מה חיפשתי שם, אז גם לא אכניס תחליף לאותו  מקום ובסופו של דבר ייווצר הוואקום עליו דיברתי.

נסתכל רגע על אוכל. אדם רגיל אוכל כיון שהוא רעב. אדם שיש לו בעיה עם אכילה רגשית אוכל כי זה נותן לו הרגשה של נחמה וקבלה. ברגע שהוא מפסיק לאכול, זה יפתור את הבעיה החיצונית (הוא לא יעלה במשקל) אבל מה יתן לו תחליף לאותה תחושה של קבלה? אם הוא לא ימצא משהו אחר חיובי או יעבוד על הצורך המוגזם שלו בתחושות האלו, אז הוא יחזור לאכול (או ימצא פיתרון אחר שגם הוא לא טוב ורק יחליף בעיה בבעיה אחרת).

תודה רבה לשניכם, הדברים מחזקים. אני עוד צריך לחשוב בצורה מסודרת איך אני מוריד את ההסברים היפים האלה למעשים ולאורח חיים. 

מאוד נהנתי. מהשאלה. ומהתשובות.

רק רציתי להוסיף שאני קיבלתי (יותר נכון לומד לקבל ) בקבוצות, את התחליף הכי מספק במקום הדבר העוצמתי,הענקי, הזה שממנו שאבתי את כל סיפוקי כל חיי. היום אני מרגיש שנותנים לי את הכלים להתחבר למה שבאמת הנשמה-התאווה שלי מחפשת

אחי היקר! 
אני הקטן לא בא לתת פתרונות,  רק מציע כיוון למחשבה.. 
חלק ממה שמושך אותי בתאווה הוא ה"אדרנלין " שהיא נותנת.  שלמה דקות אני מרגיש יותר חי,  יותר ערני,  יותר עושה משהו שמלהיב אותי ולא סתם שוקע בשגרת היום יום..  כמובן שזה רק לרגע ולאחר מכן שוב הריקנות 

ואולי הפתרון נמצא שם:  מה גורם לך לשמחה? מה מביא לך לסיפוק בחיים?  מה הדברים שיכולים למלא אותך ולתת לך תחושה טובה. 
מאחל לך הרבה הצלחה ושמחה בהמשך ☺

סוד הכניעה כתב on 13 ספט' 2016 17:06: