שלום לכולם,
מקווה לתעד כאן כמה שאוכל את המסע הנוכחי לעבר 90 ימי נקיות,
כי עוד נפשי דרור שואפת

כרגע הספירה עומדת על 4 ימים.
מבקש מעצמי לזכור כי עד לפני חודש וחצי היה מדובר ברצף כמעט דמיוני
ועל כן אני לא מזלזל ולא מקבל את העובדה הזו כמובנת מאליה

המשך יום נקי לכולם

המון בהצלחה

היום אני מבקש סליחה גם ממי שאני לא יכול לבקש.

מכל מי שלא יודעים למה התנהגתי איתם (ובעיקר איתן) בכזו גסות לב, למה סובבתי את הגב ונאלמתי דום.

היום אני מבקש סליחה גם מעצמי, על כך שלא אפשרתי לעצמי לאהוב ולהעניק. על כך שמנעתי מעצמי כל כך הרבה טוב.



בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

הִפְלַגְנוּ

מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ

 עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ רֵאשִׁית הַזְּמַן

בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר

יָם

בְּנֵרוֹת

(מתוך ערב יום הכיפורים/זלדה)



שנזכה בעז״ה לעמוד בניסיונות המתרגשים לפתחנו ולהוסיף אור בעולם.

גמר חתימה טובה!

גמר חתימה טובה 
בהצלחה
אוהב!

כשנכנסתי לתוכנית רציתי להוכיח לעצמי ובעיקר לאחרים שאני מוצלח. אפילו תחת מעטה אנונימיות אני לא מסוגל להיפטר מהאגו הזה.
הנה, תסתכלו כולם: למרות כל מה שעברתי ועשיתי עד אתמול, אין לי בעיה להחזיק רצף. 0 ל-100 קמ״ש בשניה? קטן עלי. הרושם החיצוני כל כך חשוב לי. קשה להודות שאני לא מסוגל להתמודד לבד.אז שיקרתי, גם כשמילאתי את הטבלה. נכון, לא נכנסתי לאתרי פורנו ולא פניתי ל״שימושים חיים״, אבל אם להודות באמת, הייתי צריך לאפס את הספירה יותר מפעם אחת.אז מה אני מנסה לעשות עכשיו, בסיבוב הנוכחי?בראש ובראשונה להיות יותר כנה. להפסיק לנסות להרשים. להפסיק להתכחש לבעיה שלי. להבין שהיא לא הולכת להיעלם ואני ממש לא מסוגל להתמודד איתה לבד, גם אם אני בטעות חושב שכן.8 ימים נקיים באמת, שווים לי יותר מ-40 ימים ״נקיים״ לכאורה.

אוהבים! אין כמו כנות ופתיחות בשביל להחלים...

אסירות תודה על 11 ימים, שהם 11 ימים יותר ממה שיכולתי להחזיק עד לא מזמן. נס אמיתי. מתפלל לעוד יום נקי.
אתמול התמלאתי שוב בכעס, מהסוג השקט שמכרסם מבפנים. אסירות תודה על התוכניות שלא יכולתי לבטל. אסירות תודה על הקבוצה הטלפונית שגם היום חיברה אותי.
אסירות תודה על עצם הידיעה שאפשר למלא את הבור הריק במים. לא חייבים להיות בו נחשים ועקרבים

שתזכה לקבץ מים חיים אל כלי. ושתזכה ליצור כלי טוב ושלם...

שבת חשובה בפתח. מנסה לעשות מה שאני יכול כדי להספיק מה שתכננתי עד הצהריים.
 מודע לעובדה שלא אספיק הכל בוודאות כי התחלתי מאוחר ויש עבודה רבה (ופועל עצל). מבקש לקבל את זה בשלווה, משום שאין ביכולתי להחזיר את השעון אחורה ומכל מקום דברים בעז"ה יסתדרו, גם אם לא באופן המדויק שאני רוצה. מבקש מה' אומץ לא לפחד מהכישלון כדי שאוכל להקים את עצמי ולעשות כמיטב יכולתי.
שבת שלום ומבורך

השבת החולפת חידדה את התחושה שאני בעיצומה של בלימת חירום.
הגוף והנפש תיאמו עמדות והותירו אותי בדילמה שאת הפתרון לה אני יודע.
יודע, ועדיין מסרב להכיר בו.

לאט לאט מחלחלת ההבנה שאני אכן מכור. סקסוהוליסט.

ההחלטה לוותר על התאווה לא פשוטה עבורי. אני לא מכיר דרך חיים אחרת,זו הדרך שלי להרגיש "נאהב". זו הדרך שלי לברוח מהמציאות, לשכוח. אלה הסמים שלי.

התאווה היא הדילר שלי ואת הסמים שקניתי ממנה במחיר מופקע, צרכתי בהיקפים גדלים והולכים.

אחרי שהתחלתי להשתתף בקבוצה הטלפונית בצהריים, התירוצים התחילו להיגמר. אז מה עשיתי?

ברחתי,ניתקתי, חיפשתי תירוצים אחרים:
מה יקרה אם אנסה בכל מאודי ועדיין אכשל?
אולי עדיף לא לנסות בכלל?

הרי יש לי נטייה לברוח ממחויבות. להתחיל משהו ולא לסיים: לעבור לעבודה הבא, לקשר הבא, לתחביב הבא. לעבור לגור פה ושם, להתלבט ולהתלבט ולהתלבט ולהתלבט.
וככה עוברים השנים בסך. בלי שאני חי באמת.

הערב הזה אני יודע: הכאב שלי חשוב.

אני לא רוצה שיפסק, אני רוצה שהשימוש שאני עושה בו ישתנה.

אני מבקש שישמש תמרור אזהרה. שיזכיר לי מה יכול להיות.

שיזכיר לי איזה סבל כרוך בשימוש בתאווה

כמה המחיר שלה גבוה

הלוואי והייתי יכול להוריד את המסכה מעליה, שתתגלה בשיא כיעורה תמיד ואוכל לזכור תמיד

כמה היא פוגעת והורסת

כמה האהבה שלה נכזבת ושקרית

שתזכה! אוהבים...

ינון, כמה אני מזדהה איתך, 
בהצלחה
מאחל לנו שנזכה להתנער מהאיפור, ונראה את הכיעור

נסיגה
עכשיו אני יודע שלתסמין שמלווה אותי יש שם. נסיגה.
לא נסיגה מהתוכנית, ב״ה, אלא מהתאווה. זהו אחד התסמינים של אדם שנגמל. בפעם הקודמת זה הרגיש כמו להרים הנדברקס באמצע נסיעה ב-100 קמ״ש בכביש מהיר ולקוות שהאוטו לא יתהפך.
בניסיון הקודם אכן אירעה תאונה. גם בזה שלפניו. איך לא תהיה? חשבתי שאני מסוגל לבצע את העצירה הזו לבד לגמרי.
הפעם אני משתדל להוריד את הרגל מהגז ולתת לה׳ להוביל אותי אל היעד כי אני מבין שאני לא יודע איך להגיע לשם לבד

בהצלחה רבה

העם איתך

לפני כמה שנים הזדמן לי לדבר עם פדופיל שעובר סירוס כימי.אדם חכם ונחמד. רואה חשבון, בעל משפחה, ופדופיל.כשלא היה יכול לשאת יותר את העיוות המחשבתי והמעשים שנבעו ממנו, הוא פנה בעצה אחת עם אישתו להליך של סירוס כימי. המשמעות הפשוטה - אובדן מוחלט של החשק המיני.חשבתי על ההחלטה האמיצה שלו (ושל אישתו) פעמים רבות מאז. קיוויתי שאמצא בעצמי איזו ״תרופה״ שתציל אותי מהמחשבות ומהמעשים שקשורים בתאוות שלי.האוננות והשימוש המוגברים לא הועילו. קיוויתי שאם אתיש את עצמי אחוש הקלה בימים שלאחר מכן, אבל זה כמעט ולא קרה. שימוש הוביל לשימוש.ככל שהשבעתי את הייצר הוא הפך לרעב יותר.
מאז התחלתי בסבב הנקיות הנוכחי, אני מרגיש אובדן מוחלט של התאווה (כן, השימוש במילה אובדן מכוון). זה כאילו התפוגגה לפני 16 ימים וטרם שבה. העובדה הייתה נכונה גם בסבב הקודם אבל הפעם התחושה נוכחת בייתר שאת.
קראתי אתמול בספר הלבן כי תקופת המעבר יכולה להיות מלווה בהלם פיזי. כל המערכות צריכות להחלים לאט לאט מטראומה של חיים שלמים של שימוש. למען האמת, אני לא יודע אם אני בדרך לפיכחון ואפילו לא בטוח שאני מעוניין בו בשלב הזה.אבל ממש כפי שתואר שם - אני מרגיש שאני מגלה שטח פנימי חדש בלי הסם. יש אפשרות לחיות פרק זמן בלעדי התאווה. קחו מילה ממכור כבד.
ברגע הזה יש בפני את הבחירה אם להמשיך ולראות לאן הדרך הזו מתפתלת או לסור על עקבי. אני נעצר לרגע ומביט אל האופק בפחד ובהשתאות ומתפלל לעוד יום שפוי.
ברגע הזה אני חסר אונים גם מול חוסר התאווה שלי.