כמו שציינתי כאן בעבר, הטריגר שלי להירשם לכאן, היה שבעקבות היותי בחופש, נפלתי באמצע היום (ולא בלילה), נשארתי ער אחרי הנפילה, מה שערער אצלי את מערך ההכחשה המשומן והביא אותי הנה.
בהמשך החופש הזה מאוד עזר לי, בצבא אני מוקף בתאווה מכל כיוון ועבר, מה גם שהמון פעמים מתוסכל, ואכן הימים הראשונים שחזרתי לצבא היו קשים לי עד סף מוות מבחינת המסע. לא שבחופש לא התמודדתי עם מראות בעייתיים, בעיקר בטיולים וכד', לפעמים גרועים יותר ממה שרואים בצבא, אבל זה לא כמו שזה סובב את כל סדר יומך.
ועכשיו אני שוב יוצא לחופש עד אחרי שמחת תורה ויש בי שמחה גדולה מעורבת בחששות עצומים. חשש מעודף זמן פנוי שעשוי להיות בעוכרי. חשש מתחושת בדידות שעשויה להתעצם כשאני לא מוקף אנשים כל היום. חשש שגם הפעם אראה בטעות דברים גרועים יותר מהיום יום. חשש שאחרי יום כיפור, כבר אין איזה יעד נכסף להגיע אליו.
שמחה על האפשרות לנוח קצת, ותקווה לקבל מכך מעט שפיות. שמחה על הזכות לשבת בצילא דמהימנותא, ותקווה שלא תיהיה לי אפשרות ליפול כשאני ישן בסוכה. שמחה על ההזדמנות להתגבש קצת עם המשפחה והחברים, ותקווה שהעיסוקים האלו ימלאו את יומי ולא אשתעמם ואחטא.
אנא ה', עזור לי לנצל את החופש הזה כדי להתקדם למקומות טובים ונכונים, ולא ח"ו לסגת לגיהינום המוכר.
